אבישי ודוד | הרב מוטי גל ז"ל

סיפורו של חסיד בלתי-נשכח על אהבת נצח בין נשמות

 

ללמוד חסידות

לפני שחזרתי מ-770, בית מדרשו של הרבי מליובאוויטש בניו יורק, לארץ כדי להתחתן, הפגישו אותי עם הרב יואל כהן, החוזר של הרבי, הגאון של חב"ד, שכתב את 'ספר הערכים - חב"ד'. הרב כהן אמר לי: "יש הרבה מאוד אנשים שלומדים חסידות, אבל מעט מאוד מבינים חסידות. תלך לר' שלום פלדמן, מנהל הדפוס בכפר חב"ד". פגשתי את ר' שלום פלדמן בשנת תשל"ט ונוכחתי שהוא באמת גאון. הייתי חברותא שלו במשך שנה.

כשהגעתי לכפר חיפשתי כולל מתאים, אבל היה שם רק כולל של אמריקאים. היו אז מעט חוזרים בתשובה בארץ, אולי כמה עשרות. לא היה לי עם מי ללמוד, ואז אמרו לי: "בכפר מתגורר 'המלאך', הרב יצחק גינזבורג [כך כינו אותו אז]. גש אליו ותשאל אם אפשר ללמוד איתו". עשיתי כדבריהם והרב יצחק פתח את דלתו, שמע את בקשתי, ואמר "למה לא?!".

למדנו כל יום בבוקר ארבע שעות מסכת 'כתובות' ואחר הצהרים חסידות וקבלה, כאשר כל הזמן הצטרפו אלינו תלמידים נוספים, כמו דניאל שליט המוסיקולוג. התגבשה סביבו חבורה של אוהבי קבלה וחסידות. עם הזמן הוא הפך לדמות יותר ציבורית. היה קשה לשבת איתו לבד. היה לפחות מנין כשישבנו. הכוכב הזה נצץ באופן אדיר באותם ימים וזה רק הלך והשביח עם השנים.

הרב ומשפחתו ידעו שהוא עומד להיות איש תורה. ראיתי את ביתו לאחרונה ולא ראיתי שום שינוי לעומת התקופה שלפני שלושים וחמש שנה, אותו ריהוט פשוט, ללא טיפת חומרנות. 

בתוך לימוד הגמרא עם הרב, כאשר הגענו לציטוט בלימודנו, הוא היה מסתובב לאחור, שולף את הספר המתאים, עובר על מראה המקום וחוזר ללמוד. למדנו עד פסקי הרא"ש, מבלי להגיע ל'שולחן ערוך'.  

בחסידות למדנו כל דבר עד הקצה, מאמרי כל הרביים, ר' הלל מפאריטש ועוד. בקבלה למדנו 'אוצרות חיים' ו'עץ חיים'. 'חגגתי' איתו עד הלילה. למדנו במשך שנה עשר שעות ביממה. הוא היה האדם שהאהיב עלי את הלימוד באופן כללי.

הרב התייגע כל הזמן רק בלימוד וילדיו הסתובבו לנו בין הרגליים כשלמדנו. אשתו החכמה הכירה כמובן בגדולתו ותמכה בו בכל דרך אפשרית, כאישה נאמנה, מזכירה ואם בית.

כך למדתי איתו כל יום במשך שנה שלמה, עד שזה התפוצץ בגללי בעקבות מקרה שהיה.

באותה תקופה, שנת תשל"ט, היו מודיעים ברמקול לבוא לשמוע את ההתוועדות של הרבי, שהועברה טלפונית ונשמעה ברמקול בבית שז"ר. הדבקות ברבי היתה גדולה והיתה התלהבות למשיח. כאשר נשמעה הודעה קמתי מיד והלכתי לשמוע ואילו הרב יצחק לא תמיד הלך, אלא לפעמים היה ממשיך בלימודו. בעיניי זו היתה בגידה נוראית...

הייתי מורעל, נמצאתי בקטנות. לא יכולתי לשאת זאת ונפרדתי ממנו. לא רבנו, אלא נשארנו ידידים. הרב גינזבורג אמר: "הוא עוד יחזור", וצדק בכך.

ריקוד על הכביש בשש בבוקר

הידידות האמיצה עם הרב גינזבורג חזרה כעבור שנים רבות כאשר אבי נפטר. ביום הזיכרון זלגו מעיניי דמעות כמו נהר. היתה לי כלפי אבי רק אהבה. לא התאכזבתי ממנו אף פעם. היתה אבלות פורמלית. באו הרבה רבנים ואנשים. חשתי שאני מכבד את אבא, אבל אחר כך הרגשתי שלא נפרדתי ממנו באמת, ועברתי תקופה של התפרקות.

ואז חברי הקרוב אבי פיאמנטה אמר לי: "מתחשק לרב גינזבורג שנתוועד איתו". קניתי שלושה בקבוקים - וויסקי, וודקה, וטקילה משובחים ויקרים ביותר ובאתי אליו. היו גם אבי פיאמנטה ואיתיאל תלמידו. התחבקנו, וסיפרתי לרב שאבא נפטר, והוא הבין ללבי.

הרב אמר לי: "וודקה אני מכיר, וויסקי אני מכיר, אבל טקילה לא". רוב ההתוועדות היתה על הטקילה... היו דיבורים על חסידות ועל קבלה, בקירבה לבבית יוצאת מהרגיל. הרב אמר לנו בהתוועדות, בין השאר: "עם המנהיגות שלי איני שלם, על התורה שלי אני סומך במאת האחוזים, והניגונים שלי הם ציפור נפשי". ההתוועדות נגמרה בריקוד שלי עם הרב על הכביש בכפר חב"ד בשש בבוקר... מאז התחדש הקשר בינינו.

כמו אביו של הרבי

איני צריך לספר על מעלותיו של הרב גינזבורג. בשמיים עושים אנשים כאלה ב'עבודת יד' אחת לכמה מאות שנים... הרב דומה לאביו של הרבי, ר' לוי יצחק שניאורסון. דעת חסידים לא היתה נוחה גם ממנו. הוא היה כמעט נרדף.

הייתי אצל הרב כאשר הוא קיבל מכתב שבו הרבי כתב לו "... נכון שיכתוב בצורת ספר השיעורים שלומד. בברכה להצלחה". במילים הללו פותח הרב גינזבורג כל ספר שהוציא מאז ועד היום.  

הוא פיתח שיטות של שילוב קבלה ומדע, קבלה ומתמטיקה ועוד. יש לי חבר הומאופת שנתן לרב ספר בנושא. הרב קרא במשך שעתיים ונתן סמינר שלם על הומאופתיה לפי הקבלה.

יש סיפור דומה על הרבי ופרופסור ירמיהו ברנובר על ניצול אנרגיית השמש. כאשר פרופ' ברנובר הגיע מרוסיה הוא נתן לרבי ספר עב כרס. הרבי החזיר לו את הספר עם כמה תיקונים, שאחד מהם שינה את כל התיזה שלו. פרופ' ברנובר אמר: "הרגשתי כמו תינוק בן שלוש לידו". 

נהגתי להתייעץ עם הרב במשך השנים. הוא הכין אותי להתמודדות טלוויזיונית בנושא היהדות מול הנצרות והסביר לי שאותו האיש היה גלגול של גיחזי ושמו אותיות "עשיו".

אבישי ודוד

הסיפור המדהים של אבישי ודוד בגמרא (סנהדרין צה, א), שהתוודעתי אליו בזמן מחלתי, הדליק אותי לגמרי. אף פעם לא הדליק אותי כך סיפור. אבישי היה חסיד אמיתי של דוד. סיפרתי על כך לרב גינזבורג והוא חיבק אותי ואמר: "אתה הגלגול של אבישי". נכנסתי לטריפ שאני גלגול של אבישי. אש מטורפת בערה בי.  

הרב גינזבורג נדלק ועשה שיעור שלם על סיפור אבישי עם מיליון גימטריות ומראי מקומות. הוא הפנה את תשומת לבי לכך שאבישי הוא הגיבור הל"ג של דוד מתוך ל"ז גיבוריו.  

סיפרתי לחבר'ה שלנו על מחלתי, כשאני בהשפעת סטרואידים: "הגיע הזמן. זו שעתנו! בוא נקיים את בקשת הרבי 'עשו כל שביכולתכם'".

הרב גינזבורג היה היחיד שהייתי יכול לדבר איתו על זה והיה יכול להבין אותי. פיתחתי דגל של משיח השונה מהדגל המשיחיסטי הצהוב-כחול: ארגמן – הצבע של דוד, ותכלת – תכלת מרדכי, חיבור של חכמה ומלכות. תכלת, ארגמן וגור-אריה. באתי לרב גינזבורג לפני כניסת שבת עם הרעיון. הרב גינזבורג אמר שאני צודק בעריכת הדגל המחודשת. כאשר אמרתי לו שאני חש שהמשיח קרוב, הוא אמר: "הלואי! אמן!".

דוגמא למה שיהיה בגאולה

כאשר חליתי הרב גינזבורג הצטער מאוד לשמוע זאת וביקר אותי בבית הרפואה וגם בביתי לאחר מכן בשעה שתיים בלילה. זה נדיר מאוד שהרב גינזבורג מגיע בשתיים בלילה לבקר מישהו... יש בינינו אהבה גדולה. הוא מאוד אוהב את השובבות שלי. אחזנו ידיים והראיתי לו איך אני עומד. הוא התלהב מאוד. לצדיקים אין קליפות. כאשר הם שמחים הם ממש מאירים ולחייהם מתאדמות כמו תפוחים.

דיברנו על כך שרמז בשיעורו כי זמרי בן סלוא התגלגל בזמר אלביס פרסלי וכי שחקנית ידועה בדורו היא גלגול של כזבי בת צור. הראיתי לו את אלביס פרסלי שר 'בתוך הגטו' - שיר על ילד כושי שגר בגטו הכושי בארצות הברית. הרב היה מאוד משועשע. אני מאוד שמחתי מהגילויים הללו של הרב גינזבורג והוא הסביר לי את כוונתו.

זה גרם לי להרגיש שהסיפור של הרב גינזבורג אותנטי. הוא לא היה אומר זאת אם זה לא עבר אצלו. הוא קיבל את זה מאיזה מקום וכעת אינו יכול לנמק ולנסח.

הרב גינזבורג יודע ומתעדכן בכל מה שקורה. הוא זקוק למעט מאוד ידע כדי לדעת הרבה מאוד. דרושה לו מילה אחת כדי לפתח, להרחיב ולהעמיק. כתוב שלעתיד לבוא כל גרעין חיטה ינבוט ויגיע לגובה דקל. זה תיאור של צורת הקליטה העכשווית שלו. 

הרב הוא מורה אדיר וחכם עצום. עם דג אחד הוא יכול לבשל ים שלם. ההקשרים שלו בלתי פוסקים. יש לו נביעת מוחין מטורפת כל הזמן. זה מחובר לענווה עצומה. יש לו מוחין דגדלות, ומהמוח זה פורץ ישר החוצה. הוא מדבר בשקט, בלי שום התרגשות.

בגאולה, המאמץ האנושי ילך לכיוון הקדוש ברוך הוא. זה קורה אצלו כבר עכשיו, אבל אין בעל הנס מכיר בנסו. כתוב שהארץ עתידה להוציא גלוסקאות וכלי מילת. והחיטה תיתמר לגובה דקל, כאמור. חידשתי על כך שחִטָה (בגימטריה 22) זה כנגד כ"ב אותיות, והיא דורשת ל"ט מלאכות, ודקל זה המתיקות של התמר. היום המרחק בין החיטה, פשטי תורה, לבין מתיקות הטעם הוא רב מאוד. טעמי תורה עדיין לא נתגלו. לעתיד לבוא מה'ביס' הראשון בטקסט תרגיש מיד את הטעם הנעלם בו. לא יהיה יותר "חומר ולבנים", כפי שמבאר הזוהר שזהו "ליבונא דהלכתא", ליבון ההלכה, לא יהיה התהליך הסיזיפי שיש כיום, אלא יהיו דילוגים קוונטים. מה שלוקח היום להבין בשבועיים יבינו אז ברגע אחד. אצל הרב גינזבורג זה עובד ככה כבר היום. הוא פשוט קיבל שכל אדיר וחושים אדירים לפנימיות התורה, מתנת א-ל.

פעם הבאתי לרב יהודי בשם ארז שעוסק בפיתוח קול. ארז סיפר לי שהרב היה תלמיד 'חבל על הזמן', שביצע בהצטיינות שכיבות סמיכה והגיע להישגים של שנה בתוך שלושה שבועות.

אלוף בחסידות חב"ד

לדעתי, לרב גינזבורג חסר מה שהיה לדוד המלך ולמנהיגי היהדות – קצת 'דינים' תקיפים. הוא היה יכול לבקש מאנשים כל מה שהוא רוצה, בממון, בארגון, אבל הוא לא עוסק בזה כלל, אלא רק בחכמה. הוא החכם הכולל, משכיל ענק וחד בדרא, זה עניינו. כאשר אני פוגש מקובלים אני מציע להם להיפגש עם הרב גינזבורג, ולהיווכח שאינם מבינים כלום. הם אולי מבינים בפתולוגיה של המונחים, אבל לא מבינים במה מדובר באמת. בלי חסידות חב"ד אי אפשר להבין במה מדובר, והוא אלוף בחסידות חב"ד. אין כאלה. הוא גם איש צנוע ועניו, לבו לא זח לרגע.

הרמתי לרב גינזבורג כמה פרויקטים. הוא זקוק למישהו שובב כמוהו. הוא ראשון לכול דבר שדורש דמיון ופנטזיה. הוא שובב בעצם.

עבדתי בעבר על מיתוג של 'יהודה וישראל', פרויקט הקירוב המיוחד שלי בתל אביב, והכרתי בחורה מאוד חכמה ומוכשרת. ביקשתי ממנה לנתח את דמותו ופועלו של הרב, למתג אותו ולפתוח סביבו מרכז רציני בגוש דן. רציתי שתבדוק מדוע הוא לא פרץ כמו אחרים שעשו מפעלים גדולים כאשר אינם ראויים לצחצח את נעליו, וחרה לי על כך.

היא עבדה על זה שלושה חודשים וגם נפגשה עם הרב והכינה ניתוח איכותי מאוד, אבל הדברים לא יצאו לפועל.

אוהב אותך אהבת נצח

התייעצתי עם הרב גינזבורג לגבי שימוש בקבלה מעשית, והוא אמר לי שהוא לא מתעסק עם זה. שאלתי אותו אם מותר לי לעסוק בזה לצורך רפואתי והוא ענה: "בעידנא דפיקוח נפש אין לך שום בעיה".

מצאתי אתמול קמיע: "הולך שלטון בדוק ומנוסה" עם חמישה מקורות: טוניס, מרוקו, פולין ועוד - "כל מה שיעשה ויאמר יראה פלא". הרב גינזבורג אמר לי על כך: "אתה תצליח בגדול, רק אל תיגע באותיות עם טומאה". הרגשתי שזה עוזר לי. כיום אני ממעט בזה וחש שתפילות ועבודה עצמית עוזרות לי יותר.  

אי אפשר לתאר את דאגתו כלפי בתקופת המחלה. ממש כעת הוא ביקש מאבי פיאמנטה למסור לי שהוא אוהב אותי אהבת נצח.הגענו לאחרונה לבית הרב גינזבורג, אל אותה דלת מרופטת ושרוטה כמו לפני שלושים ואחת שנה. אשתו פתחה את הדלת ואמרה שמיד הוא יורד אלינו. הוא ירד במאור פנים וראה אותי על עגלת הנכים.

הוא חייך בהנאה כשחזרתי על דבריו מלפני שלוש שנים, ואז התחבקנו והתחלתי לרקוד. החלפנו מספר נשיקות לא סטנדרטי. הרב גינזבורג צנום, ולכן יכולתי לחבק אותו. הוא ברך אותי באינסוף ברכות להצליח בכל מה שאעשה. הוא אמר שהוא שומע דיווחים על התקדמותי ובטוח שיש לי את הכוח, האמונה והיכולת לשרוד את המחלה האיומה הזאת. וכך נפרדנו....

עד כאן מתוך הראיון עם הרב מוטי גל ז"ל. הוא נפטר בי' אדר ב' תשע"ד ונטמן בהר הזיתים.

מגדל פורח באוויר

באזכרה בשלושים לפטירתו של הרב מוטי גל ז"ל, אור לי"א בניסן תשע"ד, סיים הרב גינזבורג את דבריו במלים הבאות:

כל העניין של הרב מוטי היה לחבר ולאחד את הרבי והחסיד. נעשה גימטריה יפה ופשוטה: כשמחברים רבי (212) וחסיד (82) מקבלים ביטוי מאוד חשוב שמובא בספרי הקבלה ובספר ה'תניא' - "אין מלך בלא עם". הרבי צריך להיות מלך, אבל הוא זקוק לעם. מי הוא העם? החסיד האמיתי הוא העם. כאשר מחברים את הרבי והחסיד יחד - מה שקורה כעת - זה יחוד המזלות.

בלשון הקבלה יש מזל עליון ומזל תחתון. יום ההולדת של הרבי (י"א בניסן) הוא המזל העליון ויום השלושים של הרב מוטי הוא המזל התחתון. ב-יג מדות הרחמים של הקב"ה המזל העליון נקרא "נֹצֵר חסד [לאלפים]" והמזל התחתון נקרא "ונקה", שה' מנקה את כל העוונות של עם ישראל כדי שנהיה ראויים תיכף ומיד ממש לביאת משיח צדקנו.

יש יחוד מזלות ביום הזה – היחוד בין הרבי והחסיד. זה עושה "אין מלך בלא עם" – כשיש עם יש מלך, יש רבי, לזה אנחנו מצפים. הפעילות הזו ומסירות הנפש הזו של הרב מוטי ממשיכה ותמשיך הלאה ביתר שאת ויתר עוז. כמו שכתוב על כל צדיק – "ועמך כֻלם צדיקים" – שצדיק שנפטר אחר כך פועל עוד יותר גם במציאות התחתונה של העולם הזה. בפרט שהוא החסיד למופת, המזל התחתון - מלמטה למעלה.

כתוב שכאשר שני המזלות מתחברים – מזל עליון ומזל תחתון, מזל הרבי ומזל החסיד, זה מוליד בעם ישראל דעת עליון. המזלות הם בכתר, וכאשר יש יחוד של המזלות יוצא ממנו דעת עליון בכל עם ישראל. מה זה דעת עליון? לראות את המציאות מלמעלה, כמו שה' רואה את המציאות. ה' רואה משיח, "להביא לימות המשיח".

עוד מעט חג הגאולה, חג הפסח. שה' יעזור שהזיווג של המזלות האלה יוליד בכל עם ישראל מודעות עליונה, של "משיח נאו", כמו שהרבי רצה, כמו שהרב מוטי רצה. "בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן עתידים להיגאל" – היום הזה.

יש כאן תמונה בחוץ שהיא ממש "מגדל פורח באוויר", זה ציור מובהק של הרב מוטי [מכרו בחוץ תמונה שבה הרב מוטי גל נראה עומד על שולחן בעיצומה של התוועדות בלתי נשכחת בה סיפר על מחלתו לתלמידיו ומקורביו]. המגדל הפורח באוויר הוא סוד האות ל – השלושים עם כל הכוח שלו, זה סוד השלושים. יהי רצון שהמגדל הפורח באוויר – "אוירו של משיח" – יביא לנו את מלך המשיח תיכף ומיד ממש.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION