לך אמר לבי: חוברת הדיסק

בשעה טובה, יצא לחנויות הדיסק "לך אמר לבי - הלב והמעין בניגוני הרב יצחק גינזבורג". להנאתכם, אנו מגישים לכם את הטקסט המלא של החוברת המרהיבה המצורפת לדיסק, בצירוף שתי רצועות לשמיעה. 

הלב והמעין בניגוני הרב יצחק גינזבורג

חיליק פרנק • נאור כרמי • אורן צור • נדב בכר • אסף זמיר

זמרים אורחים: אריאל זילבר  • אילן דמרי • שלמה כ"ץ

ב"ה

הרב יצחק גינזבורג הוא אולי הבולט ביותר מבין מורי הקבלה והחסידות בדורנו, ובודאי החדשני שבהם. ידיעותיו המפליגות בכל תחומי התורה, לצד היכרותו המעמיקה עם תחומי המתמטיקה, המדע, הפילוסופיה והפסיכולוגיה איפשרו לו לחבר את חכמת התורה עם מגוון רחב של נושאים. הוא מחברם של כמאה ספרים בעברית ובאנגלית, הפורשים את הגותו ואת דרכו הייחודית בלימוד פנימיות התורה.

פן פחות מוכר בפועליו הוא היותו מלחין פורה. לצד היצירה הענפה בכתב, חיבר הרב גינזבורג מאות ניגונים מקוריים של דבקות, געגועים ושמחה חסידית. ניגוניו מתייחדים בכך שהם נובעים במישרין ממעיינות הנגינה החסידית המסורתית, ומבטאים את נפשה, רוחה ונשמתה של עבודת החסידים.

זהו הדיסק הראשון של ניגוניו בעיבוד וביצוע של הלב והמעין.

1. ניגון ההמראה

ניגון זה הוקדש במקורו לכבוד ברית המילה של בנו של אחד החברים, אך במרוצת השנים קיבל הקשר אחר. מאז חיבורו, בכל פעם שהרב טס, בעת ההמראה ממש, היה הניגון מתנגן לפתע לו ולמלווים אותו באופן ספונטני. מסיבה זו הוא זכה לכינוי "ניגון ההמראה".

בשביל להמריא יש לתפוס תאוצה – לרוץ יותר ויותר מהר, בקצב עולה. ללא תאוצה לא ניתן לגבור על כח הכבידה המושך אותנו מטה. במישור עבודת ה' הפנימית, כח הכבידה הוא משיכתו המתמדת של גופנו הארצי, המבקש לכבול אותנו לחומר, והתאוצה פירושה הוספה מתמדת של חיוּת בעבודת ה'.

בראשית דרכנו הרוחנית אנו במצב שכיבה, מסורים לגמרי לכח הכבידה הארצי. השלב הראשון בהתפתחותנו הוא איפוא לאזור כח ולהעמד. במצב זה אנו עדיין נטועים באדמה, אך גופנו כבר מצביע אל השמים. לאחר מכן אנו מתחילים ללכת, ראשית לאט, עקב בצד אגודל, ולאחר מכן מהר יותר. אך הליכה ואפילו ריצה, כשהן במהירות קבועה, אין די בהן כדי לרומם אותנו מהקרקע. לשם כך יש להאיץ, להגביר מהירות על-ידי הזרמה בלתי פוסקת של כח חדש למחזור דם הנפש שלנו. רק כך ניתן להתגבר על הפיתוי לשקוע בגשמיות – ולהמריא.

2. ניגון אמונה

ניגון זה הוא היחידי מבין הניגונים המובאים כאן שהוא במשקל משולש ולא מרובע.

ספר הזוהר מדבר על "שיר פשוט", "שיר כפול", "שיר משולש" ו"שיר מרובע". לפי אחד הפירושים עוסקים מושגים אלו בקצב: לשיר פשוט אין משקל, לשיר כפול יש משקל זוגי, לשיר משולש משקל משולש ולשיר מרובע משקל מרובע.

ארבעה שירים אלו רומזים לספירות העליונות, הנוֹכחות אף בתוכנו בדמות כוחות הנפש שלנו. כל רובד בנפש מתבטא בשיר אחר:

השיר הפשוט הוא שירו של העל-מודע, ה"כתר" בו גנוז שורש הנשמה שלנו. רובד נעלה זה מתבטא בניגון חופשי ובלתי מוגבל, ללא קצב מוגדר.

השיר הכפול הוא שירו של רובד המושכל שלנו. השכל הרציונלי חושב בהשוואות ובהנגדות, בתזה ובאנטיתזה, ולכן ניגונו הוא על בסיס שניים.

השיר המשולש הוא של רובד המורגש שלנו. הרגש מעבד את תכני השכל ומוסיף להם חוות דעת סובייקטיבית, מעלה בכך את הקצב למשקל של שלוש.

השיר המרובע הוא של רובד המוטבע שלנו, המתרגם את רגשותינו לפעולות. רובד זה מוסיף לשלושת ממדי הרגש ממד רביעי של הבעה, ולכן שירו הוא שיר דיבורי, כשירה מולחנת.

נמצא כי משקל משולש הוא משקל רגשי. מקצב הרגש נולד מתנועת המטוטלת בין שתי מידות הלב העיקריות, אהבה ויראה, כאשר פעימתן מושכת לחדרי הלב את הקודקוד השלישי – האמונה. "ניגון אמונה" זה אינו עוסק איפוא באמונה כפי שהיא מרחפת בשמי הנשמה, אלא כפי שהיא משתקפת באגם הלב.

3. תתעורר

שירה: אריאל זילבר

תתעורר תתעורר, כי אתה נמצא בחושך חזק.

שיר שמח זה נולד בתוך חלום לפנות בוקר של ט' באב תשס"ז, בתוך הצום. הרב חלם שהוא נמצא עם שניים מתלמידיו על גג בית בירושלים. כל ירושלים היתה פרושה אל מולם, והיה ניתן להשקיף עד מקום המקדש המיוחל. לפתע החלו שני התלמידים לרקוד בהתלהבות סביב הרב, והוא הצביע עליהם ושר להם את השיר הזה. הן המלים והן חציו הראשון של הניגון מקורם בחלום (כפי הרב העיד, הוא מעולם לא היה חושב לכתוב מלים כאלה לשיר מעצמו). לאחר שהתעורר, השלים מדעתו את חציו השני של הניגון.

כתוב שהמשיח יוולד בט' באב, ומשיח זה אותיות ישמח. שיר שמח שנולד בט' באב הוא איפוא בבחינת משיח. השיר מוקדש לכל הנשמות החשות שהן נמצאות כעת בחושך: אל תדאגו, זה רק חלום ועוד רגע תתעוררו!

4. שלום עליכם

מתוך סידור התפילה, סדר ליל שבת. שירה: שלמה כ"ץ

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן / מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן / מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

בָּרְכוּנִי לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן / מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן / מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

קורה הדבר שאנו רואים אדם ברחוב, שמעולם לא פגשנו, וחשים שאנו מכירים אותו מאז ומעולם, כמו מגלגול קודם. אותו הדבר עשוי להתרחש גם במוזיקה. לפעמים, כשיש סייעתא דשמיא מיוחדת, זוכים לחבר ניגון שהשומעים אותו מרגישים שהם כבר שמעו אותו לפני שנים רבות. כך היה עם ניגון זה, לפיוט "שלום עליכם" המושר מדי ליל שבת בחזרה מבית הכנסת הביתה. אנשים רבים שהאזינו לו לראשונה, אפילו חסידים זקנים, היו בטוחים שמדובר בניגון עתיק ומפורסם שהם שמעו אותו בילדותם.

5. מרחבים

"מן המצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה" (תהלים קיח ה).

יש דמיון רב בין נגינה לציור. כפי שציירים משתמשים לעתים במשיכות מכחול עדינות ולעתים ברחבות, כך גם נגנים. את הניגון הזה יש לנגן ולשיר באופן של משיכות מכחול רחבות – בתנופה, בחופש, בהתרחבות הלב.

נגינה ברחבוּת חושפת מקום בנפש שנקרא בחסידות "המרחב העצמי": בתוך כל אחד מאתנו, במקום בו נגמרים הפרוזדורים הצרים והמעוקלים, חבוי אולם רחב-ידיים בו אנו יכולים להיות לגמרי עצמנו, לרקוד במעגלים גדולים וחופשיים ללא חשש. רק לאחר שמצאנו בתוכנו את המרחב העצמי שלנו, אנו יכולים לשאוב ממנו כח ולבטא אותו בחיינו.

6. ניגון בטחון

ישנם שני סוגי בטחון – בטחון פעיל ובטחון סביל. בטחון פעיל פירושו לקיחת יוזמה, יציאה לדרך חדשה באמונה כי אם כוונתנו טהורה והדבר הוא לרצון ה', הוא יצליח בעדינו. בטחון סביל פירושו אמונה תמימה כי הכל יסתדר בסוף לטובה, גם אם אין בכחנו לשלוט בדבר וגם אם נראה כרגע שהוא לא מסתדר.

שתי בחינות הבטחון הן כמו איש ואשה שיש להשיא אותם: לצעוד החוצה בבטחון עצמי שנצליח בעשייתנו בעזרת ה' יתברך, ובה בעת לדעת מתי יש להרפות מהעשיה ולבטוח בה' לבד.

7. אשר ברא

מתוך ברכות הנישואין, ברכה שביעית. שירה: אילן דמרי 

אֲשֶׁר בָּרָא

שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה / חָתָן וְכַלָּה

גִּילָה רִנָּה / דִּיצָה וְחֶדְוָה

אַהֲבָה וְאַחֲוָה / שָׁלוֹם וְרֵעוּת

מלים אלו לקוחות מהברכה השביעית והמסכמת של שבע ברכות הנישואין, שיא טקס הנישואין הנערך תחת החופה. המשך הברכה הוא: "מְהֵרָה ה' אֱ-לֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה". ברכה זו, הנאמרת בלשון עתיד, מסמלת במיוחד את הזיווג העתידי השלם בין הקדוש-ברוך-הוא, החתן, לבין כנסת ישראל, הכלה. בחיבור נעלה זה, ישמע במלואו לא רק "קול חתן", קולו של ה', אלא גם "קול כלה" – פנימיותם של ישראל תתגלה לראשונה ותהדהד בעולם.

מהו המבנה המסתתר מאחורי תריסר המלים הנמנות בברכה, מ"ששון ושמחה" ועד "שלום ורעות"?

ראשית כל, ארבע המלים הראשונות, "ששון ושמחה חתן וכלה", מהוות חטיבה בפני עצמה, הנחלקת לשני צמדים: "ששון ושמחה", "חתן וכלה". מה הקשר בין שני הזוגות? לפי הקבלה, הששון והשמחה מהווים אף הם חתן וכלה נעלים, שמרגע החתונה שורים מעל החתן והכלה הארציים כחופה תמידית. במשך כל חייהם צריכים החתן והכלה לחוש כיצד חופה זו פרושה מעל ראשם, ולשאוב ממנה כח והשראה לחייהם. ניתן לדמיין את הששון והשמחה כזוג הורים אוהבים הניצבים בפתח החדר, משגיחים באהבה על ילדיהם ומשרים עליהם בטחון, מבלי להפריע להם.

שמונה המלים הבאות נחלקות אף הן לשתיים, ולמעשה מפתחות את ארבע המלים הראשונות: "גילה רנה דיצה וחדוה" כולן מלים נרדפות לשמחה ומהוות התפשטות והרחבה של הששון והשמחה; "אהבה ואחוה שלום ורעות" לעומת זאת, כולן מלים נרדפות לאהבה, ומהוות התפשטות והרחבה של החתן והכלה.

הקבלה זו מקבלת יתר חיזוק מהתבוננות בוא"וי החיבור הפזורים בין המלים (כפי שהם מופיעים בנוסח המכוון של בעל התניא בסידורו). בארבע המלים הראשונות יש וא"ו אחת, במלה "וחדוה". דבר זה הופך את רביעייה זו לחטיבה מלוכדת אחת, בדיוק כפי שהששון והשמחה הם זוג נצחי ובלתי נפרד. ברביעיה השניה לעומת זאת ישנם שני וא"וי חיבור – "אהבה ואחוה" ו"שלום ורעות" – באופן המחלק את הרביעיה לשני צמדים נפרדים. ואכן, בעוד הששון והשמחה העליונים תמיד דבוקים זה בזו, חיבורם של החתן והכלה דורש השקעה מתמדת מצד שניהם.

ההקבלה שלפנינו אף מגלה לנו את אופי ההשקעה הנדרשת מבני הזוג. החתן, מסתבר, תפקידו להשפיע על כלתו תדיר "אהבה ואחוה" – לגלות את האחדות הנצחית השוררת בין נשמותיהם; הכלה, לעומת זאת, אמונה על הצמחת ה"שלום ורעות" ביניהם – ביסוס שלום הבית והאהבה הרגשית הפשוטה, שאינה נצחית אלא מתעוררת בעתות רצון. אם החתן והכלה ממלאים שניהם את תפקידם, הם נמצאים מתעלים יחדיו, והששון והשמחה יורדים לשכון ביניהם.

8. דיבוק חברים

ניגון זה נקרא במקורו פשוט "ניגון התוועדות". מה עניינה של התוועדות חסידים? דיבוק חברים. השהיה המשותפת, השיחה בדברי התורה והניגון יחדיו בכחם להעצים את החיבור בין החברים. ישנה אהבת הרב לתלמידו ואהבת התלמיד לרבו, אך ללא דיבוק חברים בין התלמידים אין הן מגיעות לתכליתן. לא לחינם אמר האר"י הקדוש, שמה שמעכב את ביאת המשיח זה חוסר בדיבוק חברים.

אל תתנו לחיים לפרום את קשריכם עם חבריכם – אהבו אותם ודבקו בהם!

9. יש תקוה

הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם "יש מאַיִן" – מהאַיִן האלוקי הופיע היש של העולם הזה. והנה, בריאה היא גם לשון הבראה, התאוששות ממצב של חולי או נפילה. העולם כבר נברא, אך כולנו עדיין זקוקים להבראה, לחידוש המעבר מאַיִן שלילי ליש חיובי.

בנפש, אַיִן שלילי הוא ההרגשה שאין לנו ערך ומשמעות, שאין שום סיכוי שיצא מאתנו משהו. מתוך אַיִן שלילי זה עלינו לצאת אל יש חיובי – אל הזכרון כי בשמים מאמינים בנו, כי יש ערך לקיומנו ויש לנו תקוה. (למעשה, בעומק, הדברים הפוכים: האין השלילי הוא בעצם יש משובש – ישות עצמית וגאווה, והיש החיובי הוא בעצם אַיִן – בטול והתמסרות לה' עד למצב שאנו שוכחים את עצמנו...)

"יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה" (איכה ג, כט): "יתן בעפר פיהו" הוא הכנעת האין השלילי, ו"יש תקוה" הוא היש החיובי; המלה "אולי" היא נקודת המעבר, הרגע בו האור מפציע בחשכה ומשיב אותנו לחיים.

עטיפת הדיסק

10. אתה בחרתנו

מתוך סידור התפילה, תפילה לימים טובים. שירה: אריאל זילבר

אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים / אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ

וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת / וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ

וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ / וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ

מדוע נאמרות מלים אלו דוקא בחגים, לא בימות החול ואף לא בשבתות? האם רק בחגים עלינו לזכור שהקדוש-ברוך-הוא בחר אותנו וקדשנו במצוותיו?

הקדוש-ברוך-הוא מסתכל בעולמו ושואל שאלה אחת – מי יודע לשמוח באמת? אין הכוונה לשמחת עולם הזה ארצית הלהוטה למלא דרישות הגוף, אף לא לשמחת עולם הבא שמימית הנבהלת להמלט ממנו, אלא לשמחת נשמות בעושֹן, המשדכת את כל עולמותיו ורוקדת בחתונתם. סוקר הבורא את בריאתו, וכאשר ישראל חגים את ימיהם הטובים – הנקראים "מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון" – מוצא סוף סוף את מבוקשו ובוחר בעם ישראל. כלומר, יותר משאנו שמחים בהיותנו בחירי ה', אנו נעשים בחיריו בזכות שמחתנו בו. 

שמחה נושאת הפכים זו, ירושה היא לנו מאבותינו, עליהם נאמר, "שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן אברהם, יצחק ויעקב". כיצד יודעים זאת? משום שבאברהם נאמר "בכל", ביצחק נאמר "מכל", וביעקב נאמר "כל". שלושת הביטויים גם יחד, בכל מכל כל, מלבד זאת שהם יוצרים ביטוי קצבי שנהיה שגור על שפתינו, אף עולים בגימטריא קצב. שלושת האבות הם הלב הפועם שלנו, מקור דופק החיים וחוש הקצב הזורמים בדמנו. שנזכה לטעום כמוהם מעין עולם הבא בעולם הזה.

11. עד דלא ידע

ניגון זה, כשמו כן הוא – הוא נולד הישר ממחוזות העד דלא ידע. באחת השנים הראשונות בהן החל הרב גינזבורג ללמד, בהתוועדות פורים בירושלים, שתה הרב עד כדי כך שנזקק לתמיכה על מנת להגיע לרכב ולצאת ממנו. כאשר ניעור למחרת זינק ממיטתו כשמבין שפתיו בוקע ניגון זה מעצמו...

בשנים שחלפו קיבל הניגון חיים משלו ונהיה שגור על-פי רבים. בישיבת הרב התפתח מנהג לקפוץ ולמחוא כפיים ברגע המתאים בניגון (אתם כבר תזהו אותו). בהשראת מנהג זה שידך מישהו לניגון מלים הלקוחות מדברי רבי נחמן מברסלב. בגרסא זו עשה לו הניגון כנפיים והתפשט ברבים, עד שנפוצה שמועה כי מדובר בניגון ברסלבי עתיק.

על פי פשט, המימרה "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" מדברת על שתיה עד אי-ידיעה. אך נשים לב שהמימרה אינה אומרת להשתכר אלא להתבשם – לשתות קלות כדי להתרכך ולהתמתק. כיצד יש להבין איפוא את הביטוי "עד דלא ידע"? לפי החסידות, הכוונה היא שיש לעלות בנפש לרובד שנקרא "רישא דלא ידע ולא אתידע" – הראש הבלתי-נודע של נשמתנו, מקור חושינו הדקים והנעלמים ביותר. על מנת להגיע אליו אין צורך לשתות חביות שלמות של יין, אלא רק כמה שנדרש כדי להזכר באמונה הפשוטה שלנו בה'.

זו הסיבה שאמונה פשוטה עולה בגימטריא ארור המן וכן ברוך מרדכי: היא המאפשרת לראות שה' נושא את שניהם יחדיו. דרך אגב, מלה נוספת עם אותה גימטריא היא תאוצה, ובכך סגרנו מעגל עם השיר הראשון ואפשר לנגן את הדיסק מההתחלה... לחיים!

הדיסק ניתן לרכישה בחנויות המוזיקה

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION