בצור ירום

מסכת חייו מעוררת ההתפעלות ומלאת התורה והחסד של הרב יורם אברג'ל זצ"ל, היא צוואתו הרוחנית. מהתמדה בבית הספר היסודי, דרך הפצת המעיינות התורה וכלה במעשי חסד ללא גבולות

את שמו של הרב יורם אברג'ל זצ"ל, נדמה כי אין איש שלא מכיר, דמות מופת מלאה בתורה חסידות ואהבת ישראל שאיחדה תחת כנפיה את כל גווני הקשת של עם ישראל. ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, תלמידי חכמי ויהודים פשוטים, יהודים מהדרום, יהודים מיהודה ושומרון, חרדים עם דתיים לאומיים ומי לא, כל אלה צבאו בצוותא על דלתותיו ושתו בצמא את דבריו. לזה שלום, ולזה חיוך, 'מה שלום האבא והאמא?', הוא שואל במאור פנים, ועוד מעטפה שעוברת ליהודי נזקק באופן הטבעי והפשוט ביותר בעולם.

מבואו ועד צאתו

את סדר יומו העמוס נהג הרב להתחיל כמה שעות קודם הנץ החמה. היישר מהמקווה הגיע הרב לבית המדרש, שם שקע בלימוד עד עת תפילת ותיקין, כשהוא מעוטר בתפילין של רש"י ור"ת ומעוטף בטלית. ומתפילה לתורה, כל בוקר עם סיום התפילה, מסר הרב את שיעוריו לקהל הרחב. שיעור ב'חק לישראל' ולאחריו השעור המפורסם שלו בספר ה'תניא' של אדמו"ר הזקן, שעור שעם השנים הפך לסדרת ספרי ביאור על התניא, 'בצור ירום'. לאחר התפילה קבלת קהל לרבים שהגיעו מכל קצוות הארץ, זה שואל על זווג, זה על פרנסה, האחד רוצה ברכה לעבוד את ה' בשמחה, והאחר פה כי פשוט התגעגע, לכולם יש מקום וזמן.

עם תום קבלת הקהל וסדרי הלימוד יחד עם האברכים בכולל, יצא הרב בשעות הערב לשיעורים ברחבי הארץ כששעת החזרה המאוחרת, לעיתים לא מותירה יותר מהאפשרות למנוחה של שעות קצרות ברכב בטרם יחל יום חדש.

טוב לי תורת פיך

הרב נולד וגדל במושב ברוש בצפון מערב הנגב ובילדותו למד בבית ספר חב"ד במושב שנוהל על ידי השליח המקומי, הרב ישבעם סגל. שהותו בבית ספר חב"ד ושיעורי התניא ששמע אצל הרב סגל, עוד יתנו אותותיהם לאורך ימים ושנים בקשר החם והאוהב שהיה לרב אברג'ל עם חסידות חב"ד ועם העומד בראשה, הרבי מליובאוויטש. "אני זוכר את הרב יורם עוד כשהיה בכתה א-ב", מספר הרב סגל, "אשתי חנה ז"ל היתה המורה שלו ואני הייתי מנהל בית הספר. מההתחלה היה ניכר בו משהו לא רגיל, כל הילדים בני גילו היו שובבים קצת, לפעמים חצופים, אבל הוא היה שונה, תמיד הביע רצינות. אשתי מאוד השקיע בו כיוון שראתה שיש לו פוטנציאל, בהמשך ידוע לי שמורים נוספים נתנו בו עיניהם והשקיעו בלימוד ובחינוך שלו". בהמשך הדרך, בכיתות הגבוהות עשה הרב אברג'ל את צעדיו הראשונים בעולם החסידות, כשהשתתף בשיעורי התניא של הרב סגל, לימים התבטא הרב שבשיעורים אלו נפתח לפניו צהר לעולמה המופלא של חסידות חב"ד, צהר עליו שמר ואותו הרחיב עם השנים.

"מאוד שמחנו על הקשר שהוא שמר עם הרבי ועם חב"ד כל השנים", אומר הרב סגל ומוסיף, "גם אלינו היתה לו הכרת הטוב ואז הוזמנתי כמה פעמים לכולל שלו כדי למסור שיעורים בחסידות". מורה נוסף של הרב אברג'ל, הרב שמעון דדון מלוד זוכר אף הוא את הרב לטובה כילד. "גדלתי במושב תדהר, סמוך למושב ברוש", פותח הרב דדון, "כך שהכרתי היטב את משפחתו של הרב, את הוריו, את אחיו, משפחה לתפארת. כשלימדתי את הרב יורם, הוא כבר היה בכתה ז', אבל תמיד שמתי לב, עוד מקטנותו, להתמדה הגדולה שלו, כל זמן פנוי היה יושב ולומד, אין ספק שההתמדה הזו נתנה את פירותיה". עם סיום לימודיו בבית ספר חב"ד, עבר הרב יורם לישיבה בכפר מימון, משם לישיבת חברון וישיבת הנגב בנתיבות, עד שהתחתן ועבר ללמוד בכולל אברכים בעיר. במשך שהותו בעיר, התקרב הרב אברג'ל לרבי ישראל אביחצירא, ה'בבא סאלי' ולמד מתורתו.

זמן קצר לאחר חתונתו, פתח הרב דף חדש בחייו, הפצת תורה וקירוב רחוקים. זה החל עם שיעורים קטנים במסגרת בית חב"ד המקומי ועם הזמן הפך לישיבה של קבע, ששכנה תחילה במקלט קטן וצפוף. היום מונה רשת הכוללים שבנשיאות הרב כ-2,000 אברכים, הפזורים ברחבי הארץ. "כל ההנהגה של הרב היתה בענווה ושפלות", מספר לנו מקורבו של הרב, דן מרנץ – מנהל מכות צומת. "בשונה ממנהגם של רוב מנהלי המוסדות, אצל הרב יורם" – כך הוא מכונה בפי תלמידיו הרבים – "לא הוצגה בשום מקום רשימה של כל המוסדות, לא צריך להרשים אף אחד. פה ושם 'התגלה' לי עוד כולל ועוד ישיבה שאותם הוא מחזיק ומקיים".

תורת חסד

החינוך החסידי של הרב אברג'ל בא לידי ביטוי גם במעשי החסד הרבים בהם נטלו חלק פעיל האברכים בכולל. חלק מהסדר השבועי היה אריזת וחלוקת מצרכי מזון לנזקקים. מספרים שפעם אחת, התקשר ראש ישיבה ליטאי חשוב למזכירות של הרב בכדי למחות על ביטול התורה הנגרם לאברכים בגין העיסוק במעשה החסד, 'מדובר בביטול תורה עבור אברכים שלומדים כל היום? ובכלל אין זה כבוד התורה שתלמידי חכמים יתעסקו בדברים אלו', היתה טענתו. מזכירו של הרב שמע את הדברים ומסר אותם לרב בעוד ראש הישיבה ממתין לתשובה על קו הטלפון. 'תמסור שאנחנו חסידים של הרבי מליובאוויטש', סתם הרב ולא פירש. התשובה בטלפון גררה כמה שניות של שתיקה, ואחריהם ניתוק. 'במקום ללכת סחור סחור, נגשתי מיד לתורף הדברים', הסביר הרב למזכירו, 'בתור חסידים של הרבי, ברור לנו שכל יהודי מחויב לתת מכוחו ומרצו למען הזולת ולא רק שאין בזה פחיתות כבוד, אלא ההפך הוא הנכון".

האחריות שחש הרב אברג'ל כלפי לומדי התורה וכלפי יהודי נזקק, לא הסתיימה בקרב קהילתו בלבד. בהספד שספד לו הרב דוד יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ספר כי כל ראש כולל שהיה מגיע לרב עובדיה ומתנה את צרותיו הכספיות בפניו, היה נשלח לרב אברג'ל, הרב עובדיה ידע ששם יקבל לא רק אוזן קשבת אלא גם עזרה כספית, וזאת ללא קשר לזרם אליו הוא שייך. "באחת השנים אספנו כסף עבור יהודי שנקלע לקשיים כלכליים גדולים", מספר הרב שמעון דדון, "למרות שלא שמרנו על קשר רצוף עם השנים, הגענו אני ועוד שניים מחבריי שהיו אף הם מורים בבית הספר בברוש, לישיבתו של הרב אברג'ל. הרב שמח מאוד לקראתנו ופנה עבורנו זמן נכבד, בו דרש בשלומנו והיטה אוזן קשבת לדברים שבפינו. עם סיום הפגישה כתב לנו הרב צ'ק על סף 100,000 שקל עבור היהודי שנקלע לצרות, ומסר לנו אותו במאור פנים ושמחה, כאילו זה הדבר הפשוט ביותר בעולם".

עצה ותושיה

"המפגש הראשון שלי עם הרב יורם, היה כשלמדתי לתואר שני במנהל עסקים. הייתי מגיע מהישיבה ברמת גן לאוניברסיטה בבאר שבע ליומיים בשבוע וחפשתי מקום באזור בו אוכל ללון, אותו מצאתי בביתו של הרב אבנר טוניק, ראש הישיבה בתפרח", משחזר דן מרנץ. "הערב הראשון נפל בדיוק בהילולא של הבבא סאלי, ואני הצטרפתי לחבורה של הרב טוניק. נסענו להשתטח על קברו של הבבא סאלי ומשם פנינו לבית המדרש של הרב יורם. כשהגענו הציע לי הרב טוניק לקבל ברכה מהרב יורם, ואני שלא הייתי כ"כ מורגל בדברים כאלה, עם האופי האשכנזי הקר שלי, נסיתי לחשוב 'איך להחלץ מהסבך?', בסופו של דבר החלטתי לבקש ברכה לזווג, מי לא צריך ברכה כזו?". הברכה לשידוך לוותה באיחול לא שגרתי, "הרב ברך אותי והוסיף שאזכה לאישה טובה. זה היה קצת מוזר בעיני, וכי יש מישהו שמבקש אשה לא טובה, נוסח משונה. רק לימים הבנתי שהרב מברך כל אחד באופן שונה כפי מה ששייך לו ולא מדובר בנוסחים קבועים".

המפגש השני התרחש כמה שנים אחרי חתונתו של דן. "אשתי סימה ללמוד משפטים ופתחה משרד עצמאי, לצערנו המשרד לא כ"כ שגשג ואשתי התלבטה מאוד אם להמשיך או לסגור אותו ולקבל הצעה לעבודה במשרד ממשלתי. כיוון שאשתי קרובה יותר ממני בטבעה לאמונה בצדיקים, היא הפצירה בי לשאול את הרב יורם בנידון. הצעתי לך שנשלח את השאלה דרך חבר שנוסע מדי פעם, ובלית ברירה היא הסכימה. החבר העביר את השאלה, והמענה של הרב היה מעניין, 'אני לא מבין את השאלה, אבל זו אישה טובה', הוא אמר. כמובן שהברכה הלא שגרתית לזווג, שבה ועלתה בזכרוני". חוסר המענה, הכריח את דן לנסוע בעצמו לנתיבות, "אמרתי לאשתי שאני מוכן לנסות אבל מבחינתי אם זה לא עובד, אני לא חוזר לשם. נסעתי יחד עם חבר ונכנסנו לרב יורם אחרי התפילה. תשובתו של הרב היתה שה' שמח מהמשרד של אשתי ושלא כדאי לסגור אותו. כבר כשהייתי ברכב בדרכי הביתה, התקשרה אליי אשתי לדווח לי על שני עסקאות מכובדות שהמשרד סגר...".

"אצל הרב יורם הייתה תחושה מיוחדת, תמיד שמח, נינוח, אפילו מעמד סליחות אליו הייתי מגיע מדי שנה, היה באוירה כזו, בלי שום לחץ ואימה", מעלה דן זכרונות. "בנוסף, אוירה כזו של אחדות, נדמה לי שלא קיימת כמעט באף בית מדרש בארץ, הקהל חוצה מגזרים ואת כולם מקבלים באהבה ומאור פנים כאילו הוא בן יחיד. ובכלל, היחס של הרב היה אנושי וחברי להפליא. לא אחת קבלתי מהרב עצות פרקטיות ומוצלחות לגבי תחומי עבודתי, אם במכון צמת ואם בהפצת ספרי הרב יצחק גינזבורג, תחום בו אני עוסק. ואני לא היחיד שקיבל עצות מעין אלו. אני חושב שבקרב העובדים שלנו במכון צומת, 70% היו מגיעים להתייעץ איתו".

את קבלת הקהל אצל הרב אברג'ל, אפיינה הרגישות הרבה. "בשונה בכל מיני חצרות, אצל הרב יורם לא היה מושג כזה של עקיפת תור למקורבים, כל מי שהגיע המתין בסבלנות לתורו. הרב היה שם לב לכל אחד ומבין מבלי מילים מה הוא רוצה וצריך. פעם הגעת בימי אלול כשקיוויתי שהרב יחלק דבש כמנהגו. כשראה אותי הרב יורם, הוא סימן לי לעבור לסוף התור. כמובן שעשיתי כמצוותו, אבל הייתי מאוד מבולבל ונבוך, 'מה עשיתי? במה חטאתי?'. רק זמן קצר לפני שהגיע התור שלי, הבנתי. ממש בסמיכות לתורי הגיע אחד העוזרים והביא חבילות דבש לחלוקה. כמובן שאם הייתי נשאר במקומי הראשון בתור, לא הייתי מקבל...". 'כמים הפנים לפנים', הרגישות והאכפתיות של הרב לתלמידיו, הובילו לנאמנותם וקבלת דברי הרב. "פגשתי פעם יהודי, קבלן בניין, אחד שלא חובש כיפה ביום יום. לאחר חילופי דברים ביננו התברר לי שהיהודי מחזיק כולל של 30 אברכים בעירו. כששאלתי לפשר הדברים נעניתי, 'הרב יורם אמר, אני עושה'".

למרות שיש באמתחתו של דן עוד סיפורים רבים, לקוצר היריעה הוא מסיים בסיפור אישי נוסף, של רגישות. "פעם אחת אשתי עברה אולטראסאונד ושם טענו הרופאים כי רואים משהו חשוד במוח של התינוק. בשליחותה של אשתי הגעתי אל הרב לקבל את עצתו וברכתו. תשובתו של הרב היתה כזו, 'התינוקת ברוך ה' בריאה והכל יהיה בסדר, בע"ה תודיעו לי מה השם לאחר הלידה. כדי שאשתך תהיה רגועה, כדאי שתלכו למומחה פלוני בירושלים'. אנחנו לא ידענו את מין העובר והוודאות שבה הרב אמר את דבריו, מבלי לברך שנזכה לברית, פשוט קליעה למציאות, נסכה בי ובאשתי ביטחון ושלוה. אשתי אמרה בדיחות, שאם רב מרוקאי מברך בשמחה שזו תהיה בת, אז אין סיבה לדאוג והכל בסדר".

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION