שמע ישראל

לא מספיק לומר. לא מספיק לשמוע. את "שמע ישראל" צריך להבין היטב היטב.  

Painting by Alex Levin www.artlevin.com

 

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", נראה שאין יהודי שאינו מכיר את הפסוק הזה, התמצית המזוקקת של האמונה. בכל יום אנו מכריזים "שמע ישראל" לפחות שתי פעמים, בערב ובבוקר, "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". זהו גם הפסוק, בה"א הידיעה, המסמל את מסירות הנפש של יהודים בכל הדורות, שרבים מהם מתו כאשר מלים אלו על שפתותיהם: מרבי עקיבא וחבריו, דרך הרוגי מסעות-הצלב והאינקוויזיציה, קדושי השואה וחללי מערכות ישראל עד ימינו ממש.

את הפסוק הזה לא מספיק לומר, צריך גם להבין, שכן המלה "שמע" אינה רק שמיעה חיצונית, שמיעת האזן, אלא שמיעה פנימית, הבנה. ובכן, מה עלינו לשמוע-להבין? הפירוש הרגיל הוא: שמע ישראל את הדברים הבאים, ה' אלקינו ה' אחד. אבל ברובד יותר פנימי הפירוש הוא: "שמע – ישראל", שמע והבן שיש בקרבך "ישראל", יש בך נשמה אלוקית קדושה וטהורה, "חלק אלוה ממעל ממש".

ה' הוא האלקים

לאחר השמיעה-ההבנה הזו, אנו מגיעים לכך ש"הוי' אלהינו". צמד המלים הללו מחבר את שני השמות העיקריים של הקב"ה בתורה, שם הוי' (י-ה-ו-ה) ושם אלקים, כמו שאמרו ישראל במעמד בהר הכרמל, עם אליהו הנביא, "הוי' הוּא הָאֱלֹהִים".

שם אלקים מתייחס לקב"ה כמקור החיים של עולם הטבע המורגש (כמו הגימטריא הידועה: הטבע = אלהים) – ההכרה שכל העולם הגדול שאנו נמצאים בו, כולל אנו עצמנו, אינו מתגלגל סתם כך אלא "יש אלהים" שמחיה אותו, כתחנת-כוח מתמדת. ואילו שם הוי' מדבר על האור האלוקי שלמעלה מהטבע, שמהוה את כל הבריאה, יש מאין ממש. בדרך כלל, איננו חווים במוחש את האור הזה (שהרי אנו מוגבלים בתחומי הטבע), אבל כאשר מתרחש נס לא-טבעי, ה' מסיר לרגע את מסוה הטבע, ואז מתגלה אלינו שם הוי'.

אם כן, כשאנו אומרים "הוי' אֱלֹהֵינוּ" זוהי הכרזה: אמנם איננו רואים עכשיו התגלות נסית, אבל מכח הנשמה האלקית שבנו – ה"ישראל" שבתוכנו – אנו מאמינים באמונה שלמה שכל החיות האלוקית הפועמת ומורגשת בעולם, שם אלקים, אינה אלא הופעה של שם הוי', ה' עצמו שלגמרי למעלה מן הטבע ומכל הגבלה שהיא. באמירה הזו יש תנועה נפשית עזה של דבקות כלפי מעלה, "כלות הנפש", כי אנו מרגישים את שורש הנשמה שלנו שהיא חצובה מהאור העליון של שם הוי' שרק הוא המציאות האמתית, ה' הוא הכל.

רצוא ושוב

האם השאיפה כלפי מעלה, בתנועת נפש של דבקות ובטול, היא התכלית? לא. אחד המושגים היסודיים בחכמת הנסתר הוא "רָצוֹא וָשׁוֹב" – ביטוי שנאמר על המלאכים (חיות הקודש ב"מעשה מרכבה" בנבואת יחזקאל), אך זו גם הוראה חשובה לכל אחד מאתנו: מצד אחד, אתה רץ כלפי מעלה, "רָצוֹא" אל המקור האלוקי, כמו להבת נר הנשאבת לאש המדורה. אך מיד עליך לחזור אל המציאות התחתונה, "שׁוֹב" כלפי מטה, כי הקב"ה שלח אותנו כאן לעולם הזה.

כעת נחזור ל"שמע ישראל". לאחר שאמרנו "הוי' אֱלֹהֵינוּ" והנשמה שלנו ממריאה אל-על, אנו ממשיכים ומגלים חידוש נפלא עוד יותר. הקב"ה אינו נמצא רק שם למעלה, כאילו מחוץ לעולם הנברא, אלא "הוי' אֶחָד" – אחד פירושו שאחדות ה' חדורה בכל המציאות, כמו שמפרשים את אותיות המלה אחדא היא ה' אחד, ח היא שבעת הרקיעים והארץ, ו-ד היא ארבע רוחות העולם, אחדות ה' מופיעה בכל.

ובעומק, כל מה שיש ושאפשר להעלות על הדעת, הכל-הכל הוא רק ה'. זהו הדבר האחד והיחיד שקיים, כמו שנאמר בהמשך הפרשה "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי הוי' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" – ושימו לב לדמיון לפסוק שלנו: "הוי' הוּא הָאֱלֹהִים" מקביל ל"הוי' אֱלֹהֵינוּ", "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" מקביל ל"הוי' אֶחָד".

כיון ש"הוי' אֶחָד" בכל מקום, איננו שואפים לצאת מהעולם הזה ולבטל אותו, אלא לגלות את הקב"ה דוקא בתוך העולם הזה, בכך שנאיר את העולם באור התורה והמצוות. זוהי תכלית בריאת העולם, "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", דוקא בעולם-הזה התחתון מתגלה "הוי' אֶחָד" ממש. אם הבנו את זה, דיינו.

פרפראות

נקנח בשני רמזים יפים:

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" מחבר בין שם אלהים לשם הוי'. הגימטריה של אלהים היא 86, ושל הוי' 26. והנה, המספר הראשון שמהווה כפולה של 26 וגם של 86 הוא 1118, וזו בדיוק הגימטריה של כל הפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד"! ועוד, 1118 = גדול פעמים הוי' (כמו שכתוב "גָּדוֹל הוי'") = אחד פעמים אלהים, והרי זה מה שאומר הפסוק, אלקים הוא אחד, "אחד אלהינו שבשמים ובארץ".

הפסוק "שמע ישראל" קושר אותנו לשלשת האבות, יסוד האמונה הטהורה. חז"ל אף מפרשים שהפסוק הוא מעין ציטוט של דברי שנים-עשר השבטים לאביהם: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל – שמע ישראל-יעקב אבינו. והנה שלשת האבות רמוזים באותיות המלה "אֶחָד": ה רומזת לאברהם אבינו ששמו מתחיל ב-א, היהודי הראשון שהיה לבדו בעולם, "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם", והוא שאִלף-לִמד את כל בני-האדם אמונה בה' אחד. האות ח רומזת ליצחק אבינו, כדברי חז"ל שה-ח בשמו של יצחק רומזת להיותו נימול לשמונה ימים (ועוד: יצחק = ח פעמים הוי'). ה-ח רומזת לשבעת הרקיעים והארץ, וכן יצחק אבינו מחבר את השמים והארץ בהיותו "עולָה תמימה". האות ד רומזת ליעקב אבינו שהיו לו ארבע נשים. ה-ד רומזת לארבע רוחות השמים, וכן יעקב התברך "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" לארבע הרוחות.

---

התמונה באדיבות אלכס לוין - 

 
Painting by Alex Levin

 

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION