רבי פנחס מקוריץ – לפתע פִתאֹם

רבי פינחס מקוריץ הוריד גשם תוך כדי תפלתו ונרטב עד לשד עצמותיו כדי להמחיש כיצד תבוא הגאולה באופן פתאומי. על עבודת ה"פתאום" שלנו, שתחיש את "פתאום יבוא האדון".

רבי פנחס שפירא, נודע בשם רבי פנחס מקוריץ, נולד לאביו רבי אברהם אבא שהיה נכדו של המקובל רבי נתן שפירא, בעל 'מגלה עמוקות', בעיר שקלוב. מגיל צעיר עסק בעמקות בש"ס ופוסקים וכתב חידושים. אחרי שעברה משפחתו לאזור וואהלין החסידי התוודע אביו לבעש"ט ולתורתו ובעקבותיו הפך רבי פנחס לאחד מתלמידיו הקרובים של הבעש"ט. רבי פנחס התפרסם במדת האמת שלו. כשהיה אצלו אדמו"ר הזקן סִפר לו שעמל על מידת האמת 21 שנים. 7 שנים להכיר מהו שקר, 7 שנים נוספות להרחיק ממנו כל בדל שקר ועוד 7 שנים לקנית מדת האמת. רבי פנחס ישב תחילה בעיר קוריץ ולאחר מכן באוסטרהא, ונהג בהן נשיאות. מבין תלמידיו וחניכיו המפורסמים היו רבי ברוך ממז'יבוז' – נכד הבעש"ט (שאף גדל בביתו), רבי רפאל מברשיד ורבי יעקב שמשון משיפיטובקה. כל ימיו שאף לעלות לארץ הקֹדש. בסוף ימיו עזב את אוסטרהא על מנת לעלות ארצה, אך בעוברו בעיר שיפיטובקה, חלה ונפטר לבית עולמו ושם מנוחתו כבוד. תורותיו לוקטו לשני כרכי הספר 'אמרי פינחס השלם'.

פעם שהה רבי פנחס מקוריץ מאחת מעיירות השדה, לאחר תקופה בה לא ירדו גשמים. הבצורת הקשה הביאה רעב על יושבי העיירה, עד כדי פיקוח נפש. רבי פנחס נודע בתפילתו ובכֹחה הגדול ובכך שאינה שבה ריקם, ועל כן שמחו תושבי העיירה על שהגיע למחנם וחִילו פניו שיתפלל בעדם לגשם. שעה רבי פנחס לבקשת המון העם ויצא לרחובה של עיר, שם נשא תפילה בבקשה לגשמי ברכה. עוד רבי פנחס מתפלל נתכסו השמים בעבים, ארובות השמים נפתחו וגשם עז ניתך ארצה. רבי פנחס, שעמד תחת כִפת השמים, נרטב עד לשד עצמותיו, ותלמידיו, שחששו לשלום רבם, הוצרכו להכניסו פנימה ולנגבו מהמים הרבים. בבית המדרש פנה רבי פנחס לתלמידיו ואמר: מן הסתם תוהים אתם מדוע הוצרכתי להתפלל ברחובה של עיר, ולא פעלתי את פעולתי מתוך בית המדרש. אכן, יכולתי לעשות זאת, אך אם הייתי מתפלל בתוך בית המדרש היו חושבים אנשי העיירה שהתפללתי ולאחר זמן ירד גשם, ולא היו רואים שבו ברגע שנשאתי תפילה פִתאֹם הוריד ה' גשם. למה חשוב כל כך שיראו זאת? – סיים רבי פנחס – כדי שיבינו שכך יבוא משיח, "פתאֹם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים".

 

הסיפור מגלה שכל רצונו של רבי פנחס באמת הוא לזרז ולקרב את ביאת המשיח. גם כאשר הוא מתפלל לגשם שהעולם זקוק לו כדי להתקיים – ורבי פנחס אכן רוצה לתת לעולם את שחסר לו – הוא פועל להחדיר בעולם מודעות של משיח. כדי שאנשים יתפעלו מפתאומיות הפעולה וילמדו שכך תבוא הגאולה – כדאי אפילו להרטב עד מאד. באמת, כל דבר קשור למשיח, כפי שאמר הרבי – צריך "לחיות עם משיח". אין הכוונה להזניח דברים נחוצים אחרים, אלא רק לקשר הכל לתכלית.

הסיפור הולם את רבי פנחס שהתפרסם במדת האמת, עליה עמל כל חייו ואליה חינך את חסידיו. בתפילתו מדגים רבי פנחס לתושבי העיירה את כוחה של תפילת אמת – כאשר מתפללים מנקודת האמת אזי "עד מהרה ירוץ דברו". כתוב בחסידות שאמת היא בקו האמצעי, וכאשר זוכים להכנס לקו האמצעי נפעלים הדברים ללא עיכובים, "תיכף ומיד ממש". כך אומר הרבי שאם היינו מתפללים לה' וצועקים אליו "עד מתי?!" באמת – "צעק לבם אל הוי'" – באותו רגע, מיד, היה בא משיח, ככתוב "קרוב הוי' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". זו הנקודה שרצה רבי פנחס ללמד – נקודה חשובה, הקשורה להוראות הרבי "לחיות עם משיח" ולאופן בו יש לפעול להבאת המשיח.

 

יש משהו יפה מאוד במִלה "פִתאֹם": פתאומיות, פעולה "תיכף ומיד ממש", היא המשכה ישרה שצריכה לבוא דווקא מהכתר. מה הקשר של "פִתאֹם" לכתר? הפתעה שייכת לעל-מודע שבנפש, ספירת הכתר. הספירות מהכתר ולמטה – חב"ד (מושכל), חג"ת (מורגש), נה"י (מוטבע) – הן תחום המודע שבנפש, בו הדברים הידועים והבלתי מפתיעים. רק בכחו של הכתר, העל-מודע, להפתיע בפתע פִתאֹם.

ההמשכה מהכתר היא דרך הקו האמצעי, קו האמת, שהוא "הבריח התיכון, המבריח מן הקצה אל הקצה", וגם הכתר עצמו הוא בחינה של אמת – מדתו המיוחדת של רבי פנחס. בתוך המִלה פתאֹם יש אותיות אמת, אבל לפניהן יש פ העולה 80, רמז לשייכות האמת לכל הקו האמצעי – השפע נמשך מכתר עד יסוד (העולה 80) ומשם למלכות, כנסת ישראל.

בעומק יותר, ה-פ היא סוד ניקוד המלה אמת. לפי קבלה, אותיות ונקודות הן כמו גוף ונשמה (בספר התורה מופיעות האותיות ולא הנקודות, כפי שלעינינו נגלה הגוף ולא הנשמה). הניקוד הוא רוח החיים שבתוך האותיות, הכח המניע של כל המלה (ולכן הנקודות נקראות גם תנועות). לכן, כח האמת לנוע מהר אל היעד טמון דווקא בנקודות שלה. גם לניקוד יש ערך גימטרי – כל קו שוה ו וכל נקודה שוה י). ניקוד אֱמֶת הוא חטף-סגול סגול, הכולל שמונה נקודות – תוספת של פ למלה אמת. כך רומזת האות פ של פתאֹם לכח המניע, נשמת האמת, פועלת את "פתאֹם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים".

מצדנו, עבודת ה'פתאֹם' היא עבודת התשובה, כאשר המהרהר בתשובה – באמת! – הופך "בשעתא חדא וברגעא חדא" מרשע גמור לצדיק גמור (לצד אמונתו באפשרות התשובה והגאולה המידית – פתאֹם נוטריקון "פתי יאמין" – אמונה שהיא הכלי לאמת, בסוד "איהו אמת, איהי אמונה"). זו האתערותא דלתתא המביאה מלמעלה את גילוי המשיח הפתאומי, כפסק הרמב"ם (איש האמת): "סוף ישראל בסוף גלותן לעשות תשובה ומיד הן נגאלין".

נחזור: מוסר ההשכל הוא שהראש צריך להיות מתוכנת בכל מה שעוסקים לביאת המשיח "פתאֹם", ברגע אחד, וכדי לחשוף זאת לכולם כדאי להרטב עד לשד העצמות – שכל אחד יהיה מוכן להרטב כדי להביא את המשיח תיכף ומיד ממש.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION