להפוך את העולם במנוחה

יום י"ט כסלו הוא אמנם חג הגאולה הכללי של החסידות, אבל הוא גם חג הגאולה הפרטי של נשות ישראל. מיום הולדתה של הרבנית מנוחה-רחל אנו שואבות את הכח למהפכה החסידית של נשות ארץ ישראל

י"ט כסלו הוא יום חגו של אדמו"ר הזקן, אך יש גם דמות נשית מרתקת שקשורה ליום הזה, ובאופן מפתיע – גם לאדמו"ר הזקן...

ביום י"ט כסלו בו יצא אדמו"ר הזקן ממאסר היתה לו גם שמחה 'פרטית' – נולדה לו נכדה, בת לבנו רבי דובער (אדמו"ר האמצעי). לנכדה זו קראו מנוחה רחל, וברבות הימים גדלה והיתה לדמות מיוחדת במינה, ושמה נודע ברבים כרבנית מנוחה-רחל (סלונים).

אין מקריות בעולם, והופעתה של הרבנית מנוחה רחל בדיוק ביום בו ניתן אישור משמים להפצת מעיינות החסידות חוצה, ביתר שאת וביתר עוז, מעידה בוודאי על קשר עמוק בין הדברים.

משיחיות וחיבת הארץ

הבולט ביותר בדמות הרבנית הוא חיבתה ואהבתה לארץ ישראל. מגיל צעיר השתוקקה הרבנית בכל מאודה לעלות לארץ, ומרוב השתוקקות היא אף חלתה והגיעה למצב אנוש. כאשר ראה זאת אביה, הוא לחש באוזנה שהיא עוד תזכה לעלות ארצה, ובשמעה זאת התחזקה הרבנית והתרפאה מחוליה. לאחר שנים, באה הרבנית לממש את חלומה ולעלות לארץ ישראל, אלא שטרד את מנוחתה החשש שהיא תצטנן, שכן מאז היתה חולה בצעירותה נשאר גופה חלש. הרבנית באה לקבל ברכת פרידה מאת בן-דודה, האדמו"ר ה"צמח צדק", והרבי בירכה שכל ימיה היא "תלך בין הטיפות". ואכן, הרבנית זכתה לעלות לארץ ישראל, והאריכה ימים על אדמת הקודש.

בעלותה ארצה, התיישבה הרבנית מנוחה-רחל בעיר הקודש חברון, ויסדה את הקהילה האשכנזית בעיר. חדרה היה אבן שואבת לרבים, ואף גדולי וצדיקי הדור היו מגיעים אליה בשביל לקבל ברכה.

העליה לארץ וההתיישבות בה היו פעולות משיחיות. מעשים אלו נבעו מן התפיסה שיחד עם האמונה בביאת המשיח, יש גם לעשות מעשה על מנת שהוא יבוא. הופעת הרוח המשיחית הזו ביום י"ט בכסלו, קשורה בקשר הדוק עם הפצת תורת החסידות. כאשר שאל הבעש"ט בהיכל משיח: "אימתי קאתי מר?", הוא נענה: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". תורת החסידות היא טעימה מתורתו של משיח, והפצתה ברבים לאחר שחרורו של אדמו"ר הזקן ממאסר, היא כלי מרכזי להחשת התגלותו.

מהפכה נשית – מהפכה במנוחה

חיבור סיפורם של הסב (אדמו"ר הזקן) ונכדתו (הרבנית מנוחה-רחל) נושא בחובו רוח מהפכנית של הכנה לביאת המשיח. גם בדור האחרון קרא הרבי מליובאוויטש: "הפכו את העולם, היום!". השאלה היא, היכן הנקודה הנשית בעניין הזה? ובמה שונה תנועת המהפכה הנשית מתנועת המהפכה הגברית?

מפתח לכך נוכל למצוא בשמה של הרבנית – מנוחה. בשיר מקסים שכתב הרב ארז לבנון הי"ד ישנו משפט ששבה את ליבי: 'עשה מה שתוכל, עשה זאת במנוחה...'. לעשות במנוחה זו עשיה נשית.

השבת באה לאחר ששה ימים של עבודה, והיא מכניסה למרוץ המטורף של העשיה ממד של מנוחה ונחת רוח, "באת שבת – באת מנוחה". גם שנת השמיטה שאנו עומדים בה מזמינה אותנו להשמיט את השליטה, ולהרפות מהעשיה לטובת חיזוק באמונה, מנוחה ושלוות הנפש. לא בכדי מקבילות השבת והשמיטה לספירת המלכות, הספירה הנקבית. על אף שהאשה עמוסה בשלל משימות ותפקידים, בכוחה להביא לעולם גם בשורה של נחת ושלווה.

ההתיישבות בארץ ישראל היא בנין המלכות, שנקראת פרצוף רחל, וזו נעשתה על ידי הרבנית במנוחה. רואים זאת בכך שהרבנית המתינה עד הרגע הנכון בו היא תוכל לעלות לארץ, וכן בהליכה בין הטיפות שבאה במקום מסירות נפש רגעית ושוברת כלים. הליכה זו אפשרה לה לחיות עוד שנים רבות בגוף בריא על אדמת הקודש, לעשות מעשה מקודש ומהפכני, באופן של התיישבות קבועה ותדירה בארץ. זהו סוד השילוב המנצח של הרבנית מנוחה רחל.

יהי רצון שנזכה כולנו להצטרף לתנועה הנשית המדהימה הזו, להפוך את העולם היום, בבריאות הגוף והנפש, בשמחה ובמנוחה על האדמה הקדושה הזו.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION