להיות קשור

התפילין הן "התכשיט" של הגבר היהודי, הקיים בשתי גירסאות, רש"י ורבנו תם. לפי הקבלה, שתי השיטות מייצגות שני רבדים של העולם, ששניהם אמת.

מצות תפילין מסמלת יותר מכל את החיוב בעול תורה ומצוות. כל נער יהודי הנעשה בר-מצוה – 'איש' גדול המחוייב במצוות – מתחיל להניח תפילין, התכשיט היהודי שלנו. מצות תפילין היא כה חשובה ויסודית עד שיש ביטוי הלכתי מיוחד ליהודי שלא הניח תפילין כלל, חס ושלום, "פושע ישראל בגופו". ומאידך, "גדול שכר הנחת תפילין... שאין לך גדולה בכל מצוות-עשה שבתורה יותר ממצות תפילין".

מה כתוב בתוך בתי התפילין השחורות והסגורות?

בתוך התפילין כתובות, על קלף, ארבע פרשיות מן התורה: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (מתוך ספר דברים פרק ד), "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" (דברים פרק יא), "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר" (שמות פרק יג), "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ'" (שמות פרק יג) – אלו הן ארבע הפרשיות שבהן כתובה מצות תפילין בתורה: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ", "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ".

ארבע פרשיות אלו כתובות הן בתפילין-של-יד והן בתפילין-של-ראש, אלא שבתפילין-של-יד הן כתובות על קלף אחד, ובתפילין-של-ראש הן כתובות על ארבעה קלפים נפרדים המונחים כל אחד ב'בית' נפרד, ארבעה בתים צמודים המהווים יחד את ה'קוביה' המונחת על הראש.

באיזה סדר כתובות הפרשיות?

בנושא זה קיימת מחלוקת גדולה בין חכמי ישראל:

שיטת רש"י ועוד הרבה פוסקים, שסדר הפרשיות בתפילין צריך להיות כפי הסדר שכתובות פרשיות אלו בתורה, דהיינו: "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך", "שמע ישראל", "והיה אם שמוע". ובתפילין של ראש מונחות הפרשיות בבתים לפי סדר זה, מצד שמאל של הראש לצד ימין.  

אולם שיטת רבינו תם (נכדו של רש"י) ופוסקים נוספים שסדר הפרשיות הוא "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך", "והיה אם שמוע", "שמע ישראל". ובתפילין של ראש מונחות הפרשיות בסדר זה בארבעת הבתים משמאל לימין.

זוהי מחלוקת עתיקת יומין, אולם בסופו של דבר קיימת הכרעה הלכתית ברורה כשיטת רש"י, וכך נוהגים כל ישראל זה דורות רבים. אמנם, אף-על-פי שמבחינת החיוב ההלכתי יוצא אדם ידי חובתו בתפילין של רש"י בלבד, כתבו הפוסקים שבגלל חשיבות הנושא רצוי להניח גם תפילין תפילין של רבינו תם. וכך נפסק בשולחן ערוך: "ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם".

המנהג על פי הקבלה

שתי פנים לתורה, המתאחדות בשורשן: הנגלה והנסתר. לכל מחלוקת הלכתית בנגלה, בסוגיות הגמרא והפוסקים, יש שורשים עמוקים בטעמי התורה המבוארים בחכמת הנסתר והסוד, בספרי הקבלה והחסידות. גם המחלוקת שלפנינו מבוארת בעמקות בחכמת הקבלה, החל מספר הזוהר הקדוש ועד לדברי האר"י הקדוש וממשיכיו.

לפי הקבלה הנחת תפילין של רבינו-תם אינה מחמת הספק – שאיננו יודעים האם התפילין ה'נכונות' הן כרש"י או כרבינו תם – אלא יש כאן שתי פנים למצות תפילין ששתיהן אמת! על כן כתבו חכמי המקובלים, והרבה מן הפוסקים ההולכים בעקבותיהם, שהנחת תפילין של רבינו-תם אינה עניין ליחידים בלבד אלא דבר הרצוי לכל.

בפועל, התקבל הדבר בדורות האחרונים בהרבה קהילות – כמו בקהילות החסידים ובהרבה מקהילות הספרדים – להקפיד להניח גם תפילין דרבינו תם, ולפי מנהג חב"ד כיום מתחילים להניח תפילין של רבינו-תם מייד כשמתחילים להניח תפילין בכלל, דהיינו בסמוך לבר-המצוה. כך הורה הרבי מליובאוויטש, שגם עורר על חשיבות הדבר וסגולתו המיוחדת לקרב את קץ הגאולה השלמה, במהרה בימינו.

העולם הזה ועולם הבא

בספר הזוהר הקדוש נאמר שתפילין של רש"י הם בחינת עולם-הזה ותפילין של רבינו-תם הם בבחינת עולם-הבא. מהי משמעות הדבר?

כל יהודי צריך לחיות מתוך מודעות לשני העולמות: בעולם-הזה אנחנו חיים ונושמים עכשיו, ובו יש לכל אחד מאיתנו שליחות מיוחדת בקיום התורה והמצוות מתוך עבודה והתמודדות עם היצר-הרע ועם כל הקשיים הגשמיים והרוחניים. מצד שני, אנו מאמינים בעולם-הבא, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", עולם רוחני שכולו טוב, שבו "הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה".

ככל שהאמונה בעולם-הבא חזקה יותר, כך אין מקום לפחד בעולם-הזה. כך מסופר על רבי יוסף יצחק מליובאוויטש (הריי"צ) שבאחת הפעמים שנאסר על ידי הקומוניסטים, איים עליו החוקר באקדח, אבל הרבי ענה בשלוה: "צעצוע זה עושה רושם רק על פחדנים שאין להם אלא עולם אחד וכמה אלים. אבל מי שיש לו א-ל אחד ושני עולמות, הצעצוע הזה אינו עושה עליו שום רושם". מכאן שהכח המיוחד של היהודי למסירות-נפש נובע מהכרה חזקה זו של אחדות ה' בשני העולמות.

מצד אחד כל יהודי צריך להיות מוכן למסירות-נפש, כמו שאנו מכוונים באמירת "שמע ישראל" כאשר אנו עטורים בתפילין. אך מצד שני, איננו מואסים בחיי העולם הזה, "יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא" ואנו מצווים לדאוג לחיי-העולם-הזה: "וחי בהם – ולא שימות בהם". אם כן, אנו צריכים לחיות כל הזמן מתוך משיכה לשני הקצוות – העולם-הזה והעולם-הבא – ומתוך איזון מתאים בין שניהם, נכונות בכל רגע למות על קידוש השם ורצון עז לחיות ולקדש את השם בעולם הזה. האיזון המושלם הזה מתבטא בהנחת שני זוגות התפילין, תפילין של רש"י, בחינת עולם הזה, ותפילין של רבינו-תם, בחינת העולם הבא.

"בקרובי אקדש"

נדב ואביהוא, שני בניו הגדולים של אהרן הכהן, מתו בשעת חנוכת המשכן כאשר הקריבו לפני ה' "אש זרה". מבואר בספרים הקדושים שלנדב ואביהוא היתה תשוקה עצומה להדבק ב-ה', עד כדי מסירות נפש גמורה, ונפשם יצאה מתוך הרגשת המתיקות של קרבת ה' בתחושה כה נפלאה עד שהנפש לא יכלה להשאר בעולם-הזה אלא נמשכה ונשאבה אל חיי העולם הבא.

לפי חז"ל, משה רבינו אמר לאהרן אחיו על נדב ואביהו שהם "גדולים ממני וממך", אך כמובן שאסור ללמוד מהם ולחקות אותם. המעשה של נדב ואביהוא הוא "בחינת עולם הבא" בלי חיבור מתאים ל"בחינת עולם הזה", אך רצון ה' הוא שנפעל דוקא בעולם הזה.

כך אמר משה לאהרן לאחר מות נדב ואביהוא: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד". נדב ואביהוא הם הקרובים לה', ודרכם התקדש ה', אבל עלינו ללמוד לחבר בין הצד של "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" לצד של "עַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד" – הצד של כל עם ישראל שחי כאן בעולם הזה.

והנה בספר הנקרא "שאלות ותשובות מן השמים" – ובו שאלות ששאל אחד מגדולי ישראל (מבעלי-התוספות) ותשובות שקיבל בשאלת-חלום מן השמים – נאמר על תפילין של רש"י ותפילין של רבינו-תם: "אלו ואלו דברי אלקים חיים... והוא אשר דבר ה' בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד"! כלומר, "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" – תפילין של רבינו-תם, בחינת עולם-הבא, מסירות נפש ללא גבולות ומגבלות. "וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד" – תפילין של רש"י, בחינת עולם הזה, עבודת ה' בחיי העולם הזה, בתוך הכלים והגבולות של העולם.

"מוחין דאבא ומוחין דאמא"

לפי ההסבר הזה, נוכל לגעת בנקודה נוספת בפנימיות התורה. בספרי הקבלה מבואר שתפילין של רש"י הם בחינת "מוחין דאמא" ותפילין של רבינו-תם הם בבחינת "מוחין דאבא". אלו הם זוג מושגי-יסוד בקבלה, ובהקשר שלנו נוכל להקביל אותם למושגים של עולם-הזה ועולם-הבא;

בתרגום לעולם של נפש האדם, "מוחין דאבא" משמעותם הברקה ראשונית עצמית, כמו בהמצאה של משהו חדש לגמרי שעדיין לא נקלט ומוגדר היטב גם בתוך השכל עצמו. מוחין דאבא הם מפגש ישיר עם החכמה הטהורה, נקודת אמת מהותית ומופשטת, שאינה נובעת מתוך המציאות למטה ואינה כבולה ומוגבלת, אלא באה כאילו 'מלמעלה' מאיזה "עולם הבא" שאינו נמצא כאן ועכשיו. לכן "מוחין דאבא" מתאימים עם תנועת מסירות-הנפש כלפי העולם-הבא. זו בחינת תפילין של רבינו-תם שעליהם נאמר "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ".

לעומת זאת, "מוחין דאמא" היינו הכח השכלי המופיע כבר בתוך המציאות, כמו האמא המציאותית הקולטת את הזרע הראשוני של האבא ונותנת לו צורה ומבנה ממשי. מוחין דאבא הם הברקה של חכמה עליונה הדומה לנקודה, גרעין יסודי בלבד, ואילו במוחין דאמא נתפס הרעיון הזה בצורה של הַשָֹגָה ברורה הדומה לדבר שיש בו אורך ורוחב וממשות, בבחינת הבינה הבּוֹנָה את הבית המתאים לחכמה. לכן מוחין דאמא נוטים יותר לעולם-הזה, מתוך מבט של הגשמה ומימוש של האורות הגדולים בתוך כלים מציאותיים, בתוך ההגדרות והגבולות של העולם, ומתוך נטייה להחזיק את המציאות ולשמר אותה מבלי לפרוץ את הגבולות. זו בחינת תפילין של רש"י שעליהם נאמר "וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד".

תפילין של ארץ ישראל

לסיום, הנחת תפילין של רבינו תם קשורה במיוחד לארץ ישראל. לפי הקבלה, בארץ-ישראל מאירים "מוחין דאבא", ובה יש לנו קשר מיוחד עם העולם הבא, "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים", "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, תורה וארץ ישראל והעולם הבא". כל מי שקשור באמת לארצנו הקדושה וחפץ לראות בגאולתה וישובה, ראוי שישתדל במיוחד להניח תפילין של רבינו תם שיש בהם גם סגולה לנצח את אויבי ישראל, "התפילין עוז הם לישראל, שנאמר 'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ'... אלו תפילין שבראש".

בהנחת תפילין של רש"י ותפילין של רבינו-תם, נזכה לחבר את העולם-הזה והעולם-הבא כאן בארץ ישראל, ולהגיע לגאולה האמיתית והשלמה. "שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם" – "שְׁמָר תָּם" רומז לתפילין של רבינו-תם, "וּרְאֵה יָשָׁר" רמז לתפילין של רש"י (ישר אותיות רש"י), ובזכות כך מגיעים לאחרית טובה ושלום אמת.

 

מעובד מדברי הרב יצחק גינזבורג שליט"א בספר 'אשא עיני'. 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION