מתן תורה ומבנה האישיות

במתן תורה חשף הקב"ה את סדר הפמליא של מעלה שלו. מי היה החכם שגזר מכך את מבנה האישיות (personality) האנושית ואיזה ממד חשוב מוסיפה תורת האישיות על פי הפסיכולוגיה היהודית לזאת המקובלת בפסיכולוגיה הכללית

את פרשת במדבר לעולם קוראים בשבת שלפני חג השבועות כדי להעיד על כך שהתורה ניתנה בדוקא במדבר. את חשיבותו ומרכזיותו של ספר במדבר בין חמשה חמשי תורה אפשר לראות בכך שסכום שמות כל חמשת החומשים בראשית שמות ויקרא במדבר דברים עולה 2480, מכפלה של 10 פעמים במדבר (מה שגם מעורר אותנו לענין שהשם במדבר עולה 248, כנגד רמח מצות עשה שבתורה וכנגד אברהם אבינו ע"ה) – ולא מכפלה של ערכו של חומש אחר. אבל מעבר לרמזים יש גם קשר תוכני חשוב בין פרשת וספר במדבר ובין חג השבועות, זמן מתן תורתינו.

מעמד הר סיני וסדר החניה במדבר

בעוד התורה פותחת במעשה בראשית, מתן תורה מקביל למעשה מרכבה העוסק במבנה ובאינטראקציות של העולמות הרוחניים. בזמן מעמד הר סיני בוטלה הגזרה של "עליונים לא ירדו מטה ותחתונים לא יעלו מעלה" ובני ישראל חזו במעשה מרכבה. לחזיון במעשה מרכבה היו השלכות בפועל המתוארות במדרש (במדבר רבה ג, ב),

בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כב רבבות של מלאכים... והיו כולם עשוים דגלים דגלים. התחילו [ישראל] מתאוים לדגלים. אמרו "הלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן.... אמר להם הקב"ה: מה נתאויתם לעשות דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם.... מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה: לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו.

אם כן, סידור העם במסעותיו לארץ ישראל בארבע מחנות סביב המשכן בא לשקף את הסדר האלקי שיש בעולמות העליונים, ויוצא שסדר המקרא ממתן תורה (המתואר בפרשות יתרו עד כי תשא) הוא, 1) הקמת מחנה שכינה על המשכן וכל אשר בו – בשאר הפרשות של ספר שמות, 2) סידור מחנה שכינה וכל עבודתו – נושאו המרכזי של ספר ויקרא, 3) עם התחלת פרשת במדבר, סידור המחנות שסביב מחנה שכינה בדוגמא של פמליא של מעלה המחולקים אף הם לארבע מחנות.

חושי הנפש

בהיות סדר החניה סביב המשכן משקף את הסדר העליון אצל ה' הרי שטמונים בו רמזים חשובים ביותר שעלינו לטרוח על הבנתם. אחד התחומים היונקים רבות מסדר החניה הוא תחום הבנת האישיות בפסיכולוגיה היהודית. ברור שלכל אדם כשרונות שונים בהם חנן אותו הקב"ה. אמנם, ידוע שכדי לפתח כשרון דורש תרגול רב (עד שישנו מאמר החכם שכשרון הנו אחוז אחד מולד ו-99 אחוז עבודה קשה), אך בכל זאת יש יסוד אמיתי לומר שכשרונות הנם מולדים, וככל שניטיב להכיר את אלה שהבורא חנן אותנו בהם, כך נוכל למלא את שליחות חיינו בצורה טובה ויעילה יותר.

והנה, את יסודות הבנת האישיות אנו לומדים מספר יצירה המתאר את 12 חושי הנפש. בניגוד ל-5 החושים המוכרים, החושים הגשמיים של הגוף, את חושי הנפש יש להבין כמשקפים במדה רבה את הכשרונות המולדים. 12 החושים מקבילים על פי ספר יצירה לחודשי השנה, לאותיות הפשוטות [ספר יצירה מחלק את כב האותיות ל-3 קבוצות: אמות – א, מ, ש; כפולות – ב, ג, ד, כ, פ, ר, ת; ופשוטות – ה, ו, ז, ח, ט, י, ל, נ, ס, ע, צ, ק] ול-12 המזלות. כמו כן מוסבר שלכל חוש יש אבר המנהיג אותו. גם כאן אין הכוונה לקשר פיזי סיבתי, אלא לקשר סגולי בטבעו.

סדר החניה והחושים

על כל ההקבלות הנ"ל בין החושים ושאר המערכות, האריז"ל הוסיף הקבלה שמאפשרת לבנות תורה שלמה של האישיות, כפי שנראה. האריז"ל הקביל את החושים עם יב השבטים, לפי המתכונת הבאה:

החוש

השבט

החודש

דיבור

יהודה

ניסן

הרהור

יששכר

אייר

הליכה

זבולון

סיון

ראיה

ראובן

תמוז

שמיעה

שמעון

אב

מעשה

גד

אלול

מישוש

אפרים

תשרי

ריח

מנשה

חשון

שינה

בנימין

כסלו

כעס

גד

טבת

אכילה

אשר

שבט

צחוק

נפתלי

אדר

נשים לב שהאר"י לא הקביל את השבטים לחודשים ולחושי הנפש על פי סדר לידתם, וכן לא קיבץ אותם לפי אמותיהן. האר"י מקביל את השבטים לחודשים על פי סדר החניה סביב המשכן. הקבלה זאת, לפיה כל שלשה חושים שייכים ל"מחנה" אחד, מהווה עובדה מכוננת בהבנת מפת האישיות על פי התורה.

תיאורית האישיות של יונג

כדי להבין את חשיבות ההקבלה שעשה האריז"ל בין החושים ובין השבטים נפנה להתבונן בתיאורית אישיות שיצאה מעולם הפסיכולוגיה ושהינה גם כיום אחד המפורסמות והשימושיות ביותר. בין הפסיכולוגים המודרניים היה קרל יונג, אשר בראשית דרכו נמנה בין תלמידיו של פרויד אך לאחר כ-6 שנים עזב בטריקת דלת ופנה לדרך עצמאית. כבר בשלבים המוקדמים של הקריירה הארוכה שלו, התחיל יונג לדבר על שני אבי-טיפוס של אישיות: המוחצן (extrovert) והמופנם (introvert). אדם בעל אישיות מוחצנת מעדיף לעסוק במה שמחוץ לעצמו ולכן אוהב לדבר ולבלות עם אנשים. הטיפוס המופנם אוהב להיות עם עצמו, לחשוב, להרהר וכו'. כמובן שאף אדם אינו מופנם או מוחצן באופן טוטאלי, ולכן מקובל לתפוס את שני המונחים האלה כקצוות על רצף המתאר נטיה לזה או לזה.

יונג המשיך לפתח את תיאורית האישיות שלו על בסיס אותו עקרון – שני קצוות באישיות שביניהם רצף – עד שבגירסתה השלמה הכילה התיאוריה שבנה 4 רצפים. בנוסף למוחצן מופנם, שיער יונג את קיומם של עוד 3 זוגות של קצוות: חישה מול אינטואיציה, קוגניציה (שכל) מול רגש, ושיפוט מול תפיסה. בווריאציות שונות של תיאורית האישיות הזאת עשו שימוש פסיכולוגים וסוציולוגים רבים בבואם להגדיר את האישיות של אדם פרטי. אך, את השימוש המפורסם (והרווחי) ביותר עד היום עשו שתי חוקרות (אם ובתה) בשם מיירס ובריגס אשר בנו מבחן אישיותי (פסיכומטרי) הבא למדוד בצורה כמותית את נטייתנו להיות מוחצנים או מופנמים, חושיים או אינטואיטיביים וכן הלאה. על פי שיטתן, את אישיותו של כל אדם בעולם ניתן לתאר בעזרת אחת מ-16 קטגוריות מורכבות אותן מסמלים בעזרת ראשי התבות של הקצוות אליהם הוא נוטה. כך למשל נפוליאון היה טיפוס ENTJ שפירושו מוחצן (Extrovert), אינטואיטיבי (iNtuitive), שכלי (Thinking) ושיפוטי (Judging). כאלה הם גם פוטין, צ'רצ'יל, והילארי קלינטון.

איזון באישיות

נחזור כעת צעד אחורה ונשאל, מעבר לנטיה לקצה זה או אחר של רצף, האם אפשר להגדיר איזון בנפש כעמידה באמצע הרצף? לכאורה ניתן היה לחשוב שהאדם המאוזן ביותר יהיה מי שיושב בדיוק על אמצע הרצף, באמצע הדרך בין מופנם למוחצן. אולם, בפועל ברור שישנן סיטואציות הדורשות מהאדם לתפוס דוקא קצה אחד או אחר. למשל, כדי להתפלל בכוונה וכדבעי לפני ה', טוב להיות מופנם, וכדי להנהיג נכונה את ליל הסדר, טוב להיות מוחצן. החיים, ובמיוחד התורה, דורשים מכל אחד את שני הקצוות, וצריך לדעת להלך ביניהם בקצב ובמנעד הנכון. בסגנון הדברים של ר' נחמן אפשר לומר שאדם צריך להיות בקי ברצוא ובקי בשוב – בקי בלהחצין ובקי בלהפנים.

והנה, אם נשים לב הרי שהדוגמא שנתנו זה עתה למוחצנות ומופנמות כוללת את שני החושים הראשונים של הנפש על פי ספר יצירה: דיבור מבטא מוחצנות, כמו זו הדרושה להנהיג את ליל הסדר, ואילו הרהור מבטא מופנמות אותה צריך כדי להתפלל בכוונה. אך כפי שאמרנו צריך להיות בקי בשניהם, והמתווך בין השנים, אפשר גם לקרוא לו המווסת, נמצא מחוץ לרצף עצמו והוא חוש ההילוך. והנה, שלשת החושים השייכים כאן ליחידה אחת מקבילים לשבטים יהודה יששכר וזבולון, כולם במחנה יהודה. בעוד בתפיסה של יונג הרצף בין המוחצנות והמופנמות מחובר בקו ישר, ספר יצירה והאריז"ל מגלים שהם בעצם יוצרים שטח בצורת משולש, כשהקודקד השלישי (במקרה שלנו חוש ההילוך) מווסת את התנועה בין שני הקצוות של הדיבור וההרהור.

הסיבה לכך שצריך חוש נפרד לווסת את שני החושים שבקצוות היא שהנפש למעשה עובדת על שלשה קוים – קו ימין, קו שמאל, וקו אמצעי – כפי שמסביר ה"פתח אליהו" (פתיחת אליהו הנביא לתקוני הזוהר). כשם שהתורה היא תורה משולשת (תורה, נביאים וכתובים) שניתנה לעם משולש (כהנים, לוים וישראל) בחודש השלישי (חודש סיון), כך גם הנפש עצמה משולשת (זו גם אחת הסיבות לכך שמגן הדוד מורכב משני משולשים) ושלשה שותפים באו יחד כדי לייצרה כלשון חז"ל ששלשה שותפים באדם, אביו, אמו והקב"ה. 

השלישי המכריע

מדוגמא זו למדנו שבין שני הקצוות של המוחצנות והמופנמות יש את חוש ההילוך המבטא את הגמישות או הדינמיות הדרושים כדי להיות מהלך, להיות מי שאינו מתקבע באחד משני הקצוות. בחסידות מוסבר שכוחו של השלישי המכריע בכל שלישיה של כוחות באה מכך שלמעשה הוא משמש מקור לשני הכוחות האחרים. הוא עומד מעליהם, ולכן יש לו כח – כמו מאזניים עליהם תלויים (תרתי משמע) שתי כפות – להכריע את הכף לכאן או לכאן. קיומו של השלישי המכריע חשוב במיוחד ומתגלה דוקא בתורה הדורשת מהאדם לא להתקבע במקום אחד, בתנוחת נפש אחת, אלא להרגיש עצמו מהלך ודינאמי ומסוגל לשלוט בנפשו ובכוחותיה.

אם נרחיב את ההתבוננות שעשינו על הדיבור וההרהור המקבילים למוחצנות ומופנמות לשאר החושים המתוארים בספר יצירה נמצא שתורת האישיות השלמה מורכבת מ-4 שלשות של חושים, או 4 ממדים שבכל אחד שלשה כוחות: שנים מהם מבטאים את הקצוות והשלישי מכריע או מווסת ביניהם. מבלי להיכנס לפרטים המבנה השלם והקבלתו לתיאוריה הראשונית של יונג נותן את הטבלה הבאה:

קו ימין

קו שמאל

המכריע

דיבור

מוחצן (Extrovert)

הרהור

מופנם (Introvert)

הילוך

דינמי (Dynamic)

ראיה

חושי (Sensing)

שמיעה

אינטואיטיבי (Intuitive)

מעשה

מעשי (Practical)

מישוש

קוגניטיבי (Thinking)

ריח

רגשי (Feeling)

שינה

בעל דמיון (Imaginative)

כעס

שיפוטי (Judging)

אכילה

תפיסתי (Perception)

צחוק

הומור (Humorous)

 

כמובן, שאת המבנה הנ"ל צריך ללמוד לעומק והעיקר לפתח בעקבותיו תורת אישיות שלמה הכוללת גם את המכריעים ההופכים את הנפש לדינמית.

 ---

(על פי שיעור ח כסלו תשע"א)

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION