"בגן עדן מקדם" – עדינות בנישואין

עידון המידות, חלק ז

תכלית עבודת ה' בדרך החסידות מתבטאת בעידון המידות. המדד העיקרי להתקדמות בכך הוא היחסים ש"בין אדם לחברו" בכלל ו"בין איש לאשתו" בפרט.  כתבה שביעית בסדרה – סיכום עידון מידות הלב.

בשש הכתבות האחרונות סקרנו את עידון המידות שאמורה לפעול החסידות ביחס לשש מדות הלב – מחסד עד יסוד. מדות הלב מוגדרות כ"אור המאיר לזולתו" – בניגוד להתבוננות השכלית, שהיא "אור המאיר לעצמו" (האדם מתעמק לעצמו במחשבותיו, כשלפעמים נוכחות הזולת אפילו מפריעה), תחום הרגש מתייחס לזולת.

בעבודת ה', גם ההתבוננות העמוקה והמופשטת ביותר אמורה להוליד רגשות חמים בלב – אהבת ה', יראת ה' ושאר מדות טובות. לכן, המדד להתקדמות בעבודת ה' הוא התעדנות הרגש, המתבטאת גם בתחום המדיד-יחסית ש"בין אדם לחברו" (לעומת רגשות המופנים כלפי שמיא, בהם קל יותר לשגות בדמיונות).

בפרט, חיי הנישואין הם המקום הראשון בו אדם בונה כלפי זולתו יחס עמוק, מלא ומחויב (מעין זה האמור להבנות כלפי שמיא). לכן, מתאים לסכם את עידון המידות בהתייחסות לחיי הנישואין. הדרך ל"שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם" עוברת דרך עידון מדות בני הזוג.

חסד: חוש באהבת ישראל

עידון מדת החסד (שפנימיותה אהבה) הוא רכישת 'חוש' באהבת ישראל – הפיכת אהבת ישראל ממחויבות כפויה למשיכת לב מלאת תענוג ביחס לזולת. האריז"ל מלמד כי ראשית קיום "ואהבת לרעך כמוך" היא בין איש לאשתו, וזו גם הדוגמה הטובה ביותר לכך שאין מדובר רק במחויבות חיצונית אלא באהבה שהולכת ומעמיקה, הופכת לקנין טבעי ומענג בנפש.

גבורה: לב רגיש

עידון מדת הגבורה (שפנימיותה יראה) הוא הפיכת היראה לרגישות עמוקה לזולת ולרצונותיו. רגישות כזו היא אבן היסוד לחיי הנישואין, שהקדמה הכרחית להם היא הפנמת מאמר חז"ל "לעולם יהיה אדם זהיר באונאת אשתו שאונאתה קרובה ודמעתה מצויה". בין איש לאשתו יש ציפיה לסף רגישות גבוה וזהירות גם מפגיעה אגבית ובלתי מכוונת. בני זוג אמורים להיות רגישים זה כלפי זה – לדעת מתי לשתוק ומתי לדבר, מה לומר וכיצד לומר וכו' – כשבמשך השנים הם מפתחים שפה פנימית עדינה הרגישה לכל מחוה ושדר דק שעובר ביניהם.

תפארת: מבט של רחמים

עידון מדת התפארת (שפנימיותה רחמים) הוא חידוד מבט מעמיק המזהה את השרש הגבוה והפונטציאל הגדול הטמון בזולת וחש גם במגבלות, בחסרונות ובקשיים שיש לו במציאות. הרחמים המתעוררים מתוך מבט כזה אינם מחלישים אלא מחזקים ומעודדים. בין איש ואשתו יש מקום רב לרחמים – מי כמו בני זוג מסוגלים לחוש מחד את המעלות הטמונות בזולת (בשלהן התחתנו) ולאידך להתעורר ברחמים על קשיי החיים שנערמים על המעלות הללו ומפריעים להן להתגלות. הרחמים מפוגגים תחושות כעס כלפי בן הזוג, מחזירים את האהבה המקורית ודוחפים לסייע ולעזור לבן הזוג ככל שניתן.

נצח: אהבת ישראל למעשה

עידון מדת הנצח הוא רכישת 'חוש' במימוש אהבת ישראל בעזרה לזולת בפועל. חיי הנישואין ממחישים יותר מכל שאהבה לא נועדה להשאר רגש מופשט אלא מתממשת בפועל יום-יום. חיי נישואין בנויים על מאמצים המשותפים של בני הזוג 'לנצח' את קשיי החיים, על התמסרות להיטיב זה לזו ועל הבאת רגשות הלב העמוקים והמדויקים לידי ביטוי מעשי ממשי. ככל שמדת הנצח מתעדנת כל הטבה לבן הזוג נטענת במשמעות של אהבה ונעשית מדויקת ומכוונת יותר.

הוד: תודה לבבית

יסוד תיקון המידות הוא הכרת הטוב, שהיא גם יסוד הבית היהודי. ככל שמדת ההוד מתעדנת מרגיש כל אחד מבני הזוג יותר ויותר עד כמה הוא חב תודה לבן זוגו – הוא שמח בו ובמחוות האהבה שלו ולומד לבטא בצניעות ובכנות את תודתו העמוקה על כל רגע בחיים המשותפים (גם רגעי הנאה משותפת ואפילו רגעי תיקון אישי שבא מבירור וליבון שאינם נעימים).

יסוד: לדעת לגעת

עידון מדת היסוד הוא תיקון האימפולסיביות ורכישת מגע עדין ורגיש למציאות. כמובן, עידון מדת הברית מתבטא לכל לראש ביחסים האישיים ביותר בברית הנישואין – ביכולת לגעת בבן הזוג בצורה העדינה והמתחשבת ביותר, מתוך ידיעה מתי יש להתרחק ולתת מרחב אישי ומתי נדרשת הקרבה הצמודה והעמוקה ביותר. התאוות והדחפים מתמתנים ומתעדנים (ואפילו מתקדשים) כשכל אחד שם דגש על רצונותיו והנאתו של בן הזוג ומפתח אליהם רגישות.

---

(עפ"י מאמר 'עידון המדות')


TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION