נקי כפים

הנשמה יורדת לעולם ממקום טהור כדי לעלות למקום קדוש. הדרך לעשות זאת היא לנהוג בעולם הזה בנקיון כפים. ככה גם מביאים את הגאולה.

 

"מי יעלה בהר הוי' ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב, אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה". פסוקים אלו נדרשים (נדה ל, ב) על ירידת הנשמה לגוף  – "ירידה צורך עליה" (והשבעתה בכחות להשמר ולהצליח במשימתה). הנשמה יורדת מעמידתה לפני ה' בגן עדן לגוף גשמי-חומרי בעולם הנסיונות, וה' הטוב לא היה מוריד-מפיל אותה ללא תכלית משתלמת של עילוי וטוב שבאין-ערוך.

מהי אותה עליה? הנשמה במקורה "טהורה היא" – מוארת בבהירות עולם האצילות, "כעצם השמים לטֹהר" – והיא נשלחת לעולמות בריאה-יצירה-עשיה ("אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה") כדי להתעלות מטהרה לקדושה. הטהרה היא מציאות זכה בתכלית, נלווית וטפלה לה', אך עדיין בעלת מהות עצמאית, והקדושה נבדלת מכל מהות (אפילו מאור "טהירו עילאה" שלפני הצמצום) ונשאבת-נכללת בקדושת ה' העצמית. קודם ירידתו לעולם היה האדם טהור, אך בקיום התורה והמצוות בעולמנו הוא נכלל ב"קדוש" – "אשר קדשנו במצותיו" – ומתקיים בו "יעלה בהר הוי'" (עליה בבהירות האלקית, ולא רק עמידה לפני ה') ו"יקום במקום קדשו".

הכח לעלות מטהרה לקדושה טמון בעבודת הנקיות הנדרשת בעולם הזה – "נקיות מביאה לידי טהרה" ואזי "טהרה מביאה לידי קדושה". הנשמה לפני ירידתה לעולם היתה נקיה מרבב, כי היתה בעולם שכולו טהור, אך כדי לשמור על טהרתו בעולם הזה נדרש האדם להיות "נקי כפים" תוך כדי ה"יגיע כפיך כי תאכל" – לשמור על יושר והגינות תוך פעולה בעלמא דשקרא. ומכיון ש"צדיק אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", כדי להשאר נקי על האדם להתנקות תמיד ולכפר על חטאיו בתשובה וחשבון נפש, כדי שיוכל להפקיד בכל לילה את נשמתו נקיה כפי שקבל אותה. כח ההתנקות הפעילה – בתנועת תשובה מלמטה למעלה – לא רק מחזיר את האדם לטהרתו הראשונה, אלא מביאו לקדושה שלמעלה ממנה (בסוד "כל אור חוזר – חוזר לקדמותו ממש", למעלה ממקורו הראשון והגלוי). כשהאדם מצליח לפעול בעולם אך לא להתפס-ליפול הוא מגלה בתוכו את קדושת ה' העצמית, התופס-פועל בכל העולמות אך אינו נתפס בהם (כהסבר הזהר לפסוק "אין קדוש כהוי'").

נקיון הכפים – במעשה בפועל – מביא לטהרת הלב ("בר לבב") הפונה אל ה' וממשיך את גילוי הקדושה במח, בנביעת תורה המגלה אלקות בעולם. זהו סדר הגאולה: נקיות היא פעולת תיקון עולם של משיח בן יוסף ("חזקת משיח", המתמודד עם הקשיים ומצוי בסכנת מיתה); טהרה שייכת למשיח בן דוד ("משיח ודאי"), המתפלל "לב טהור ברא לי אלהים" (בנצחון המלחמה וטהרת המקדש להשראת שכינה); וקדושה היא גילוי "תורה חדשה" על ידי "רעיא מהימנא", הממלא את היעודים האלקיים "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי'" ו"כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים".

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION