לעצום עינים ולראות עצמות

כשיהודי עוצם עינים קריאת שמע הוא מתעצם עם מהותו שלו ומתחבר לעצמות ה'. כשהוא פוקח אחר כך את העינים הוא מסוגל לפגוש את אותו עצם גם בפרטי החיים - בהשגחה פרטית, בלימוד תורה וביחס לכל יהודי.

 

הפסוק משבח את ישראל "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרֹבים אליו כהוי' אלהינו בכל קראנו אליו" ובארו חז"ל "'אליו' ולא למדותיו". יהודי קשור לעצמותו יתברך, שלמעלה מכל המדות, הגילויים והתארים (התקשרות המתגלה בתורה, כאמור בפסוק הבא "ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקִם ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום").

כיצד מתקשרים לעצמות? בקריאת שמע, פעמיים בכל יום, עוצם היהודי את עיניו – עוצר את שטף החיים החיצוני של הגילויים והגירויים, התארים והתדמיות, ומתעצם, מתכנס-נדחס לתוך עצמו. בנקודה העצמית, בה הוא אחד עם עצמות ה', הוא מכריז "הוי' אלהינו הוי' אחד".

אזי, כשהאדם נעשה 'עצמי' – מחובר לאמת העצמית שלו, חף מכל זיוף והטיה של המציאות החיצונית – הוא יכול לפקוח את עיניו ולמצוא את העצם בתוך כל הפרטים והתארים-הציורים, שהרי "העצם, כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו". ה' הוריד אותנו לעולם חלקי ומוגבל משום שנתאוה ל"דירה בתחתונים", לכן יש מעלה דווקא בתפיסת והתגלות העצם בתוך אותם פרטים חלקיים, בהם ודרכם מקיים האדם – בעינים פקוחות – "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (אהבה המתבטאת בלימוד התורה וקיום המצוות, כהמשך הפרשיות).

ה', התורה וישראל הם עצם אחד ("קוב"ה אורייתא וישראל כולא חד"), וההתייחסות ה'עצמית' באה לידי ביטוי בנוגע לכל אחד מהם:

עצמות ה' נמצאת תמיד בכל מקום – "לית אתר פנוי מיניה" – אך אנו 'תופסים' אותה בעינים פקוחות דווקא ברגעי השגחה פרטית גלויה. כי גילוי של השגחה אינו רק 'הארה' מוגבלת אלא מפגש מלא עם ה' עצמו. זו גם הסבה שסיפורי השגחה כה חשובים ו'נוגעים' בנו.

גם התורה היא שלמות אחת (וכשחסרה אות אחת ספר התורה פסול), וכל אות בתורה כוללת את כולה. כשזוכרים זאת, לימוד התורה מקבל משמעות אחרת לגמרי – על אף שהאדם זוכה ללמוד חלק בלבד מהתורה האין סופית ("חלקנו בתורתך"), כל 'נגיעה' ב"תורת הוי' תמימה" היא נגיעה בשלמות התורה האלקית. מי שזוכר זאת הוא-הוא תלמיד חכם באמת – גם אם נדמה כעם הארץ, היודע רק מעט מזעיר מהתורה – יותר ממי שצובר הרבה ידע של 'שכל תורני' ושוכח את נקודת העצם של התורה. כשזוכרים זאת, מייקרים כל רגע של לימוד ופוגשים בו את נותן התורה עצמו.

גם עם ישראל הוא עצם אחד, המופיע בששים ריבוא פנים (המתחלקים עוד ועוד). כל יהודי יחיד משקף את כל העצם של כנסת ישראל (כלפי העולם וגם כלפי שמיא, בעבודתו היקרה לה'). כשמבינים זאת, מתייחסים אחרת לגמרי לכל יהודי – אוהבים אותו ומכבדים אותו כנציג מלא של העם כולו, ועוצמים עינים מלראות ברע החיצוני שלו, המתפוגג מול נקודת העצם האלקית השלמה המתגלה בו.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION