בשביל מה ה' יורד?

המדרש מונה עשר ירידות של הקב"ה לעולמנו. כל "ירידה צורך עליה", וגם בירידות עצמן יש קו של עליה והתקדמות, עד לירידה האחרונה - בגאולה האמתית והשלמה - כאשר יתברר שהירידה לעולם אינה 'נפילה', אלא היא-היא תכלית העליה הנצחית.

 

הקב"ה נמצא תמיד בכל מקום – הוא מהווה את עולמנו בכל רגע, משגיח עליו לפרטי פרטים ונוכח בכל. ובכל זאת, ישנן הופעות אלקיות מיוחדות המצוינות כירידות ה' לעולם. החויה הפשוטה שלנו היא "האלהים בשמים ואתה על הארץ", שהרי בדרך כלל ה' נסתר בעולמנו, וכל ירידה היא התגלות אלקית ברורה. אך מעבר לכך, כל ירידה היא 'אִינפּוּט' של 'אנרגיה אלקית' שמעבר לכח האלקי הרגיל שפועל בבריאה – גילוי המחולל בעולם שינוי של ממש, גורר תגובה מצד המציאות ומכה בה גלים עד סוף כל הדורות. כמובן, לפי כלל היסוד "ירידה צורך עליה", תכלית כל ירידה היא עליה – עילוי ותיקון במציאות.

חז"ל מונים עשר ירידות של ה' לעולם במהלך ההיסטוריה כולה – מבריאת העולם עד לגאולה ותחית המתים – כאשר ההגיון של "ירידה צורך עליה" מתבטא גם בתהליך עליה פנימי במהלך הירידות: הירידות הראשונות הן בעקבות חטאים (חטא אדם הראשון, חטא דור הפלגה וחטאי סדום) – ה' 'טורח' לרדת אלינו, לראות-לדון את נפילותינו מקרוב ולהתייחס אליהן בתוכחה ובענישה (שתכליתה תיקון); הירידות הבאות הן הזדהות עם ירידת-נפילת בני ישראל למצרים (הירידה עם יעקב וההתגלות בסנה); הירידות בהמשך הן כבר התגלות אלקית חדשה ומרוממת (על הר סיני, במתן תורה ובסליחה על חטא העגל, ובאהל מועד, במינוי הסנהדרין ובגילוי מעלת משה); ועד להופעת ה' על הר הזיתים בגאולה. הירידות הראשונות מלמדות שכל ירידה היא סוג של 'נפילה' למציאות ואילו הירידות האחרונות ממחישות שבעצם יש בכל ירידה כזו עליה גדולה (כתכלית עתידית נסתרת או באופן גלוי).

נקודת המפנה בתהליך הירידות היא מתן תורה, בו ניכר השינוי המוחלט בבריאה – כאשר נתבטלה גזרת "עליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה", וירידת ה' על הר סיני היא "צורך עליה" של משה רבינו אל האלקים. כאן ברור שאין מדובר בהתגלות חד-פעמית, או בתגובה למעשי האדם, אלא בשינוי קבוע – התורה נִתנה למטה (ומכאן ואילך "לא בשמים היא") ובעם ישראל ובעולם כולו התחוללה התעלות קבועה ומתמידה. מתן תורה הוא חתונה בין המלך העליון לכלתו שבתחתונים – העליונים ("בני רומי" המרוממים) רואים ב'התאהבות' ה' בישראל נפילה, אך התורה ניתנת דווקא לתחתונים ("בני סוריא", המועדים לסור מהדרך). מכאן ואילך, כל ירידות ה' – גם בתגובה לחטא (כגילוי יג מדות הרחמים) – הן עוד 'התקבעות' של ה' בעולם.

תכלית הירידות היא הגאולה האמתית והשלמה, בה הופכת הירידה לעמידה יציבה (ללא חוית נפילה) – "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים". כאשר הירידה (משער רד) מתממשת באופן מלא בדירה בתחתונים (משער דר) – תכלית הבריאה – מתברר כי לא רק ש"ירידה צורך עליה", אלא שתכלית העליה היא הירידה עצמה, וה' נוכח אתנו באופן מלא, שלם ולכתחילאי.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION