להאמין בתשובה "היום"

כדי שהגאולה תגיע מיד, היום, בלי תהליכי בינים - זו צריכה להיות גאולת "זכו - 'אחישנה'", מכח הזכויות שלנו. אם כן, האמונה שהמשיח יכול לבוא היום, "בכל יום שיבוא", היא בעצם אמונה חשובה ועיקרית עוד יותר - אמונה שעם ישראל יכול לעשות תשובה היום, לעשות 'סוויצ'' של שינוי ברגע אחד

כאשר שאל רבי יהושע בן לוי את המשיח "אימתי אתי מר?" הוא השיב לו – "היום!". רבי יהושע בן לוי הרגיש שהמשיח שיקר לו, עד שאליהו הנביא נאלץ להסביר לו שהמשיח התכוון לומר "היום – אם בקֹלו תשמעו". ובכל זאת, המשיח אמר "היום" – הוא התכוון שבאמת-באמת הוא יכול לבוא באותו יום ואף באותו רגע ממש, אם רק "בקֹלו תשמעו" (כולל השמיעה-האמונה לקול המשיח, שאומר "היום").

הכיצד? האם לא נדרש 'תהליך' לשם ביאת המשיח? הרי אליהו הנביא צריך לבוא לבית דין ולבשר על בואו, ואם אליהו לא בא אתמול, כיצד יבוא המשיח "היום"? כל הסדר וההדרגה של ביאת המשיח שייכים רק לגאולת "בעתה" – גאולה שבאה בקץ הקבוע, לפי ה"סדר זמנים" של העולם. אמנם, אנו מצפים לגאולת "זכו – 'אחישנה'" – גאולה שמקדימה את הסדר העולמי המתוכנן ויכולה להתחולל בעצמה ברגע אחד, "היום", בלי כל הקדמות וסדרים.

במה תלויה גאולה כזו? "זכו" היינו עבודה מצדנו – עבודת התשובה, "תשובה מאהבה" שהופכת את כל הזדונות לזכויות. כך הרמב"ם (שמתאר בהלכות מלכים את ביאת המשיח כתהליך שלם ומסודר) פוסק בפירוש בהלכות תשובה – "סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין".

לאור זאת, עיקר האמונה בביאת המשיח – "אחכה לו בכל יום שיבוא" – הוא בעצם האמונה בכך שעם ישראל יכול לעשות תשובה "היום" וממילא גם המשיח יכול לבוא "היום". בעומק, האמונה בתשובה של עם ישראל היא עמוקה ומשמעותית יותר מהאמונה במשיח – הסִבה גדולה מהמסוּבב, ומכח התשובה תבוא הגאולה ממילא. אולי קל יותר להאמין בגאולה נסית-שמימית ברגע אחד מלהאמין בשינוי אמתי מצדנו, אך עומק האמונה בביאת המשיח הוא האמונה בכח התשובה והשינוי של עם ישראל "בשעתא חדא וברגעא חדא". תנועת התשובה אל ה' נעשית ברגע אחד (גם היא נפרטת אחר כך לתהליך של שינוי) – והיא גורמת להגעת המשיח "היום" (גם אם גאולת המציאות על ידיו תהיה תהליך, כמתואר ברמב"ם). על כך הסבירה החסידות – שכל ענינה הוא "קפיצת הדרך" אל הגאולה – שכשם שצריך להאמין בה' צריך להאמין בכל יהודי, להאמין ש"לב ישראל חי" ואפשר לעשות תשובה מיד.

זוהי העבודה המיוחדת של התקופה הנוכחית בשנה: גאולת ניסן היתה נסית, גאולה בדילוג מלמעלה, ועם כל המהירות היא לקחה זמן (210 שנות גלות, ועשרה חדשים של יציאת מצרים) – כשמה שמעל הזמן יורד למציאות לוקח לה זמן להגיב, ליציאה ממגבלות המציאות לוקח זמן להתיישב בה. אך דווקא גאולת תשרי – התלויה בעבודתנו – תהיה גאולה מידית, ביאה שלמה אל היעד. כשאנחנו מתעוררים להתקרב אל ה' – הוא גואל אותנו מיד. מכח עבודת התשובה של אלול – "אני לדודי" ומיד "ודודי לי".

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION