סוד המשיכה לפסולת

 איך נכון לאכול? המגיד ממעזריטש מלמד אותנו שבתוך כל אדם כלולה כל הבריאה, כולל חזיר שנמשך דווקא לפסולת שכלולה באוכל. בלי המשיכה הזו - האדם לא היה יורד לעסוק בעבודת הבירורים. אך דווקא אחרי שמבחינים בה, אפשר לזהות קומות נעלות יותר ויותר של ניצוצות חיות וקדושה באוכל.

 

חלק גדול מחיי האדם נסוב סביב האכילה – מהדאגה לפרנסה והתקנת המאכלים, דרך אכילתם ועיכולם, ועד להפרשת הפסולת – ומובן שטמון בה סוד עמוק של עבודתנו בעולם הזה. לכאורה, נח היה לוּ היינו פטורים מכל הטרחה הזו, שבחלקה היא מאוסה ממש, וניזונים מ"מוצא פי הוי'" ישירות. אמנם, כאשר ניזון עם ישראל מהמן, "לחם מן השמים" – נקי מדאגת הפרנסה, מטרחת התקנת המאכל (שטעמיו נקבעו לפי מחשבת האדם) וגם מהפרשת הפסולת בסיום התהליך – הוא התלונן "נפשנו קצה בלחם הקלֹקל", הקל והרוחני. מדוע?

האדם הוא "עולם קטן" הכולל את כל הנבראים, מהנעלים ועד הנחותים שבהם, ו'הדחקת' אחד מהנבראים שבו עלולה אפילו לפגוע בבריאות. וכך, בתוך כל אדם תופס חלק לא-מבוטל החזיר שבו (הדומה לאדם דווקא בבני-מעיו!) הנמשך לפסולת, עד שפיו מוגדר כ"צואה עוברת" ("דפי חזיר אינו בלא צואה"). חז"ל אומרים שילד בן שנתיים, הפושט ידיו לאשפה, "דומה לחזיר", אך גם לאחר עידון הנטיות האלה בחינוך לנקיות, הן נותרות מוטבעות באדם – במשיכה דווקא למאכלים הכוללים גם ממד פסולת (וכיוצא בזה בתאוות נוספות).

למשיכה זו יש תכלית: ה' הוריד את הנשמה לעולם כדי לברר את ניצוצות עולם התהו שמתו ונפלו בשבירת הכלים, ולשם כך הלביש את הנשמה בלבוש שכולל 'חזיר' הנמשך לפסולת. אם לא כן, לא היתה מסוגלת הנשמה הטהורה לרדת ולעסוק בבירור האשפה אליה נפלו הניצוצות.

אמנם, בסופו של דבר, ה' אינו מעונין שהאדם ישאר עם המשיכה הזו לפסולת – עליו להתגבר עליה ולהפוך אותה. דווקא המודעות לחלק הנחות שבמאכל מאפשרת לבודדה ולחשוף על גבה מדרגות גבוהות יותר ויותר:

בחלק הפסולת של המאכל, הקיים גם במאכל שטעמו פג ומראהו כמוש, טמונים ניצוצות-חיוּת שנפלו בשבירת-מיתת הכלים דתהו.

מעליו יש חיוּת המתגלה במראהו המושך של המאכל (עליו מברכים "שהחיינו"), כאשר דווקא ראית העין היא הפועלת תחושת שובע באכילה (עד שחז"ל אומרים שהסומא אינו שבע ממאכלו).

בעוד קומה, יש טעם בו חש האדם רק לאחר הלעיסה, החושפת ומבררת את הטעם הפנימי של האוכל, שמתגבר על הפסולת בו הוא מעורב (וכך מסייעת לגוף להיות ניזון מהחלק הטוב שבאוכל, ולדחות לחוץ את הפסולת).

מעל שלשת אלו – השייכים כולם לממדים שונים של פגם ושבירת עולם התהו וזקוקים לבירור – טמון ב"לחם מן הארץ" גם "לחם מן השמים", אוכל רוחני שטעמו אינו נתפס בעין ואינו זקוק לשום תהליך (והוא מורגש בחיך מיד עם כניסת האוכל לפה), זהו ה"מן" שנמצא גם היום בתוך כל מאכל ("מוצא פי הוי'" בו טמונות סגולות ריפוי מופלאות), אך רק עם השלמת התיקון ורכישת כלים רחבים לאורות הגבוהים שלו נוכל לשבוע ממנו לכשעצמו.

 

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION