להוולד מחדש

על האדם להתחדש בכל יום בעבודת ה'. הטבילה במקוה היא הזדמנות-פז לחזור לרחם ולהוולד מחדש - "לב טהור ברא לי אלהים"

מורנו הבעש"ט אמר שזכה לכל השגותיו בזכות הטבילות במקוה טהרה. מה כל כך מיוחד בטבילה במקוה?

הבעל שם טוב הדגיש כי הבריאה כולה מתהווה בכל רגע מחדש, ואמר שגם על האדם להתחדש כל יום בעבודתו את ה' יתברך. הסגולה הגדולה לכך היא המקוה, אליו נכנס האדם כחוזר לרחם אמו, מתכסה במימיו כמתעטף במי השפיר, ונולד מתוכו בכל פעם מחדש. עם הכניסה למים מתחנן האדם לה' – "לב טהור ברא לי אלהים" – הוא טֹבל, הוא בטל, ואז בחסדי ה' נברא לבו מחדש, טהור ונקי.

בפרטות, תהליך הבטול והלידה מחדש כולל – מעבר ל'הקלטות' האדם בתוך המקוה – גם 'קליטת' ענינו הפנימי של המקוה בתוכו, עבודה שעליו לעשות. כוונות המקוה, על דרך האריז"ל, הן התבוננות כיצד כל רכיבי המקוה – רצפתו, קירותיו וגגו; המים שבתוכו; שיעורו (ארבעים הסאה יחד, ומדת הסאה בפרט); ושמו-ענינו – אינם אלא שמות קדושים טעוני משמעות. אך מעבר לכך, מלמד הבעל שם טוב, ישנה גם עבודת נפש פנימית, המתייחסת לגוף האדם ולתיקון מדותיו:

עוד לפני הכניסה למים על האדם להכיר שגופו – עמו מזוהה כל תדמיתו האישית, כל ה'אני' שלו – הוא בבחינת כלי חרס, שאין להם טהרה במקוה, אלא "שבירתן היא טהרתן". "אין שלם יותר מלב שבור" – ראשית הטהרה היא שבירת הלב, הכרת האדם בחסרונותיו ורצונו לשוב על כל חטאיו.

אחרי שבירת הגוף, על ידי שבירת הלב, ניתן לפנות לתיקון מדות הלב עצמן: תיקון החסד והגבורה הוא עבודת ה' באהבה וביראה, כפשוט. את מדת התפארת מתקנים בהחדרת מוחין – כוונת האדם לעבוד את ה', כדי שאביו שבשמים יוכל להתפאר בו (ועיקר התפארות האב היא ב"בן חכם" העוסק בתורה). תיקון הנצח הוא בתנועת מסירות נפש על קידוש ה', בבטחון שכך תנוצח הקליפה וה' יקבץ את נדחי ישראל. תיקון ההוד הוא בהודיה לה' על הצלת האדם – אחרי כל התהליך, על האדם להשמר משמץ של סיפוק או גאוה ויחוס ההצלחה לעצמו. אז, במדת היסוד, נכלל הטובל בצדיק, וסיום התהליך הוא בגילוי מלכותו יתברך.

על הלידה מחדש מתוך המקוה יש לדרוש את הפסוק "מי יתן טהור מטמא" – "זה אברהם מתרח". אדם התעייף, נטמא והתייבש – נעשה 'תרח' – אך התרח שנכנס למקוה טמא יוצא ממנו כאברהם אבינו, טהור חדש ונקי, חדש באמונתו ובכחו להאיר את העולם.

לחצו כאן להאזנה לנגון המקוה

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION