חמישה ספקות במחצית השקל

מחצית השקל היא הקדמת רפואה למכה לשקלי המן, והכנה למחית עמלק. עמלק מטיל בעם ישראל חמשה ספקות באמונות היסוד שלנו, ותיקונם בחמשה ספקות קדושים - חמש אפשרויות להבין את סוד מחצית השקל.

 

מחית הספק

את ארבע הפרשיות פותחת פרשת שקלים, המקדימה את פרשת זכור ואת חג הפורים – בו באה לידי בטוי ההתמודדות עם עמלק – ודרשו חז"ל ש"משמיעין על השקלים"[א] לפני פורים כדי שיקדמו שקלי ישראל לכסף ששקל המן על ישראל לידי אחשורוש[ב]. פרשות שקלים וזכור קודמות לפורים – פרשת זכור מזכירה מיהו עמלק ומדרבנת למלחמת חרמה נצחית בו, ופרשת שקלים מעניקה כח ומתווה דרך למלחמה זו. נעיין במלחמת עמלק ובבירורו מכח מחצית השקל:

בחסידות נתבאר[ג] שמחית עמלק בנפש היא מחית הספקות המתעוררים בעבודת ה' – וכפי שדרש מורנו הבעש"ט בדרך רמז, שעמלק עולה בגימטריא ספק. עמלק אינו היצר הרע המביע רצון פסול או התנגדות מוחלטת לדבר ה' – כאלו הנובעים מקליפות אחרות – אלא זה המטיל ספק בלתי מחויב, האומר על עקרונות הקדושה "אולי" – אולי נכון הדבר ואפשרי, אך אולי גם לא. הרבי מליובאוויטש הסביר[ד] שבספקנות ובפסיחה על שתי הסעיפים יש צד חמור יותר מאשר בהחזקה תקיפה בדעה שגויה ורעה (ולכן קרא אליהו לעם בהר הכרמל "עד מתי אתם פֹסחים על שתי הסעִפים, אם הוי' הא-להים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו"[ה]): ראשית, בעוד מי שהולך אחר הבעל, חי חיים רוחניים, חיים שיש בהם אידיאל לו הוא מתמסר, הרי שהפוסח על שתי הסעיפים הוא אגואיסט המוּנע רק בידי הכדאיות האישית. לכן, כשמי שאחז בידו את הרע בכל תוקף ישוב בתשובה הוא יאחז גם את הטוב באותה תקיפות ודאית, אך הפוסח על שתי הסעיפים ישאר פושר וספקני גם לאחר תשובתו. ועוד, ספקן הפוסח על שתי הסעיפים "מחטיא את הרבים" בהכנסת חטא-ספק לתחום היהדות – הוא מראה שגם יהודי 'עם כיפה' יכול ללכת לעבוד לבעל 'ליתר בטחון' (– מחמת הספק).

יחוסו של עמלק

כשמעיינים ביחוס עמלק מובן כיצד 'מסתנן' עמלק-ספק לאמונת ישראל – עמלק הוא מזרע אברהם אבינו. חמשה דורות ביחוסו של עמלק – אברהם, יצחק, עשו, אליפז, עמלק – ורמזי שמותיהם מגלים על אחיזת עמלק בקֹדש ועל הארס שהוא מסוגל להטיל בשרש היהדות: שלשת הדורות ששייכים לקליפה – עשו, אליפז, עמלק – עולים בגימטריא ג פעמים אברהם (היינו שממוצע כל שם הוא אברהם), ללמד שאחיזתם ויניקתם היא מ'גֵנים' שקיימים בתוך אברהם אבינו, ראש כל המאמינים, עצמו. עמלק לא מסתפק באחיזתו בקדושה, הוא מטיל את ארס הספק שלו עד לשרש יחוסו באברהם, כרמוז בכך שכל השמות –אברהם, יצחק, עשו, אליפז, עמלק – עולים בדיוק ה פעמים עמלק, וממילא ממוצע כל שם הוא עמלק! עמלק מטיל ספק בכל הדורות שקדמו לו, ובעצם יוצר חמשה ספקות באמונה – ספקות עמם יש להתמודד ואותם יש להכרית.

לאידך, כשם שהרמז מלמד על כח עמלק לחדור אף לשרש אמונת ישראל, שהיא ירושה לנו מאברהם אבינו, כך גם עולה שיש שרש לספק בקדושה, מכחו ניתן להתמודד עם הספקות השליליים שמציג עמלק. בקבלה[ו] שרש המושג ה ספקות הוא בראש העליון שבכתר – "רישא דלא ידע ולא אתידע" – שלעוצם העלמו לא ניתן לברר מה בדיוק צפון בו, ויש ה אפשרויות ביניהן יש להסתפק. ה הספקות הללו הם ספקות קדושים שבבחינת "אלו ואלו דברי א-להים חיים"[ז] – כל אחד מהם הוא נכון, הוא פן אחד של אותו ראש עליון. בכחות הנפש "רישא דלא ידע ולא אתידע" הוא כח האמונה[ח], ומשמעות הדבר היא שבעצם האמונה יש ה ספקות קדושים, ה אמונות פלא עמוקות. ונסביר:

חמשה ספקות במחצית השקל

בקדושה מופיעים ה הספקות ביחס למחצית השקל. בדרושי חסידות רבים מוסבר ש"מחצית השקל" היא תודעת האדם שהוא לכשעצמו אינו אלא מחצית בלבד – מחצית שבפשטות זוקקת את השלמתה מן החוץ. אכן, לגבי השלמה זו קיימים חמשה הסברים אפשריים (וממילא מסופקים):

(א) את המחצית שתורם האדם במעשיו משלים ה' ברוב טובו מלמעלה. (ב) את המחצית שנותן האדם במודע משלים צד נוסף ועל-מודע שקיים בתוכו. (ג) יהודי מגיע לשלמות רק באמצעות המחצית שנותן יהודי אחר. (ד) המחצית שפועל האדם בעבודתו היא הפן בו הוא פועל ומשפיע על העולם, והיא גוררת בעקבותיה התעוררות ותיקון במציאות – המחצית שמושגת בעבודה מושלמת מכח תגובת המציאות, התעוררות ועלית הניצוצות שבה. (ה) עוד חלופה, שונה מהותית, היא שאין כלל צורך בהשלמה, ה' צווה על "מחצית" בלבד!

ה ספקות קדושים אלו – חמש אפשרויות, המתקימות כנכונות זו לצד זו – משתלשלים אצל עמלק ל-ה ספקות טמאים באמונה. אין הוא מאמין שהמחצית שהאדם תורם בעבודתו מגיעה להשלמה – לא מצד ה', לא מצד כחות נעלמים בנשמתו, לא מצד חבריו, ולא מצד המציאות. שרש ספקות עמלק הוא בטענה ש'אין מספיק', שלעולם לא די ב"מחצית" של האדם לכשעצמה, ולכן אין סיכוי שתגרור בעקבותיה השלמה מן החוץ. לכן גם ברור שעמלק מטיל ספק באפשרות שב"מחצית" בלבד יש שלמות פנימית שאינה זוקקת כל השלמה.

חמשה ספקות באמונה

ספקות עמלק נוגעים לחמשה יסודות באמונת ישראל: נוכחות ה' בעולם והשגחתו הפרטית; אמונה בתורה ובכך שהא-ל מנבא בני אדם; אמונה בשכר ועונש; אמונה במשיח; אמונה בתחית המתים. חמשה יסודות אלו אינם עיקרי אמונה מופשטים הנוגעים רק לקב"ה ו'הגדרותיו', אלא עיקרי האמונה הנוגעים לחיי האדם היומיומיים – לאפשרות הקשר בין ה' לעולמו ולעובדיו. עמלק לא כופר ביכולת ה', אלא רק מטיל ספק – הוא לא אומר שגילוי השגחה, נבואה או שכר לפרט ולעולם אינם אפשריים, אלא רק טוען שספק אם אפשרויות אלו תתממשנה אי-פעם, משום שספק אם עבודת האדם תספיק כדי לגרום להן. ה ספקות עמלק מכוונים כנגד ספקות מחצית השקל וכנגד דורות יחוסו:

עמלק מסתפק "היש הוי' בקרבנו אם אין"[ט] כי השלמת מעשי האדם בהשגחת ה' תלויה באהבת האדם לה', ומי שאינו אוהב מספיק את ה' לא רואה את השגחתו – זהו ספק באהבת ה' של אברהם, שגילה שה' נוכח בעולם.

הספק בנבואה טוען שאין באדם כחות אלקיים נעלמים שמשלימים את השגותיו שלו, וכי כדי שה' ינבא אדם עליו להיות מושלם, וספק אם קיים אדם כזה בנמצא – זהו ספק בעבודת חפירת הבארות של יצחק, העבודה של גילוי והנבעת האלקות מתוכו פנימה.

הספק בשכר ועונש הוא באפשרות שאדם יצליח להביא על עצמו בכח עבודתו טוב אמיתי ושלם, שישנה את המציאות עד שיתגלו בה נצוצות קדושים שישלימו את האדם ויהיו לשכרו – זו דעת עשו המוכן למכור את בכורתו בשל חוסר אמונו בשכר שיבוא בעקבותיה, ומסרב לשתף פעולה עם יעקב ולתת את נצוצותיו ליעקב (במחשבה שספק אם יעקב השלים את המחצית שלו בעבודת הבירורים).

הספק במשיח טוען שמכיון שביאת המשיח תלויה באהבת חנם – בהשלמה הדדית של היהודים זה את זה – קשה לתאר מצב בו יגיעו היהודים לקשר החזק הנחוץ להשלמה הדדית אמתית זה. בטענה זו דגל אליפז, שלא הצליח להזדהות באמת עם רעו איוב כשהיה שרוי במצוקה.

מחית עמלק תחית המתים

הספקות עד כה אינם עדיין עמלק עצמו – השלמת המחצית מהחוץ תובן בכך שה' לא דורש מהאדם לפי כחו האלקי אלא לפי כח האדם, ולכן הוא עוזר בחסדו הגדול להשלמת מחצית האדם (החסר והחצוי בעצם). אכן, עמלק עצמו מסתפק באופן נחרץ באמונת תחית המתים – במחשבה שעצם המחצית של האדם לבדה מסוגלת להתקיים ללא השלמה, שהיא שלמה לכשעצמה ולכן יש לה קיום נצחי (כקיום הנצחי של גוף האדם, החסר והפגום, בתחית המתים).

רק בחיים הנצחיים ל"מחצית" האנושית נמחה זכר עמלק: מתברר שיש שלמות פנימית בתחושת החצי – "אין שלם מלב נשבר"[י], מתגלה שבהתנהגות מוגבלת – החסרה את שלמות-כל-האפשרויות-ההפוכות – יש בעצם הכרעה עצמית לכיוון הצד-החצי הרצוי, ובעיקר מתגלה שישראל הם 'חצי' מה' עצמו – "חלק אלו-ה ממעל ממש"[יא] – וכשעוסקים במחצית כזו הרי "האוחז בחלק מן העצם אוחז בכולו"[יב], והחצי הזה שלם ונצחי באמת בתכלית השלמות האלקית!



[א] שקלים פ"א מ"א.

[ב] מגילה יג, ב.

[ג] ראה תו"א פה, ב.

[ד] ראה לקו"ש ח"א כי תשא סעיף יא ואילך.

[ה] מלכים-א יח, כא.

[ו] ע"ח שי"ב פ"א ואילך.

[ז] עירובין יג, ב.

[ח] ראה 'הנפש' פרק ד.

[ט] שמות יז, ז.

[י] כמובא בשם ר"ב מפשיסחא (קול מבשר חלק א לתהלים קמז, ובכ"ד) וראה קונטרס התפילה פרקים יא-יב.

[יא] תניא פ"ב.

[יב] כש"ט ח"א קיא-א.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION