ילד, צא לעבוד!

יהודי הוא בן קטן ואהוב של ה'. החינוך לכך מתחיל מילדות וזו התודעה כל החיים. אבל יש גם עבודה לעשות - בר-מצוה היא הזמן שהבן נעשה עבד, ומתמסר לתפקידו בחיים - קיום מצוות בקבלת-עול, עבודת התפלה ואחריות על כל עם ישראל.

 

 

"חביבין ישראל שנקראו בנים למקום". כל אחד מתחיל את חייו כילד של אבא ואמא, הנאחז בסינר אמו וחוסה תחת כנפי אביו. הדבר נועד להקנות לילד היהודי הכרה שהוא בן חביב אצל הקב"ה. גם החינוך לתורה ומצוות הוא חלק מחובת האב כלפי ילדיו, מתוך אהבתו אותם.

תודעת הבן – ילד קטן אצל אביו שבשמים – נשארת כרקע כל החיים, אך אי אפשר להסתפק בה. הילדים מתבגרים ומגיעים לגיל מצוות ואז מוטל עליהם עול – מבנים הם הופכים לעבדים, האהבה והקרבה הופכות למחויבות. בניגוד לעבד רגיל, "בן שנעשה עבד" מאמין ב"עבודה צורך גבוה" – הוא יורד ממעמדו המיוחס כבן-מלך להיות עבד פשוט מתוך הכרה ביוקר וחשיבות עבודתו בעיני אביו המלך, עבודה המעלה לפניו נחת רוח.

במה מתבטאת הירידה לעבודה-עבדות? מעבר לעול והאחריות לכל המצוות המוטלים מעתה על כתפי הנער, ה'עבודה' בפרט היא "עבודה שבלב זו תפלה". את הילד אפשר וצריך ללמד הרבה תורה, אך כדי להתפלל כ'עובד' – ולא רק כחלק מסדר היום בחינוך היהודי – נזקקים לדעת לה זוכים בגיל מצוות, שרק אחריו ניתן להיות בעל-תפלה. כדי להתפלל יש לרדת-ליפול לשפלות – "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש", "הכנעה ושפלות", כדי לקיים "ממעמקים קראתיך הוי'". יש להרגיש את המציאות התחתונה וחסרונותיה כדי לבקש רחמים כעני בפתח. לפני אמירת כל תבה בתפלה צריך 'לרדת לפני התבה', ומתוך ההכנעה ניתן גם לרדת ולהגיע בהתבוננות לפנימיותה של התבה.

עוד לפני התפלה אומרים "הריני מקבל עלי מצות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'". עבודת הלב של בעל-תפלה – המכניע את עצמו, חווה מתוך אכפתיות את קשיי המציאות ומתייגע לרדת לעומקם של דברים – מאפשרת לו לצאת מעצמו ולרדת בהכנעה ואכפתיות אל הזולת, לשוחח עמו בגובה העינים ולרדת לסוף דעתו וצרכיו, וכך להתחבר אליו ולהעלותו. ה'עובד' האמתי – ה"בן שנעשה עבד" – מעמיס על עצמו אחריות ומחויבות לכלל עם ישראל ולכל פרט ופרט לו הוא יכול לדאוג ועליו הוא יכול להתפלל.

הירידה להעמיק בעבודת התפלה ובקירוב יהודים נראית אולי כבאה על חשבון לימוד התורה, אך היא "ירידה צורך עליה" – בעקבותיה מזדככים לבו ומוחו של העובד, והוא עולה ללימוד תורה בדרגה אחרת לגמרי של עומק ואמת.

אכן, תכלית תהליך ההתבגרות היא לחזור בצורה נעלית יותר לדרגת הבן – המשיח עצמו הוא "בן שנעשה עבד שנעשה בן". החיילות המתמסרת – מתוך להט נעורים של הבנים-הנערים – עוברת עוד 'מהפך' כשמגיעים לחתונה. הנער או הנערה חוזרים למשפחתיות, כאשר דווקא הוריהם מלווים אותם לחופה ומזכירים להם את תודעת הבנים. כעת העבודה עצמה 'מתרככת', על העבדות המסורה והמבט-של-שליחות על כל יהודי לחזור לאהבה מקבלת ומתחשבת בין בני הזוג ולבנין קן משפחתי חמים המגדל שוב בנים ובנות כפי שגדלו ההורים בילדותם.

 

 

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION