התראה
  • Please enter your DISQUS subdomain in order to use the 'DISQUS Comments for Joomla!' plugin. If you don't have a DISQUS account, register for one here

רבי צבי בן הבעל שם טוב – נשמה הגבוהה מן העולם

החותם שהותיר רבי צבי הירש בתנועת החסידות מלמד אותנו שיעור בצניעות ובהתקשרות לרבי, שלא נשכח גם לאחר יותר ממאתיים שנה.

 

  • הדפסה

רבי צבי בן הבעל שם טוב נולד בשנת תצ"ד, ילד שני כארבע עשרה שנה לאחר הולדת אחותו אדל. לאחר פטירת הבעל שם טוב, ובהתאם לצוואתו, החל להנהיג את עדת החסידים בהיותו כבן 26. כעבור שנה מסר את ההנהגה במפתיע למגיד ממעזריטש, בהכריזו: היום בא אלי אבי הקדוש, והודיע לי כי הפמליה של מעלה עם משמשיה שהיו רגילים להיות אצלו, עברו לתלמיד הקדוש, מרנא ורבנא רבי בער'ניו בן רבי אברהם. על כן - אמר לי אבא - תמסור לו את הנשיאות במעמד כל ה'חבריא קדישא', והוא ישב על מקומי בראש השולחן וינהיג בתבונה את עדת החסידות. לאחר שירד מכס ההנהגה, התיישב רבי צבי בפינסק, בה ישבו בעיקר מתנגדים. ר' צבי לא הנהיג עדה כל חייו, ונהג כחסיד פשוט. מסורת קרלין מספרת כי היה נוהג לבקר את רבי אהרן הגדול בקרלין הסמוכה, באמרו שזו "יציאה ממצרים לארץ גושן". בתחילה התפרנס מנכסי אשתו האמידה, ולאחר שהתדלדלו פתח בית מזיגה. נפטר בז' בטבת תק"מ ונטמן בפינסק.

רבי צבי לא היה כל כך שייך לעניני עולם הזה, והיה עני כל ימיו. פעם הלך מתוך מצוקה להשתטח על קברי הוריו במעז'יבוז' – שטח את כל בקשותיו, פתח בבקשות ברוחניות ואחרי שגמר זאת המשיך גם לפרט את מצבו הקשה מאד בגשמיות. באותו לילה באה אליו אמא שלו, לאה-רחל, והוכיחה אותו בחלום – כל זמן שבקשת פנימיות ורוחניות גם אבא וגם אני הקשבנו, וזה גם עושה נחת להורים שמבקשים רוחניות, אבל ברגע שהתחלת לבקש גשמיות אבא אמר לי – מה שייך אליו הדיבורים האלה? והלך משם, לא רצה לשמוע. אבל אני אמא, ואמא חייבת לשמוע גם בקשות בגשמיות, אז הקשבתי...

הסיפור עשוי להישמע צורם לאוזני השומע, המורגל בסיפורי ישועות ומופתים שחולל הבעל שם טוב. לאן נעלמה אהבת הזולת המאפיינת כל כך את החסידות? אולם יש לזכור כי עבור הבעל שם טוב, העיסוק בענייני העולם והמעורבות עם הבריות הם נושאים טעונים מאוד:

כאשר ציווה עליו רבו, אחיה השילוני, להתגלות בעולם כצדיק ומנהיג – סירב לכך בכל תוקף. מעדיף היה לפעול בהשקט, תחת אדרת הפרווה של היהודי הפשוט, ולהשפיע על סביבתו באופן עקיף יחסית. הבדידות המזהרת בה היה נתון שחררה אותו לפעול לשם שמים, "ללא חשש גאווה". ללא חצר, גינוני מלכות ותלמידים המקיפים אותו. אולם לא זו הייתה השליחות שעליו למלא. נשמת הבעל שם טוב ירדה לעולם על מנת לגלות את דרך החסידות, וזאת לא ניתן לעשות כצדיק נסתר. בכאב גדול נטש הבעל שם טוב את הסתרתו, והחל להפיץ את תורתו בעולם.

באותה שנה גורלית נולד רבי צבי, ואין זה במקרה. לאחר הולדת בתו חדל הבעל שם טוב מלעסוק בפריה ורביה, והעיד לאחר שנים שהולדת רבי צבי נעשתה "על פי הדיבור", בצו שמימי לשבור את פרישותו ולהמשיך נשמה חדשה לעולם. באותו אופן בו הוכרח להעמיד תלמידים, נצטווה הבעל שם טוב להוליד בן באותה השנה.

על נשמת רבי צבי אמר אז שנלקחה מהמקום הגבוה ביותר, מזווג נשיקין. אם נכנס אל נפש האדם פנימה, זווג נשיקין הוא התהליך ממנו נוצרות מחשבות מגובשות: בתחילה יוצרת החכמה (פרצוף אבא) את גרעין הרעיון הראשוני, שלעיתים אינו אלא תחושה עמומה  כי "יש כאן משהו". לאחר מכן מקבלת הבינה (פרצוף אמא) את הגרעין, ומצמיחה אותו לכדי מחשבה בעלת משמעות.

נשמות הנולדות מתהליך כזה, המתרחש כביכול אצל הקדוש ברוך הוא, יהיו דומות למחשבה: מופנמות ונעלות, קולן לא ישמע, ואף מודעות להיותן חלק בלתי נפרד משטף המחשבה האלוקי. בניגוד לדיבור, מחשבה לא ניתן להוציא מהקשרה.... רבי צבי, שנולד בשנת התגלות הבעל שם טוב, מבטא מחד את לידתו-התגלותו, ומאידך את כיסופיו להישאר בדד עם מחשבותיו. כבעל נשמה כזו, חש הבעל שם טוב כי רצונו של רבי צבי בגשמיות אינו טוב עבורו – ולכן לא רצה להקשיב לבקשתו.

כשפנה לרבי צבי אברך מפינסק בבקשה שיורה לו את דרך החסידות, שלח אותו לרבי אהרון מקרלין, בהסבירו: "משל למה הדבר דומה? לאדם שיש בידו חמישים זהובים, הבא אל גביר גדול כדי ללמוד כיצד מתעשרים. השיב לו הגביר: 'אני איני יודע, כי את כל עשרי ירשתי מאבי. אולם לך אל גביר פלוני, גם הוא התחיל את מסחרו מחמישים זהובים..."

סיפור נוסף מבטא בסגננו שלו את רבי צבי כפועל בכח אביו בלבד:

פעם אחת לן אורח אחד אצל הבעל-שם-טוב, וישן בבית הבעל-שם-טוב, והיה מוציא קול מנחיריו כמו שיש כמה שמוציאים קול מנחיריהם בשעת שינה.
ורבי צבי בנו היה נער קטן, והיה מפחד מזה הקול. הלך אצל אביו וספר לו.
אמר לו אביו: נענע בדלת כדרך שפותחין וסוגרים הדלת, ולא תשמע ממנו קול, ויישן בנחת. וכן עשה והועיל. ובלילה השני הלך בנו בעצמו ועשה סגולה זו ולא הועיל. והלך לאביו, ואמר לו אביו: אתמול הורידו באותו הרגע הממונה שעל השינה והיו ממנים ממונה אחר, בין כך ובין כך הועילה הסגולה. והיום כבר נתמנה ולא הועילה הסגולה...

בכל ארחות חייו רבי צבי ראה בעצמו יורש בלבד, ואף לא כזה הראוי להעביר הלאה את דברי אביו אליו. חז"ל מלמדים כי הירידה מגדולה לה נתמנה אדם סותרת לטבע האנושי, "תניא אמר ר' יהושע בן פרחיה בתחלה כל האומר עלה לה אני כופתו ונותנו לפני הארי עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין שהרי שאול ברח ממנה וכשעלה בקש להרוג את דוד" (מנחות קט, ב) – ובכל זאת ברוב אצילותו וענוותנותו של רבי צבי, מסר את ההנהגה לרב המגיד. אף על פי כן, החותם שהותיר בתנועת החסידות מלמד אותנו שיעור בצניעות ובהתקשרות לרבי, שלא נשכח גם לאחר יותר ממאתיים שנה.

  • הדפסה