מערת הבעל שם טוב

אורו של ספר הזוהר – תחילת גילוי תורתו של משיח – נמשך עם הופעת תורת החסידות מבית מדרשו של הבעל שם טוב. "לכשיפוצו מעיינותך חוצה"

בשנת תפ"ד, כשמלאו עשרים ושש לבעל שם טוב, נתגלה אליו איש זקן - רבו בעל הח"י נשמת הנביא אחיה השילוני, ואמר לו איך להתנהג ביום ח"י אלול, יום הולדתו, ואיך יטהר את עצמו במקוה. הוא תיאר לו מקום מסוים בהרי הקרפטים, בסביבות העיר קיטוב בין ההר הראשון והשלישי, ששם יחכה לו עד בואו.

הבעש"ט עשה כפי שציוה עליו הזקן מבלי ליידע איש, לא גיסו, הרב גרשון מקיטוב, ולא אשתו. כולם הכירו שיש שינוי בפניו ושאלו אותו למה הוא כה חיוור בפניו, אבל הבעש"ט עשה עצמו כאילו אינו יודע מאומה.

לא ארכו הימים והבעש"ט ראה שכדי להסתיר את הדבר מוכרח הוא לעקור מהכפר שאצל יזלאוויטש ומסביבת העיר קיטוב. הוא שכר בית אכסניה קרוב יותר להרי הקרפטים וזוגתו הרבנית ניהלה אותו. וכך הבעש"ט התבודד עם רבו הנסתר מיום ראשון עד יום שישי, ולמד עמו במערה אשר בהרי הקרפטים.

זוגתו הרבנית ערכה עבורו ששה לחמים, לחם ליום. פעם בערב שבת קודש לקח את השק שבו הונח הלחם, ולתימהונו והנה השק מלא בלחמים. כל כך היה עסוק בלימוד עם רבו עד ששכח לאכול במשך שבוע שלם...

כך המשיך רבו הבעל ח"י ללמוד עם הבעש"ט במשך עשר שנים עד שנת תצ"ד, ולמד עמו מ"בראשית ברא", עד "לעיני כל ישראל".

אחיה השילוני - רשב"י - הבעש"ט

מדוע דוקא הנביא אחיה השילוני היה מורו ורבו של הבעל שם טוב?

הרבי מליובאוויטש מבאר זאת על פי המובא בקבלה, שרבי שמעון בר יוחאי היה גלגול של אחיה השילוני, ואם כן באה תורתו, שעליה נאמר "בחיבורך זה, ספר הזהר, יצאו מן הגלות ברחמים", משורשו של אחיה השילוני. המשך גילוי תורת משיח הוא בתורת הבעש"ט, ולכן שייך גם הוא לאותו שורש. גם רשב"י וגם הבעש"ט התוודעו לסודות התורה בהיותם במערה מבודדת לגמרי משאונם של החיים. 

אותו קשר אפשר לגלות גם דרך דמותו של אליהו הנביא. אחיה השילוני היה רבו של אליהו, הנביא שיועד להיות מבשר המשיח ועומד בכל דור ודור לברר את עניינו ולטעת את נטעי תורתו במציאות. תורת הבעש"ט קשורה לראשית הופעתה של תורת משיח בעולם, באה לו מאחיה השילוני. על היסודות העתיקים שהניח אחיה השילוני ופיתח רבי שמעון בר יוחאי, בנויה תורת החסידות. על התורה הזו נאמר לבעש"ט מפי מלך המשיח: "אימת אתי מר - בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה!"

מוזכר בסיפורנו שאחיה השילוני כונה בעל הח"י, על שם שני חלקי הנשמה הנעלים ביותר - חיה ויחידה. אורות החיה והיחידה אינם מתגלים בפנימיות כוחות הנפש, אלא מקיפים אותה מלמעלה ויוצרים בתוכה השראה מיוחדת של אמונה פשוטה ומסירות נפש לקיים את רצון ה' בכל תנאי.

אור ההשראה

מבואר במקומות רבים, שעיקר חידושו של הבעל שם טוב נגע לאור ה'השראה'. בכל תורותיו ומעשיו החדיר אל תוך המציאות אורות עליונים, שעד אז היו חבויים.

האמונה התמימה המאפיינת חסידים אמיתיים, מסירות הנפש הגמורה ללא חשבונות ותחבולות, הן תכונות שהשתרשו בנפשו של מי שהתחנך על ברכי תורת הבעש"ט החושפת את הנפש למציאותו של ה' יתברך בעצמו ממש.

ידוע שאור אלוקי יורד מלמעלה בשלושה אופנים: השתלשלות, התלבשות והשראה. השתלשלות היא כשעילה גורמת לעלול וכך נוצרת שלשלת ארוכה מרום כל המעלות ועד לתחתית שאין למטה ממנה. הקשר אמנם רציף, אך רב המרחק בין הראש והסוף.

התלבשות היא כאשר העליון מתלבש בתוך התחתון. הקשר חי הרבה יותר, אך עדיין, לאחר ההתלבשות אין רואים את העליון כמות שהוא. רק דרך הלבוש אפשר להשיגו, וממילא מהותו האמיתית אינה נודעת כלל.

השראה היא כאשר העליון נמצא כאן לגמרי, בלי שיצמצם את עצמו לגדרי התחתון. החסרון מובן: כמה כבר יכול התחתון לתפוס?! אך היתרון אינו מבוטל כלל: אמנם, לא רואים ממש ולא שומעים ממש, לא מבינים באמת, אבל יש שמץ תחושה שזו השראה מה' יתברך בעצמו ממש! היש משהו שידמה לזה בכל עולמות ההשתלשלות וההתלבשות?!

מבואר שהפער בין שלוש ההארות הוא גם ההפרש בין שלוש הקבלות - קבלת הרמ"ק, קבלת האר"י וקבלת הבעש"ט:

עיקר עניינו של הרמ"ק הוא בסדר ההשתלשלות, לבנות את תמונת שיעור הקומה - מה למעלה ממה - וכיצד המדרגות התחתונות ביותר מקושרות אל המקור העליון ביותר.

קבלת האר"י העפילה למעלה מזה, והיא מתארת את ההתלבשות, איך מתלבשים הפרצופים העליונים זה בזה, איך פועלים העליונים בתחתונים ועושים בהם כרצונם ואיך מתחילה רוח חיים לפעם באבני הבניין של סדר ההשתלשלות.

על גבי הקומות הללו עמד הבעש"ט והמשיך הלאה, כשהוא ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים - לגלות את מצפוני הנתק בין עליונים ותחתונים, להיוודע ולהודיע איך באמת הכל אחד, איך העליון נמצא גם כאן ממש.

 ---

ע"פ הספר 'אור ישראל'

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION