האר"י הקדוש

על גדול המקובלים מעיר המסתורין, ליום פטירתו ב-ה' מנחם-אב

מעטות הדמויות ששינו את פני היהדות כמו רבינו יצחק לוריא אשכנזי, הידוע בכינויו האר"י הקדוש (האלוקי רבי יצחק). האר"י פתח לרווחה את שערי חכמת הנסתר, וממש הביא לעולם "תורה חדשה" מסודרת ומשוכללת. סמכותו הבלעדית בקבלה הוכרה ביראת-כבוד וללא עוררין, וכל חכמי הקבלה אחריו רק מפרשים את דבריו ולעולם אינם חולקים עליו.

למעשה, כאשר אומרים היום "ללמוד קבלה" מתכוונים ללימוד כתבי האר"י, כמו "עץ חיים", שער הכוונות ושאר הספרים שנכתבו בעיקר בידי תלמידו הגדול רבי חיים ויטאל. גם הפרשנות המוסמכת לספר הזוהר הקדוש, ושאר ספרי הקבלה הקדומים (שיש עליהם פירושים כבר מתקופת הגאונים) – עוסקת בהתאמתם לדברי האר"י.

מירושלים למצרים

נתחיל מהראשית. לפני 480 שנה, בשנת ה'רצ"ד (1534) נולד ילד למשפחת לוריא בירושלים עיר הקודש, ויקרא שמו יצחק. המאורע התרחש באותו בית בו התגורר מאוחר יותר רבי חיים בן עטר, אור-החיים הקדוש, עליו דברנו בחודש תמוז.

בהיותו בן שמונה נפטר אביו רבי שלמה, ולאחר מכן ירדה אמו אתו למצרים, שם התגורר בבית דודו העשיר שאהבו ואף נתן לו את בתו לאשה. במצרים למד רבי יצחק תורה מפי הרדב"ז, רבי דוד בן זמרה, שהיה גדול בנגלה ובנסתר, ומפי רבי בצלאל אשכנזי מחבר ספרי "שיטה מקובצת" על הגמרא. האר"י אף השתתף בחיבור חלק מהשיטה-מקובצת. אכן, כוחו היה רב בנגלה של התורה, בבקיאות ובחריפות בלימוד הגמרא והפוסקים.

באותן שנים טובות, היה האר"י מתבודד ימים שלמים על שפת הנילוס, כשהוא חוזר לביתו רק לקראת השבת. שם זכה לגילוי סודות התורה.

רואים את הסודות

איך בדיוק מתגלים סודות חדשים בתורה? הרי מעמד הר-סיני היה, ולא יהיה עוד אחר. אכן, הצד הגלוי של התורה – עולם הגמרא וההלכה – הוא מאד "שמרני", אסור להוסיף ולגרוע מתרי"ג מצוות התורה, כל דור מפרש את קודמיו ואינו חולק עליהם, וכולם דוברים באותה "שפה הלכתית". דוקא הצד הנסתר, פנימיות התורה, מתחדש מדי פעם, כמעיין חדש הפורץ ממעמקים – כמו הגילויים של רבי שמעון בר יוחאי בדורו, והאר"י בדורו (לא לחנם האר"י הרבה לפקוד את קבר רשב"י במירון). כך גם מובטח שמלך המשיח יגלה "תורה חדשה", רובד נוסף בפנימיות התורה.

אבל איך מתגלים הסודות? מיהו זה שמגיע ולוחש אותם באזננו? אמנם הנבואה הסתלקה מאתנו, לעת עתה, אבל גילויים אחרים של רוח הקודש לא פסקו מישראל. כך למשל רבי עקיבא וחבריו "נכנסו לפרדס", רבי שמעון בן יוחאי שוחח עם נשמת משה רבינו, ורבי יהושע בן לוי נכנס לגן עדן. וכך גם האר"י זכה לגילוי אליהו הנביא, וחזיונות רוחניים אחרים. אכן, איננו יודעים בדיוק איך זה קורה, עד שלא נחווה זאת בעצמנו... אבל מי שחושב שרק מה שמושג בחכמתו ובנסיונו קיים, אינו אלא טפש.

פעם אחת, כאשר ישן האר"י במטתו ביום השבת, ראו תלמידיו ששפתיו נעות. לאחר שהתעורר אמר להם האר"י: אם אומר לכם מה שהתגלה לי עכשיו, הדבר יארך שמונים שנה... איך נבין זאת? בדרך כלל, התפיסה שלנו עובדת בדרך של שמיעה, שומעים-קולטים דבר אחד, אחר כך את הדבר הבא, מידע ועוד מידע (ושני קולות בבת אחת אינם נשמעים). אבל יש תפיסה בדרך של ראיה: אפשר להביט בתמונה ולקלוט אותה בבת-אחת עד אחרון הפרטים, עכשיו הכל גלוי וידוע, אבל לתאר מה שראינו בדיבור ייקח זמן רב. כך קלט האר"י הקדוש את סודות התורה, הוא פשוט 'ראה' את הדברים, ראיה שכלית בהירה, מחזה שלם המופיע בבת אחת כתמונה מרהיבה.

שמחה של מצוה

שיהיה ברור, כל גדולי ישראל שזכו לגילויים מעין אלו היו אנשים בריאים בנפשם, עם שתי רגליים על הקרקע, בעלי מדות טובות וישרות, ובעלי תפיסה שכלית בהירה. לאחר שעמלו בתורה, ונזהרו משקיעה בתאוות ומדות מגונות – זכו, על גבי השגתם השכלית, להשראה מיוחדת שהיא עצמה נצרכת למסגרת הלכתית שתאשר אותה. האר"י עצמו היה חכם גם בעניני העולם-הזה, הוא עסק במסחר, וחלק ניכר מהשבחים שנאמרו עליו מתייחסים לחכמתו המופלגת בטבע הבריאה, כחכמת שלמה המלך.

האר"י הצטיין – כפי שמעידים תלמידיו – במידות נעלות. הוא אמר על עצמו שכל מה שזכה היה בזכות שמחה של מצוה. אפשר לקיים מצוה כי כך צריך, "מצות אנשים מלומדה", אבל ללא השמחה המצוה אינה מאירה. מי שחש את האור האין-סופי הגנוז בכל מצוה, את החיבור לקב"ה, אינו יכול שלא לשמוח. באותה מדה, האר"י הזהיר מאד מפני העצבות ואמר שהיא ככפירה בה'. המאמין – שמח.

לגליל העליון

נחזור רגע למצרים. לפי המסורת, בהיותו בן 36, מתגלה אליהו הנביא לרבי יצחק (כבר התרגלנו לרעיון...) ואומר לו: נותרו לך מעט שנים, וכעת עליך לעבור לעיר צפת ולגלות שם את סודות התורה לרבי חיים ויטל. האר"י חוזר לארץ הקודש ועולה לבירת הגליל, שם נמצאת אז חבורה מופלאה של חכמי ישראל, ענקי-רוח בנגלה ובנסתר – כרבי יוסף קארו "הבית יוסף", רבי שלמה אלקבץ מחבר "לכה דודי", רבי משה אלשיך, רבי משה מיטרני, ועוד. ביניהם התבלט הרמ"ק, רבי משה קורדובירו מחבר "פרדס רימונים", גדול המקובלים עד האר"י. זמן קצר לאחר שהגיע האר"י, נפטר הרמ"ק, ובהלוייתו התגלה לאר"י עמוד אש ("עמודא דנורא"). רק אז, התחיל האר"י לגלות את סודות הקבלה, כאשר הבין שהכתר עובר אליו.

כמה שגדול כוחו של האר"י הקדוש, לא היה נותר דבר מתורתו אילולא תלמידיו – שנודעו בכינוי גורי האר"י – ובמיוחד רבי חיים ויטל שנבחר להיות המוסר המוסמך ביותר של דברי הרב לדורות. אדרבה, בגלל גדולתו לא יכל האר"י לצמצם את עצמו בכתב. וכך מסופר (הקדמת ספר עמק-המלך):

פעם אחת אמרו לו חכמי ספרד: רבינו נר ישראל, כל כך חכמה מסר השם יתברך ביד מעלתך, למה לא יחבר הרב חיבור אחד נחמד כדי שלא תשתכח תורה מישראל? השיב להם: אילו היו כל הימים דיו וכל הקנים קולמוסים וכל הרקיעים גוילים, לא יספיקו לכתוב כל חכמתי. וכשאני מתחיל לגלות לכם סוד אחד מן התורה נתרבה עלי כל-כך שפע כמו נחל שוטף ואני מבקש תחבולות מהיכן אפתח לכם צינור דק וקטן לגלות לכם סוד אחד מן התורה כפי אשר תוכלון שאת...

האר"י מחובר ל"נביעת האין סוף", התחדשות תמידית כמעיין המתגבר, לכן כמעט כל תורתו היא "תורה שבעל פה". בכל זאת, מעט "תורה שבכתב" נותרה בידינו ממנו והיא השירים הנודעים לשבת קודש: "אזמר בשבחין" לסעודת ליל שבת (סעודת "חקל תפוחין קדישין"), "אסדר לסעודתא" ליום השבת (סעודת "עתיקא קדישא"), ו"בני היכלא" לסעודה שלישית (סעודת "זעיר אנפין"). פיוטים אלו בלשון הארמית, המכוונים לסודות העמוקים ביותר, הפכו לנחלת הכלל, וגם אם איננו מבינים אותם נשמתנו ודאי מבינה ומצטרפת בזמרה.

כשנה וחצי לימד האר"י את החבורה הקדושה שהתקבצה סביבו. יחדיו היו מהלכים במקומות שונים בגליל, והאר"י היה מגלה את שמות הצדיקים הקבורים שם. הוא כל-כך אוהב את נשמת הצדיקים וקשור אליהם, עד שהוא מצליח לדבר עם הצדיק, נשמה אל נשמה. בכלל, האר"י היה מגלה לאנשים שאתו את סוד נשמתם, לא רק דרך "חכמת הפרצוף" אלא בתקשורת ישירה עם הנשמה – הפסיכולוג הקדוש.

להפשיט מגשמיות

האר"י לא המציא את חכמת הקבלה, אך הוא העלה אותה לממד חדש, עמוק ומפותח לאין-ערוך מכל מה שהיה ידוע עד אליו. בקבלת האר"י יש תיאורים מפורטים ומערכות סבוכות של עולמות עליונים ותחתונים, פרצופים ותהליכים, תוהו ותיקון, שבירה וניצוצות, אור-אין-סוף וצמצום, אורות וכלים, השתלשלות והתלבשות, גלגולי נשמות ועוד, עולם שלם של מושגים. חכמת הקבלה משתמשת בדימויים גשמיים: אברי הגוף, זכר ונקבה, זיווגים, עיבור ויניקה, ועוד ועוד. כשם שהנביא מתאר את "מעשה מרכבה" בדימוי גשמי, כך האר"י משתמש בדימויים גשמיים המוכרים לנו.

וכאן טמונה הסכנה בלימוד הקבלה. הקב"ה אחד ויחיד, "אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף", מרומם וקדוש מעל כל הגבלה ותפיסה - ואיך אפשר לדבר כך? צריך להבין שהדימויים הם משל גשמי, ובפנימיותם טמון הנמשל הרוחני. מי שאינו מבין היטב את העיקרון הזה, מי שאינו יודע "להפשיט מגשמיות" – שלא יתקרב לכאן. אכן, המקובלים עצמם הזהירו מאוד והעמידו תנאי-קבלה מחמירים ביותר לעיסוק בקבלה, כדי שהיא לא תתפס בצורה לא נכונה ותישמר בטהרתה.

ואחרי הכל, גילוי סודות התורה הוא הכרחי, והוא שיביא לגאולה בחסד וברחמים, כפי שנאמר כבר בספר הזוהר. האר"י גילה את הנעלם, אבל הדרך הישרה להגיע לתורת האר"י עצמה היא בעזרת המפתח של תורת החסידות. החסידות מדגישה את הפנימיות, כמו הביטוי הנפשי של הדברים. כך במקום לומר "יד ימין וספירת החסד", תתמקד במדת האהבה ותדע שהאהבה פנים רבות וגוונים שונים לה, וכיוצא בזה. רוצים ללמוד קבלה? מצוין. תלמדו קודם הרבה חסידות, וכאשר תכירו את מושגי הקבלה דרך המשקפיים של החסידות תוכלו להגיע אל דברי האר"י עצמו.  

עלה אריה

יום אחד פנה האר"י לתלמידיו ואמר להם: התפללו על משיח בן יוסף שלא ימות. לא עברו ימים רבים, ובה' מנחם-אב שנת השל"ב (1572) נפטר האר"י והוא בן שלושים ושמונה בלבד. "משיח בן יוסף" הוא, בראש ובראשונה, מגלה סודות התורה, כיוסף הצדיק, החכם המופלא ומפענח צפונות. כאשר זוכים, מתחבר משיח בן יוסף למשיח בן דוד, מלך ישראל המוליך אותנו לגאולה שלמה.

מזלו של חודש אב הוא אריה, והנה האר"י הקדוש – "הארי החי" – מסתלק מאתנו בתחילת החודש, בעיצומם של ימי אבלות החורבן. בפנימיות, זוהי התחלת הנחמה של חודש מנחם אב, כי לאחר עליית האר"י לשמים השפעתו נמשכת כאן ביתר שאת. אומרים חז"ל: "עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל. על מנת שיבא אריה במזל אריה ויבנה אריאל" - עלה אריה, נבוכדנאצר שנמשל לאריה. במזל אריה, חודש אב. והחריב אריאל, המקדש שנמשל לאריה "הוי אריאל אריאל". על מנת שיבא אריה, זה הקב"ה, "אריה שאג מי לא ירא". במזל אריה, בחודש אב. ויבנה אריאל – יבנה את בית המקדש במהרה בימינו אמן.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION