לסתור את כל הסברות

הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן מחב"ד – בעלי יום ההולדת של ח"י אלול – מלמדים אותנו איך לפרק מוקשים ולכלול דבר והיפוכו בנפש

פעם נכנס הבעל שם טוב לישיבה של לומדי תורה שאינם חסידים ואמר להם, שכל סברה שהם יאמרו בלימודם, אפילו הכי גאונית, הוא מסוגל לסתור. אין שום דבר בעולם שיאמרו שלא יוכל לסתור. אחר כך הסביר לתלמידיו, שמי שקשור אל פנימיות האמת, קשור אל נקודת החלל שיש בכל דבר. 

האמת לאמיתה - נשיאת הפכים 

בכל שכל יש נקודת חלל באמצעו, ומי שיכול לזהותה, יכול ממילא לסתור את השכל כולו. נקודת החלל היא מה שהשכל כולל בתוכו גם את היפוכו, כמו שבגימטריה יש דבר והיפוכו באותו מספר, למשל 'משיח' השווה ל'נחש'. עיקר תכלית האמת היא תכונת 'נושא הפכים'. זו הפנימיות האמיתית. כל דבר המוגדר בפני עצמו הינו מוגבל, וממילא גם מסתיר על האמת. האמת האמיתית היא נשיאת ההפכים, 'דבר והיפוכו בנושא אחד', ומי שקשור עם תכלית האמת, יכול לזהות בכל דבר מוגבל ומוגדר את נקודת האמת שסותרת בחיצוניות את הגבול.

ר' אייזיק מהומיל מלמד, שאפילו נקודת האמונה שבעם ישראל לפני גילוי החסידות היתה בבחינת גלות מצרים. ענין הבעש"ט הוא להתחיל את הענין של יציאת מצרים מחדש. מצרים היא מלשון מצר וגבול, ועיקר הענין של החסידות הוא לצאת ממנו. דוקא אותם בני ישיבות למדנים, עם כל השכל של פלפולי התורה הקדושה, נמצאים בתוך הגדרות והגבלות. לכן היה הבעש"ט צריך לומר, שכל מה שהם יאמרו הוא יסתור. 

לא לשבור דבר לעולם 

מסופר על אדמו"ר הזקן, הרבי הראשון של חב"ד, שקיבל פעם במתנה קופסת טבק מכסף. הוא עצמו היה מאד נגד הרחת טבק, שלא לקלקל ולהגשים את חוש הריח, החוש הכי רוחני, והיחיד שלא התקלקל בחטא אדם הראשון. ולכן הוא הניח את מכסה אותה הקופסה בתוך תיק הטלית והתפילין שלו בתור מראה, על מנת לראות את מיקום התפילין על ראשו.

שנים רבות לאחר מכן אחד החסידים סיפר כי ראה את אותה קופסת טבק ונוכח שהמכסה שלה היה שבור. ה'צמח צדק', הרבי השלישי של חב"ד, אמר שיש לברר מה אירע באמת, כי הוא יודע שאדמו"ר הזקן 'לא שבר דבר מימיו'. כשבדקו, באמת נמצא שהחוט המחבר בין הקופסה למכסה פורק בעדינות מבלי לשבור דבר.

פירוק הקושיות

מהסיפור הזה רואים עד כמה דרך החסידות היא תיקון, היפך השבירה. לסתור בנין זה לשבור, אם כן מדוע הבעש"ט מתפאר בכך שכל סברה הוא יכול לסתור, הרי סתירה היא כמו שבירה?!

צריך לומר, שהשבירה של הבעש"ט אינה סתירה, אלא על דרך הפירוק של אדמו"ר הזקן. בלשון חז"ל תירוץ קושיא נקרא 'פירוק'. כל קושיה היא תוצאה של הגבלת הדעת, וצריך לפרק את המנטליות של הקושיה בשביל לגלות את התירוץ. לכן התייחס הבעש"ט אל כל הסברות כאל קושיות, כאל הגבלה בבחינת קושיה.

על כל עבודת בני ישראל במצרים כתוב "עבודה קשה", ועל כך כתוב בספר הזהר, ש"עבודה קשה" היא קושיה. כל הקושיות באות מן העבודה הקשה של מצרים, ואותן דוקא צריך לפרק. הבעש"ט דוקא רצה לסתור כל מחשבה למדנית, כי כולן היו מסובכות בהגבלות של "עבודה קשה" של מצרים. כולן היו חד משמעיות, ללא התכללות של היפוכן. השכל אוהב להיות מוגדר ומוגבל, וזה הפלא של השכל שבחסידות, ובעיקר בחב"ד. מצד אחד זהו שכל והשכלה, ומצד שני הנקודה של האמת, של ה'נושא הפכים', קיימת ואינה בגלות. 

הפלא נמצא באלף 

כתוב שבקריאת שמע לא מאריכים במילה אחד באות א, אלא רק באות ד. ד' רומזת אל ד' רוחות העולם, אל דברים ברורים ומוגדרים, שה-א של אחד נמצא בתוכם. הוא נמצא, אבל אי אפשר להאריך בו, אי אפשר להתבונן בו. כך הוא לגבי חסידות. האות א' של המילה אחד היא הבחינה של נשיאת הפכים, שאי אפשר להאריך בה, אבל היא קיימת ונמצאת. לכן, בלשון תרגום מסתלקת מן המילה "אחד" האות א' ונשארות בה רק האותיות "חד". כך הוא היחס בין חסידות לבין לא חסידות, ולכן שכל כזה ראוי לסתור. כל השכל מרוכז באותיות חד, ואילו הפלא נמצא בתוך האות א. אומרים אותה, אבל לא מאריכים בה, אומרים אותה רק "בראשי פרקים", בסוד.

הגר"א כותב בספרו 'אבן שלמה', שמי שלא יודע את הסוד, לא יכול לפסוק את ההלכה הפשוטה. לכן תלמידים, שעדיין אין להם קשר עם הפנימיות, לא יכולים לפסוק הלכה. שום סברא אצלם אינה על בוריה.

יש נקודה פנימית שצריך לחשוף אותה. בספר 'תניא' מובא, שיש אין סוף מדרגות של פנימיות. פנימיות הפשט היא רק שלב אחד ואילו החסידות היא הפנימיות שבפנימיות. זהו הגילוי של תורת החסידות.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION