נפש בריאה

לדמותו של הצדיק הירושלמי רבי אשר פריינד זצ"ל

איש יהודי היה בירושלים, ממש בימינו-אנו, ושמו רבי אשר פריינד, "רֶבּ אוּשֶר" בפי מכיריו. ר' אשר נפטר במוצאי יום הכיפורים תשס"ד, ורבים יכולים לספר על מעשי החסד שלו ומידותיו הנעלות, על דרכו והדרכותיו בעבודת ה' ועל תפילותיו שבקעו רקיעים.

גומל חסדים

מה מלמד אותנו ר' אשר? קודם, כל, גמילות חסדים, ללא שיעור וללא גבול. עוד בהיותו ילד שכנע את אמו לאפות כמות של כעכים טריים אותם היה לוקח ל'חדר' ומחלק לחבריו לכתה שהוריהם העניים לא יכלו אפילו לתת להם פת-לחם. ופעם בהיותו בחור, חזר הביתה בלי מעיל ובלי נעליים, והתברר שנתן אותם לבחור עני שראהו רועד בקור הירושלמי. קודם היה דואג לאחרים ואחר כך לעצמו.

ר' אשר הפך ל'מוסד' של צדקה וחסד. כך למשל, היה הולך לשוק 'מחנה יהודה', לוקח את הסחורה הלא-מוצלחת שזרקו הירקנים, בורר ירקות טובים מתוך האשפה ומביא לבתי נזקקים. לחטט באשפה אינו מעשה שנראה כל-כך מכובד, אבל לר' אשר לא היה אכפת כלל לספוג לעג וביזיונות כשהוא עושה מה שמוטל עליו לעשות. 'כבוד' – מה זה?

את הכל עשה בשקט ובצנעה וכשרצו להודות לו היה כבר בדרכו למעשה החסד הבא, ועל רבים ממעשיו כלל איננו יודעים. כך למשל, במשך תקופה היה נעלם מדי יום לזמן רב, עד שהתגלה שהלך לסעוד ישישה גלמודה שלא הסכימה לאכול אלא אם ר' אשר יאכיל אותה. בסבלנות רבה האכיל אותה, כפית אחר כפית, ואחר-כך היה מחזק ומעודד אותה. עם השנים, הקים ר' אשר את מפעל החסד "יד עזרה", מראשוני ארגוני הצדקה והחסד בדורנו.

בנוסף לכל זה - אספקת מצרכי-מזון, עזרה כספית במתנה או בהלוואה, גמילות חסד בגופו לחולים וזקנים לאלמנות ויתומים – היה כוחו של ר' אשר גדול בעזרה נפשית, מעודד ומנחם, מייעץ ומכוון, ומקשיב בסבלנות לאנשים השופכים את לבם באזניו. מדוכאים וחלכאים, תמהוניים ו'משונים' למיניהם היו בני ביתו, ולכולם היה מקום בלבו הרחב.

ענוה ושפלות

לב טוב הולך יחד עם מדת הענוה והשפלות. טוב-לב וגמילות חסד, אהבה והתחשבות, נתינה אמתית בלי חשבון – כל אלה אינם נמצאים אלא אצל האדם העניו, שאינו שם את עצמו במרכז ואינו מחזיק טובה לעצמו.

אכן, ר' אשר היווה דוגמה ומופת של ענוה ושפלות-רוח, וגם דאג להקנות מידות אלו לתלמידיו ומקושריו. במאמר מוסגר: ר' אשר לא נשא בתפקיד רבני רשמי, וגם לא הקים 'חצר חסידית' - אם כי עבור רבים הוא היה לרבי ואדמו"ר. תלמידיו נקראו בפיו 'חברים', ול'חבורה' שלו היו מצטרפים אנשים שחיפשו דרך אמת בעבודת ה' – עמהם היה משוחח בעבודת ה', נוסע לתפילות בקברי-צדיקים או להתבודד בשדות, ואותם היה שולח למשימות של גמילות-חסד.

מהי השפלות? דוד המלך אמר על עצמו "והייתי שפל בעיני", וחכמינו ציוו "והוי שפל רוח בפני כל אדם". אך כיצד ירגיש האדם שפל ונבזה מכל אדם? וכי אין לו כל מעלה שהיא, כשרון מסוים, מעט תורה, מצוות ומעשים טובים? הכל נכון. יתכן שחוננת בהרבה כשרונות, למדת תורה ועשית מצוות – אבל מניין לך כל זה? הכל מתנת חנם מהקב"ה. לכן אין שום סיבה להתגאות במעלות הללו. תאמר תודה לקב"ה, ותדע שכל דבר טוב שיש בך רק מחייב אותך עוד ועוד. לעומת זאת, החסרונות שיש בך – וכדאי מאד שתודה בהם – כולם לגמרי שלך... והם נמצאים אצלך כדי שתתגבר עליהם.

פעם מישהו הוציא שם-רע על ר' אשר. חרה הדבר מאוד לאחד מידידיו של ר' אשר, ורצה לתבוע את אותו אדם לדין, אך ר' אשר אמר לו: אינני מסכים. כל מה שהוא אומר עלי הוא נכון, אז על מה תתבע אותו? נדהם החבר, ואמר לר' אשר: אתה מודה שעשית את העבירות שפלוני מעליל עליך?! השיב ר' אשר: ואם הקב"ה ריחם עלי ושמר שלא אחטא, אז פלוני לא צודק?... כלומר, יש בי יצר-הרע שמסוגל למעשים איומים, ומה שאינני עושה אותם הוא רק ברחמי ה' שמסייע לי.

אביונים שמחים

מי שחי במודעות כזו, מי שקונה בנפשו את מדת השפלות החיובית – זוכה לבריאות נפשית! הרי כל אחד עלול להכשל וליפול, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ומה התגובה שלי לנפילה? אם יש לי תדמית-עצמית מסוימת, "אני כזה, יש לי מדרגה כזו וכזו", אזי כאשר מתברר שהתדמית הזו אינה מושלמת, אני מתייאש וממשיך ליפול עוד ועוד, חלילה. אבל אם כל מעשה-טוב שעשיתי, כל התגברות על חטא, הכל זכות ומתנה יקרה-מפז - אזי אין לי תדמית בכלל! נפלתי? אז מה? הנה אני קם, בעזרת ה' שמאפשר לי לקום מתוך המשבר.

העניו והשפל אינו מצפה לקבל דבר. לא מגיע לי כלום (לא בגשמיות ולא ברוחניות), ולכן אם משהו לא הולך ולא מצליח, וגם אם הכל נראה גרוע - אין סיבה להתעצב ולכעוס, וודאי לא להתיאש, כי ה' עוזר! ובלשונו של ר' אשר בצוואתו: "האדם צריך להודות על האמת, שמתוך יסוד האין שלו הוא לא מסוגל לעזור לעצמו. ואחרי הכרתו את זה לא יתבייש בכך כלל, כי כך נולד... לא יבקש לחפות על דרכו ולא יעלים עיניו מכשלונות חייו, לא יתבייש בהם ולא יתייאש מהם. כי אם אמנם כשל כוח הסבל, והסכנה אורבת לו מכל עבר, לא יפחד כלל. כי 'גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי', כי נתגלתה לו האמונה אשר מפרנסתו ומחיה אותו". "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ".

 

במאמר זה השתמשנו בספר ר' אשר מאת ר' יאיר ויינשטוק, וכדאי מאוד לקרוא שם עוד ועוד.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION