מיתה יפה – הרמב"ם

בסדר הדורות מובא סיפור מופלא אודות עלילה על הרמב"ם והצלתו ממות. הידע הרפואי הסודי באמצעותו ניצל הרמב"ם מלמד אותנו על כח יהודי מיוחד, באמצעותו נביא גאולה ותחיה לעולם כולו

הרמב"ם שימש כרופא המלך במצרים. שרי המלוכה מאוד קנאו בו על תפקידו, על אהבת המלך אליו ועל הקרבה ביניהם, והחליטו להעליל עליו שחטא בדבר שענשו מוות והמלך יהיה מוכרח להרגו. השרים עשו זאת, ולמלך, על אף אהבתו הרבה לרמב"ם, לא נותרה ברירה, שכן אף הוא מחויב לדין 'צדק' של בית משפט עם עדים. עם זאת, דבר אחד עשה המלך למען אהובו הרמב"ם – התיר לו לבחור בעצמו את אופן מיתתו. [הדבר מזכיר את מאמר חז"ל "'ואהבת לרעך כמוך' – ברור לו מיתה יפה". מלך מצרים אמר לרמב"ם – אני אוהב אותך ולכן אברור לך מיתה יפה, ומכיון שאיני יודע מהי מיתה יפה, ברור אתה לעצמך כרצונך.]

הרמב"ם אמר שימיתוהו על ידי שיוציאו את כל הדם מגופו – תפקיד שיבוצע על ידי הרופאים מבין השרים שהעלילו עליו.

לרמב"ם היתה ישיבה במצרים, אותה הקים עוד לפני שנהיה רופא המלך, ובה למדו תלמידים גדולים ומסורים, שנחרדו מגזר הדין על רבם האהוב. תלמידיו היו מלומדים בכל החכמות, כפי שלימד הרמב"ם – ישיבה של תורה ומדע, כפי שהיו קוראים לה היום. יום לפני קיום גזר הדין אסף הרמב"ם את בני ישיבתו, וגילה להם סוד בחכמת הרפואה: ישנו עורק אחד ראשי ליד הלב שהרופאים לא יודעים מקיומו. באותו עורק תשאר כמות דם מסוימת (בלשון חז"ל, רביעית דם של חיוניות), גם לאחר קיום גזר הדין והוצאת הדם מכל העורקים, ואם מיד תבצעו בי את ההוראות שאמסור מראש יש סיכוי שאחיה. כמובן, זו הסיבה שהרמב"ם ברר מיתה זו. התלמידים, שדאגו ופחדו מאוד, צמו והתפללו ביום גזר הדין – שהקב"ה יציל את רבם, המאור הגדול של עם ישראל – ובד בבד קיימו בדיוק את הוראות הרמב"ם. גזר הדין הוצא לפועל, הרופאים הגויים הוציאו את כל דמו של הרמב"ם, עד שנדמה שמת. מיד עם סיום ביצוע גזר הדין לקחו התלמידים את רבם ובצעו את ההוראות שנתן להם, ובאופן נִסי הוא חזר והבריא, וכך התקיים ברמב"ם הפסוק "רבות מופתי בארץ מצרים".

 דם יהודי

החידוש בסיפור הוא שיש דם יהודי שהרופא הגוי לא יודע על קיומו (או, בלשוננו, שהגוי לא יודע שיש הבדל "בין דם לדם"...). ליהודי יש עורק דם מיוחד, ואפילו אחרי הוצאת כל הדם נותר מעט דם יהודי. ממש כמו בחנוכה, ממנו אנחנו יוצאים – גם אחרי שטִמאו את כל השמנים נשאר פך שמן אחד טהור חתום בחותם כהן גדול, בו לא נגעו, כיוון שהיה  מחוץ למודע של הגוים. כך, לכל יהודי יש עורק דם לא מוכר, דם התמצית. אצל גוי קיימים רק עורקי "הדם הוא הנפש", הקשור בנפש הבהמית, אבל אצל יהודי נוסף גם עורק הקשור לנפש האלקית – רביעית דם וחיוניות בה יש השראת הנפש האלקית – אליו הגוי לא יכול להגיע. ברביעית דם חם זו שורה האמונה הטהורה בה', אמונה בביאת משיח, ועליה הרמב"ם סמך. הדם חם ולכן שייך לגבורה. האר"י הקדוש כותב שהרמב"ן שייך לצד ימין והרמב"ם לצד שמאל – לגבורה – ולכן הוא המלמד אותנו על העורק שיש רק לנו ואין לאומות העולם. התיקון הוא למסור את הסוד לתלמידים (ולא לשמור אותו לעצמו), ולומר לתלמידים איך אפשר להחיות מתים – תחית הפרט ותחית הכלל – בכח סוד רביעית הדם הטהור השמור בסתר לבו של כל יהודי.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION