הרבי המהר"ש

 

רבי שמואל שניאורסאהן, הרבי המהר"ש, הרביעי בשושלת חב"ד-ליובאוויטש, נולד בב' אייר תקצ"ד – תפארת שבתפארת – לאדמו"ר הצמח צדק ולרבנית חיה מושקא. נקרא על שם צדיק נסתר, ר' שמואל שואב המים מפולוצק. למרות היותו צעיר הבנים, המשיך את נשיאות אביו בליובאוויטש, במקביל לרוב אחיו שנהגו נשיאות בעיירות אחרות. נישא לאחייניתו מרת שטערנא, ולאחר פטירתה לבת דודו הרבנית רבקה. פעל רבות למען יהודי רוסיה והיהודים בכלל, בהקמת ישובים יהודיים ובשתדלנות אצל השלטונות. טבע את הביטוי החסידי הידוע 'לכתחילה אריבער' וכך אמר – "העולם סבור שכאשר לא יכולים ללכת מתחת צריכים לעבור מלמעלה, ואני סובר שמלכתחילה צריכים לעבור מלמעלה, לכתחילה צריכים לפעול בחוזקה, לא להתפעל מאף דבר, ולבצע מה שצריכים לבצע, וכאשר מתחילים כך, עוזר הקדוש ברוך הוא". הרבי המהר"ש נודע בהנהגתו בעשירות וברחבות. הסתלק בי"ג תשרי תרמ"ג בגיל 48 ומנו"כ בליובאוויטש באהל אביו הצ"צ. בנו רבי שלום דובער נהג נשיאות אחריו.

 טובה בגשמיות

פעם נכנס ליחידות אצל הרבי המהר"ש חסיד מאחת העיירות. שאל אותו הרבי האם לומדים חסידות בעיירת מגוריו. החסיד השיב שאכן מתקיים שיעור חסידות קבוע בעיירה – כל מוצאי שבת עושים מלוה מלכה אצל אחד החסידים, ולומדים לקוטי-תורה. הסדר הוא, סיפר החסיד, שמכינים פאנצ', משקה מיוחד וטעים, וכל החסידים משתתפים בשיעור חסידות מלווה בפאנצ'. הרבי הקשיב לדברי החסיד ולבסוף שאל – האם חייבים את הפאנצ'? הרי מדובר במותרות, בתאוות העולם הזה – ודאי שהמשקה כשר בתכלית, עם כל ההידורים, אבל הוא לא דבר שחסידים עושים בדרך כלל. לכן – הציע הרבי – כדאי להמשיך בשיעור הטוב והחשוב, כמובן, אבל אפשר לוותר על הפאנצ'. החסיד קבל את עצת הרבי, כמובן – כנראה שהוא היה אחראי על השיעור – ואכן בשיעור הבא כבר לא הוגש פאנצ'. לשאלת החסידים "מה נשתנה הלילה הזה?", ענה שהרבי לא מסתכל בעין יפה על עניין המשקה והוא שהציע לבטלו. בשבוע לאחר מכן, עדיין הגיעו החסידים, אבל קצת פחות, וכך הלכה ופחתה כמות המשתתפים, עד שהשיעור התבטל מחוסר משתתפים. כעבור זמן הגיע שוב אותו חסיד לליובאוויטש לרבי ובמהלך היחידות שאל אותו הרבי איך הולך השיעור הקבוע במוצאי שבתות. החסיד סיפר את הדברים כהוויתן – מאז שאין פאנצ' בשיעור פחתו החסידים, עד שנאלצנו לבטל את השיעור. הרבי לקח את הדברים ללב, ואמר – אם החסידים צריכים פאנצ' כדי שיהיה להם חשק לבוא לשיעור חסידות, אז אדרבא, הכי טוב שיהיה כך לכתחילה ושיבואו ללמוד חסידות. החסיד עשה כדברי הרבי והשיעור והפאנצ' שבו על כנם יחד עם כל החסידים.

זהו סיפור של חסד – חסד גשמי, להיטיב עם יהודים ולגרום להם הנאה – כדי להביא אותם בסופו של דבר ללמוד תורה. מהיכן למדים את הסדר הזה? כך היתה דרכו של אברהם אבינו, שהזמין לביתו אנשים לאכול ולשתות ואז ביקש מהם לברך את ה'. גם הבעל שם טוב לימד אותנו שזו הדרך, קודם צריך לעשות ליהודי טובה בגשמיות, ורק אח"כ ניתן לעשות לו טובה ברוחניות. מה חשב הרבי המהר"ש בתחילה? שהחסידים אוחזים במדרגת "מח שליט על הלב" בתכלית, ללא כל תאוות גשמיות, וכפתגם אדה"ז (לוח 'היום יום' כה אד"ש) "מה שאסור – אסור, ומה שמותר – מיותר". בכל אופן, הסיפור מזכיר את הוראת הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק, שצריך לתת לילד סוכריה בשביל שירצה ללמוד, עד שילמד 'לשמה'. יוצא שבמשך הדורות כולנו נעשים יותר ויותר ילדים. זה המכנה המשותף השוה לכולם, שצריך לתת סוכריה ואז ללמוד תורה. הבעש"ט מסביר (כש"ט קמא) את ההגיון הפנימי שבכך בביאורו לפסוק "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך". כשאנו ניגשים לעשות מעשה טוב מתעורר קטרוג היצר, וכדי שלא יפריע עלינו להקדים לתת לו את חלקו, בטובה גשמית לגוף האדם, "חשבתי דרכי" (הדרכים שלי, צרכי גופי) ולאחר שקטרוגו סר אפשר לגמור את המעשה הטוב 'לשמה' "ואשיבה רגלי אל עדותיך" שלך, ה'.

תיקון המלכות

את הסיפור הבא חשוב לספר לילדים, שיזכרו אותו היטב:

הרבי המהר"ש ניחן, מאז שהיה ילד קטן, ב'ידיים טובות' ובכשרון גדול לאומנות. הוא הכין וגילף בעץ כלים יפים, בהמשך גם הצטיין כסופר סת"ם מומחה. חלק מהדברים שכתב ובנה עברו בירושה לרביים הבאים, ממש דברים מופלאים. כשהיה המהר"ש בגיל חמש היה לו אולר קטן, איתו היה מגלף בעץ. כמובן, האולר היה חשוב ויקר בעיניו.

החסידים המבוגרים ראו שבנוסף לספרים שרכש ולעיסוקי-הקודש שלו, יש לילד – בנו הצעיר של הרבי – סכין-כיס החשובה לו מאד, באמצעותה הוא עושה עבודות יפות. לאחד החסידים, סוחר גדול, היתה סכין-כיס של מבוגר – הרבה יותר חשובה ומועילה משל הילד. החסיד ניגש לילד, הראה לו את הסכין, ושאל אותו אם הוא מעוניין לקבל אותה. כמובן שהמהר"ש השיב בחיוב. 'אתן לך אותה', אמר החסיד, 'רק אם תענה נכון על שאלתי: היכן נמצא ה'?'. הילד אמר לחסיד שהוא יענה לו, אבל קודם יש לו – לילד – שאלה לחסיד, 'איפה ה' לא נמצא?'. החסיד, שלא ציפה לתשובה הזו, תפס את עצמו לרגע, ואז פנה אל הילד ואמר לו – 'זכית!'.

מה אפשר לענות על שאלתו של החסיד? אפשר לענות כל מיני תשובות – ה' נמצא בכל מקום, ה' נמצא בשמים (כמסופר בגמרא) – אבל המהר"ש ענה דווקא בשאלה, 'איפה ה' לא נמצא? אם תוכל לענות לי היכן ה' לא נמצא, אענה לך היכן הוא נמצא'. התפיסה הנכונה היא שה' נמצא בכל מקום. העיקר הוא להבין שאם יש שאלה זו שאלה הפוכה – איפה לא נמצא ה'? לא יכול להיות מקום שה' לא נמצא בו! יש כאן הכרה יותר חזקה מלומר שה' למעלה, ואפילו מלומר שה' נמצא בכל מקום – אי אפשר לחשוב שיהיה מקום שה' לא שם, כי אם ה' לא שם גם המקום לא קיים בכלל, שום דבר לא יכול להיות קיים בלי ה'. תפיסה זו, שבסיפור מופיעה כתפיסה של ילד בן חמש, היא 'תיקון המלכות', שענינה ההכרה ש"לית אתר פנוי מיניה" – לא יתכן מקום ("לית אתר") שאין בו ה'.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION