השפל באמת

מרבי מנחם מענדיל מויטבסק אנו לומדים את מדת "השפל באמת" - כיצד מגיעים משפלות לאמת ומאמת לשפלות, וכיצד ניתן לרומם את כל המציאות דווקא מכח השפלות

רבי מנחם מענדיל מויטבסק, בעל "פרי הארץ", נהג לחתום "השפל באמת". את שפלותו הוא הסתיר בתוך הנהגה מלכותית של עשירות והתנשאות, ובכך נהג כמלך ישראל מתוקן – המתנשא על עם, מתוקף תפקידו, אך חש בתוכו "והייתי שפל בעיני". לשלמות התמונה – בשרש נשמתו (הלא-מודע) קיימת במלך רוממות עצמית, חויתו הפנימית היא שפלות והנהגתו החיצונית היא התנשאות.

לשפלות המלך כמה פנים: מעבר לתחושתו כי הוא שפל מכל (שפלות בפני ה', כמו גם שפלות נסתרת בפני כל אחד מבני עמו), השפלות מתבטאת בהשפלתו את עצמו לעסוק בצרכי עמו ולהזדהות עמם וגם בהחדרת מודעות השפלות בזקוקים לכך ("משפיל גאים") והרמת מי שמכיר בשפלותו ("מגביה שפלים").

כך חש רבי מענדילע שפלות קיומית, נחת לדאוג לצרכי היום-יום הגשמיים של העולים עמו לארץ, ידע להחדיר שפלות בחסידיו (ועושה זאת עד היום בכח תורותיו) וגם ניחן בכח מיוחד להעלות את המציאות כולה, כעולה מכמה סיפורים: בגשמיות, כאשר שלחו לו צדיקים כלי כסף וזהב הוא הניח אותם לפניו, ואמר לה' כי את עצמו ואת כל אשר לו הוא מגביה לה' – והכלים התרוממו באויר. ברוחניות, הוא פעל את עלית הכוונה שבתפלות כל ישראל, המגיעות אל הכנרת (מכח צדקת ארץ ישראל הניתנת בזמן הדלקת נרות בערב שבת). אדמו"ר הזקן אף התבטא כי בעוד אחרים זקוקים לכך שארץ ישראל תרומם אותם (ובדורות האחרונים מתחוללת לעתים תופעה הפוכה), בכחו של רבי מענדילע 'להרים את ארץ ישראל' (ומכח כך את העולם כולו). חיבור הרוממות והשפלות מתבטא ביכולת לרדת עד מטה-מטה, לתחתית המציאות – כדרשת הגמרא על טבריא, מקום מגורי הרמ"מ ומנוחתו כבוד, "ושפלת מארץ תדברי" – ודווקא משם לאחוז במציאות כולה ולרומם אותה כלפי מעלה.

מדת "השפל באמת" צריכה להיות הלימוד העיקרי שלנו מרבי מענדילע, והיא גופא מתפרשת בשני אופני עבודה:

אפשר להיות "השפל באמת" מלמטה למעלה – "השפל", בעל השפלות בטבעו הראשון (או אף הרוכש אותה באופן 'מעושה', בחוית "לב נשבר ונדכא" ובהנהגתו החיצונית), זוכה להתרומם ולהתחבר ל"אמת" שמעליו (ובספירות, ל"אמת" הקו האמצעי – נושא ההפכים – פנימיות היסוד, התפארת, הדעת והכתר).

ואפשר להיות "השפל באמת" מלמעלה למטה – מי שתכונתו "אמת", המעמיק להכיר את עצמו ומשרש כל שמץ רמיה-עצמית, יגיע בדרך ממילא להיות "השפל" (מתוך מה ש"ידע איניש בנפשיה" אודות חולשותיו וחסרונותיו ועד כמה "לית ליה מגרמיה כלום"). יתרון הדרך השניה, החב"דית יותר – שהרי השפלות מבוססת בה על דעת – הוא בכחה להעמיק את טבע השפלות ולהחדירו מטה-מטה. בסופו של דבר, גם כאן "השפל" 'יזנק' מעלה-מעלה, לשרש השפלות בעצם האמונה שבנפש (ראשית הקו האמצעי, פנימיות הכתר).

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION