רבי ישראל 'הינוקא' מסטולין - ילד הפלאים

רבי 'ינוקא', שמחולל מופתים תוך כדי התרוצצות והשתובבות, נשאר עם התחדשות מתמדת ושפלות פנימית גם כשהוא גדל.

 

נולד ב-י' כסלו תרכ"ט לאביו הרה"ק אשר מסטאלין (השני). זקנו, ה"בית אהרן", אמר לאחר ברית המילה שלו: "הבעש"ט נקרא כן, המגיד מקאזניץ נקרא כן וגם הוא נקרא כן". אחר כך נאנח – "וי, הרי נתגדלו כיתומים"... ואכן, בהיותו בן ארבע וחצי שנים נפטר אביו. למרות גילו הצעיר שמו החסידים את עיניהם בו כמנהיגם, והוא כיהן כאדמו"ר עד לפטירתו בב' בתשרי תרפ"ב.

הרה"ק רבי ישראל מסטאלין נהג בנשיאות עוד בילדותו ונקרא בשם "הינוקא".
פעם נענה בענוותנותו ואמר: מעשה במוזג שהיה קטן קומה מאד ואשתו היתה גבוהה, וכשרצה לדבר עמה היה עולה על כסא... פעם התעורר בלילה וראה שרגליו הגיעו לקצה המטה – כי בטעות נשכב לרוחב המטה – וחשב שפתאום גדל, והתחיל לבכות, ואמר 'עד עכשיו היו באים אנשים לכאן בכדי לראות האיך שאני מדבר עם אשתי, ועכשיו שגדלתי ואדבר עמה כדרך כל העולם לא יבואו עוד, ובמה אתפרנס?'. כן – סיים הרה"ק – כל זמן שהייתי ינוקא היו באים אלי לראות בפלא זה... ועכשיו שגדלתי מי יבוא אלי עוד?

הינוקא עצמו נודע בהנהגתו ה'משונה' והפלאית-ילדותית, ונהג לומר ש'אינו יודע מה יעשה מחר'. בילדותו פעל הינוקא מופתים רבים בגילוי וכשגדל חדל מכך. החסידים הסבירו שכילד טרם למד להסתיר את עצמו. אמנם בסוף ימיו ראה שהתרבו האפיקורסים באזורו, החל שוב לגלות מופתים כדי לחזק את האמונה.

נביא שתי דוגמאות ל'מופת ילדות' שובבים שלו:

אשה שבנה היה משותק בידיו מלידה, רח"ל, הגיע עמו לקארלין. הרה"ק הינוקא היה אז עדיין ילד, הרץ ומתרוצץ אנה ואנה. כדי שישמע מה שמדברים אליו הסדר היה שהיו חוטפים אותו ומעמידים אותו על מקום אחד, וכך עשו כשהגיעה האשה. שאל הינוקא לאם הילד, מה רצונך? וכשהציגה את ילדה המשותק ביקש שיביאו אליו 'כוחות' (שיפון בלע"ז), וכשעשו זאת אמר להילד, עכשיו יש לנו כוחות ואנו מוסרים את זה אליך. תיכף כשגמר הינוקא את דבריו פתח הילד את שתי ידיו.

ועוד סיפור:

הינוקא היה חתן הרה"ק רבי דוד מזלאטיפאלי זצ"ל, בן הרה"ק ר' יוחנן מרחמיסטריווקא זצ"ל, וגר אצל חותנו. היה עושה דברים הרבה שהיו נראים כשובב, ואמרו בני הרה"ק ר' יוחנן לאביהם שיעורר אותו על זה. כעבור זמן קצר שאלו את הרה"ק ר' יוחנן אם אמר משהו להינוקא. ענה, מתחרטים אנו על זה שאמרנו לו! אם ידענו מגודל שכלו ומשברון לבו בהיותו יתום, היינו מתייראים להגיד לו.
הבנים התעוררו לומר זאת לאביהם לאחר שאיש אחד נסע בעגלה ובתוכה חביות של מים, ופתח הינוקא את הצינור ונשפך המים על כל הרחובות, והאמת היה, שאחר כך פרצה שריפה בעיר רחמיסטריווקא וכל המקומות שנשפך שם מים ע"י הינוקא לא נפגעו מהשריפה.

 

כניגוד לינוקא, מצוין בן דורו, ה"שפת אמת" מגור, שאמר שהוא יודע בדיוק מה יעשה בעוד שנתיים מהיום. ההנהגה המסודרת מאפיינת את צדיקי מדת אמת (פנימיות היסוד, המסדר הכל) והפיזור הילדותי את צדיקי מדת השפלות (פנימיות המלכות), המתמסרים לידי ה'.

אבות טיפוס לשני סוגי הצדיקים הם שמאי הקפדן והלל הענוותן והגמיש: שמאי קנה תמיד מה שהזדמן לו לשבת, ולעומתו הלל "מדה אחרת הייתה לו, שהיה אומר 'ברוך א-דני יום יום'" – היום נקנה להיום וה' ודאי יזמין את הטוב ביותר לשבת. בעל ה"תולדות" מסביר ששמאי נעץ בקביעות (כמאמרו "עשה תורתך קבע") את מחשבותיו בעוה"ב, בחינת שבת, והלל שאף לעשות לה' דירה בעוה"ז, המשתנה תדיר (בבחינת "אל תעש תפלתך קבע"), ויש לפעול בו לפי המזדמן ולעסוק גם בחלקיו הנמוכים (דוגמת הכפירה הזקוקה למענה).

 

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION