ר' אריה ליב 'הסבא' משפולי

כשבא הסבא משפולי לתהות על קנקנו של אדמו"ר הזקן די היה לו בשמיעת לימודו מעבר לדלת כדי להבין שאין לחלוק עליו, ובעצם לשמוע בדבריו את ההכרה שעל אף הדרכים השונות - הרצון העליון הוא שכולם "יחלוקו" בקירוב עם ישראל

 

חלוקת השלום

ר' אריה ליב משפולי נולד בשנת ה'תפ"ה בנר ראשון של חנוכה, לאביו ר' ברוך שהיה מזרע המהר"ל מפרג. מסופר כי הוא נולד בעקבות ברכת הבעל שם טוב, ואת הכינוי "סבא" העניק לו הבעל שם טוב בברית המילה שלו. הסבא התקרב לחסידות באמצעות ר' פנחס מקוריץ, ולאחר פטירת הבעל שם טוב למד אצל המגיד ממזריטש ובעל ה"תולדות". עסק רבות בצדקה ופדיון שבויים, ונודע באהבת ישראל שלו ובלימודי הזכות הנלהבים על כלל ישראל. ככלל, היה איש נלהב מאד, ואמר כי "בהיותי בן שלוש שנים הניח הבעל שם טוב הקדוש את ידו על ליבי, ומאז 'חם' לי". בשנת ה'תקט"ו יצא למסע גלות שארך כשבע שנים. בגלותו נדד בקהילות היהודיות, תוך שהוא מתנהג כקבצן ומרבה להתבודד, ומאידך לסייע ליהודים שהסתבכו. במשך תקופה אף היה גבאי ושמש בבית הכנסת בעיירה זלטופול, ולבסוף קבע את מושבו שוב בשפולי הסמוכה. משהתיישב בעירו החל להתפרסם כצדיק גדול ובעל מופת ומקום מושבו הפך מרכז לחסידים רבים. נפטר ב-ו' בתשרי ה'תקע"ב ומנוחתו כבוד בשפולי.

 

אחרי הסתלקות המגיד, עם התפשטות החסידות, התעוררה מחלוקת של חלק מתלמידי המגיד על אדמו"ר הזקן. אי ההבנה נבעה, בין השאר, ממרחקים גיאוגרפיים גדולים בין פולין ואוקראינה לבין אזורי רוסיה וליטא. נוסף לכך, לא חסרו גם הבדלי אופי וסגנון בין המקומות השונים. אותם צדיקי מתלמידי המגיד טענו על דרך חב"ד שלקחה את החסידות, שלתפיסתם היתה דרך של אמונה תמימה ואהבת ישראל פשוטה, והפכה אותה למשהו שכלתני.
בשלב מסוים ניסו לשתף גם את הסבא משפולי במחלוקת, והוא אמר שאינו יכול לחוות דעה על פי שמועה. כדי לראות בעיניו במה מדובר נסע לליאז'נא, אל אדמו"ר הזקן, ונעמד מעבר לקיר ביתו כדי להאזין ללימודו. הוא שמע את אדמו"ר הזקן לומד את תחילת מסכת בבא מציעא: "שנים אוחזין בטלית, זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי".
אחת המעלות בלימוד של יהודים ששפת אמם אינה לשון הקודש (אלא 'יהודית' של אותו מקום), היא שאדם מתרגם לעצמו את הלימוד. בעזרת החזרה התכופה מתחדדת ההבנה. התרגום היה מקובל בלימוד באידיש – אפילו אצל גאוני עולם – שתרגמו לעצמם כל מילה, לעתים תוך תוספת קלה. וכך, הסבא משפולי שמע כיצד אדמו"ר הזקן מתרגם לעצמו את המשנה, חלק אחר חלק, ובסופה אומר לעצמו שבמקרה כזה: "זאגט דער אויבערשטער אז דער דין איז 'יחלוקו'". ובעברית: המציאות היא כך, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, והקב"ה אומר שהדין הוא "יחלוקו".
שמע זאת הסבא משפולי ואמר שדי לו בכך. הוא יודע שאין שום פסול אצל אדמו"ר הזקן. אפילו בלי להיכנס ולראותו, נסע הסבא בחזרה.

בפשט הסיפור, הדבר שהרגיע את הסבא משפולי הוא האמונה התמימה שהביע אדמו"ר הזקן בלימודו. אם בתוך לימוד הגמרא השכלתני פוגש רבי שניאור זלמן את הבורא, אזי אין כל חשש שהחסידות תהפוך אצלו לשכל סתם. הסבא משפולי הבין כי גם בשכל העמוק ביותר של אדמו"ר הזקן, מופיע האור הפשוט של תורת הבעל שם טוב. אך אפשר להעמיק ולומר, שאדמו"ר הזקן חש ברוח הקדש בנוכחות הסבא משפולי, ובדרך לימודו הוא גם ענה בכוונה לחששותיו. מה במשנה הזו השקיט את רוחו של הסבא?

הפירוש החסידי הידוע למשנה "שנים אוחזין בטלית", מסביר כי מדובר בשני משפיעים, או צדיקים, האוחזים בבעל תשובה, כאשר כל אחד מהם טוען שהוא מצא וקרב אותו. הוויכוח הזה מעיד עד כמה חשובים וקיומיים לצדיק האנשים-ה'טליתות' הקשורים אליו.

בדומה לכך, נפרש כעת את המשנה בפי אדמו"ר הזקן ונסביר שהטלית היא פנימיות תורת הבעל שם טוב: צדיקים רבים בין תלמידי הבעש"ט והמגיד אוחזים בטלית ואומרים ש"כולה שלי". חב"ד, ברסלב, דרכים בחסידות פולין, כל אחת מהדרכים עומדת על כך שתורת הבעל שם טוב נמצאת בידיה. כאשר אדמו"ר הזקן דן בנושא, הוא מוסיף לוויכוח גורם נוסף: מה הקב"ה אומר?

במפתיע, הוא אינו טוען לתמימות דעים עם הבורא: אני טוען כולה שלי ו"הקדוש ברוך הוא אומר: יחלוקו". אליבא דאמת, "אלו ואלו דברי אלקים חיים", ולכל אחד יש חלק אמתי בתורת הבעל שם טוב. מכך גם נובע הפירוש החסידי הראשון – אכן יש מקורבים שונים, משרשי נשמות שונים, שכל אחד שייך באמת לחלק אחר בהמשכת ה'טלית' של תורת הבעל שם טוב. אדמו"ר הזקן בעצם אמר לסבא משפולי, שאף כי הוא טוען ש"כולה שלי", ודווקא דרכו היא דרך החסידות האמיתית והפנימית של הבעל שם טוב, במקביל הוא מסוגל 'לשדר על הגל' של הקב"ה האומר "יחלוקו". כשהסבא משפולי שמע זאת הוא הבין שאין מקום למחלוקת, כי בסופו של דבר גם אדמו"ר הזקן לא 'כופר' בדרכי החסידות של שאר תלמידי המגיד. מאידך, הסבא קיבל את טענתו שאכן יש שרשי נשמות שונים ומקומות בעלי מנטליות שונה, ויש מקום לדרכה של חב"ד בהמשכת החסידות.

למקרא הדברים עולה שאלה: אם האדמו"ר הזקן מודע להכרעה השמיימית, לפיה "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", מדוע הוא טוען שהאמת כולה מונחת בכיסו?

את התשובה לכך נקבל מתוך הגמרא, הפוסקת כי במקרה שבעל דין אחד טוען "כולה שלי" והשני טוען "חצייה שלי", יקבל הראשון שלושה רבעים מתוך הטלית, והשני יקבל רבע. זאת משום שהפסק "יחלוקו" שייך רק לגבי החצי שבמחלוקת. בהקשר שלנו מתאימים לכך דברי הבעל שם טוב:  "התופס בחלק מן העצם תופס בכולו". אם תפיסת המוצא אמיתית, הוא יחוש כי תפס בטלית החסידות כולה. בהסתכלות זו, החלוקה היא בעצם ביטוי לכך שכל דרך בחסידות אכן תופסת בכל דרך הבעל שם טוב.  כפי שבלימודו פייס האדמו"ר הזקן את הסבא משפולי, כך הפך גם את הוויכוח העז, ואפילו את החלוקה שבסופו, לתהליך שסופו שלום והשלמה. ועל דרך שדורשים חז"ל את הפסוק "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה' אֶת וָהֵב בְּסוּפָה"– אל תקרי בסוּפה, אלא בסוֹפה – שנעשים אוהבים זה לזה.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION