רבי שלום מקאמינקא

 

רבי שלום מקאמינקא מגלה לנו סודות מהמטבח - מה מכוונים כאשר מקלפים תפוחי אדמה? איך חותכים את הקוגל? דברים שאתם חייבים לדעת.

 

 

.

רבי שלום רוזנפלד, רבה של קאמינקא ואבי חסידות קאמינקא, נולד בראווה לגביר יעקב יוסף וליענטא בת הרב יהושע צבי העשיל מבאר. סיים את הש"ס בגיל 9 וכונה 'העילוי מראווה'. בבחרותו למד אצל רבי צבי הירש חריף ורבי שלמה קלוגר ובהמשך התקרב לחסידות. רבי שלום, שלא כיהן רשמית כאדמו"ר, הוכר כצדיק גדול ונודע בחריפותו. רבים מדברי תורתו ומשליו מתובלים בהלצות המסתירות סודות עליונים. נפטר ב-כ' בחשון תרי"ב ובנו היחיד, רבי יהושע, מילא את מקומו בקאמינקא. דברי תורתו וסיפורים אודותיו נדפסו בספר 'אוהב שלום'.

רבי שלום מקאמינקא הסתופף בצל רבי נפתלי מרופשיץ יחד עם ידידו הדברי חיים מצאנז. מיד אחרי הסתלקות הר"נ מרופשיץ קבל רבי שלום מקאמינקא את מרותו של השר-שלום מבעלז כרבי (אף שהיה מעין תלמיד-חבר ביחס אליו). לאחר זמן, שמע רבי שלום מחברו ה"דברי חיים" – שלא קבל על עצמו רבי חדש, אלא החל בעצמו להנהיג – שהרופשיצר מתגלה אליו. שאל אותו רבי שלום: 'למה אלי הוא לא מתגלה?'  - 'אתה קבלת רבי חדש', ענה הדברי חיים, 'אז הוא לא צריך להתגלות אליך. אני לא קבלתי רבי אחר, אז הוא עדיין הרבי שלי'.

שאלת רבי שלום מזכירה שאלה ששאל בבכי הרבי הרש"ב (שיום הולדתו חל ב-כ' חשון, יום הסתלקות רבי שלום) בגיל 4-5 את סבו הצמח צדק – 'למדתי בפרשת וירא שה' נגלה לאברהם אבינו, מדוע אלי הוא לא מתגלה?!'. השיב הסבא: יהודי צדיק שמחליט למול את עצמו בגיל 99 ראוי שה' יתגלה אליו. לפי הסיפור שלנו הצ"צ יכול היה לענות גם שלאברהם אבינו – היהודי הראשון – לא היה רבי אחר, אלא הקב"ה בלבד (ויש לומר שאפילו לעצמו-של-אתמול, יהודי עובד ה' 99 שנה, הוא לא התייחס כ'רבי של עצמו' – אלא הרגיש כ'ערל' הצריך להתחיל את עבודת ה' מחדש).

פעם, בשעת הטיש, שאל ה'שר שלום' את רבי שלום האם הוא יכול לחתוך את הקוגל ל-16 חלקים ב-4 חיתוכים. מיד לקח רבי שלום את הקוגל, עשה חיתוך מעגלי באמצעו, ואחר כך חתך בשני הכיוונים מלמעלה וחתך נוסף בכל עוביו של הקוגל.

האתגר שהציב ה'שר שלום' לתלמידו נשמע כחידה-שעשוע, שפחות מתאים לסיפורי צדיקים. אכן, אפשר למצוא כאן את סוד הקוגל, שאכילתו נחשבת ל'עבודה' גדולה (עד שאדמו"ר הזקן השווה את פעולתה לתקיעת שופר בראש השנה): אותיות קוגל הן ראשי תיבות "[ובני] לוי גרשון קהת ומררי" – שמות לוי ובניו, משרתי עליון – 4 שמות (כנגד 4 חיתוכים) בהם בדיוק 16 אותיות (כנגד 16 החתיכות)! לרבי שלום, שלא נהג באדמו"רות והקפיד להכפיף את עצמו לרבי, יש 'חוש' בתכונת בני לוי – "ונלוו אליך וישרתוך".

ועוד נקודת-הסבר: עד לשלשה חיתוכים מספר החתיכות עולה בחזקות של 2 – חיתוך אחד (המחלק את הקוגל ימין-שמאל) מפיק 2 חתיכות, חיתוך שני (המחלק אחורה-קדימה) מפיק 4 חתיכות וחיתוך שלישי (בעובי הקוגל, המחלק מעלה-מטה) מפיק 8 חתיכות. לפי אותו הגיון, החיתוך הרביעי אמור להפיק אכן 16 חתיכות. מדוע הדבר לא פשוט? כי הוא דורש ממד נוסף על שלשת הממדים, בהם התבצעו שלשת החיתוכים הראשונים. ה'קונץ' של רבי שלום הוא המצאת הממד הנוסף, בחלוקת הקוגל לפנימיות-חיצוניות. שלשת הממדים הראשונים מורכבים מששה קצוות (בלשון ספר יצירה) – דרום-צפון, מזרח-מערב ורום-תחת – המכוונים כנגד שש מדות הלב (סוד ה'רוח', שהיא גם סוד ה'יושר' – מתאים לחיתוכים הישרים). הממד הנוסף נקרא "היכל הקדש באמצע", כנגד ספירת המלכות (סוד ה'נפש', שהיא גם סוד ה'עיגולים' – מתאים לחיתוך העגול). ששת קצות המרחב הם 'מוחלטים', אך ממד המלכות הוא שרירותי – מחליטים על מרכז מסוים, על רבי-מלך "מקרב אחיך", והכל מסתדר סביבו. בכך רמז רבי שלום ל'חוש' שלו, הגורס שיש למנות רבי – להציב אותו במרכז – ולהלוות אליו.

לא רק השולחן הוא מקום לכוונות נשגבות. גם מקומו של המטבח לא נפקד:

פעם אמר השר שלום לרבי שלום שיכין עצמו כדבעי כדי שילמדו יחוד שמכוונים בעת יציאת הנשמה. רבי שלום עשה כך, וכשיצא מהחדר אחרי שלמד את היחוד, חכתה בחוץ אשת השר-שלום, הרבנית הצדקנית מלכה (עליה אמרו צדיקים: "ומלכי צדק מלך שלם" - בזכות צדקתה של מלכה, מלך השר שלום...). שאלה הרבנית: 'האם גם אצל הרבי הקודם שלך זכית לגילויים כאלה?'. הוא ניסה להתחמק, ובסופו של דבר אמר – 'פעם ישבתי במטבח ברופשיץ עם רבי חיים מצאנז וקלפנו תפוחי אדמה להכין אוכל לכולם. פתאום נכנס רבי נפתלי, שם יד על הכתף שלי ויד על הכתף של רבי חיים ולימד אותנו מה לייחד כשמקלפים תפוחי אדמה – היה זה היחוד ששמעתי כעת מהשר שלום...'.

מה עניין יחוד יציאת הנשמה לקילוף תפוחי אדמה? אמנם אפשר לשער, שמכמויות של תפוחי אדמה כפי שנדרשו ברופשיץ, הנשמה כבר פורחת. אך אין זה הקשר היחיד...

יציאת הנשמה מהגוף היא הפרדת הפנים-הנשמה מהחוץ-הגוף, בדוגמת הפרדת הפרי מהקליפה הנעשית בקילוף. זהו סוד הפסוק (ממנו יוצא היחוד) "ואתה תבוא אל אבֹתיך בשלום תקבר בשיבה טובה" (הנאמר לאברהם אבינו). "ואתה תבוא את אבתיך בשלום" עוסק בנשמה-הפרי, היוצאת מן הגוף ("בשלום" רומז כאן ל-ב הצדיקים שנקראים שלום, רבי שלום מקאמינקא והשר-שלום מבעלז) ו"תקבר בשיבה טובה" עוסק בקבורת הגוף-הקליפה. כל הפסוק עולה בגימטריה ענג פעמים טובה (התבה החותמת).

וסיפור נוסף (שיש לו גרסאות שונות) על שני הידידים במטבח הרופשיצאי:

פעם, כשישבו רבי שלום ורבי חיים וקלפו תפוחי אדמה במטבחו של רבי נפתלי מרופשיץ, נכנס לפתע הרבי וזרק בחזקה תפוח אדמה לסיר הגדול שהיה מלא מים. המים ניתזו על תלמידיו ורבי נפתלי אמר להם "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם", ומאז עברה עליהם רוח טהרה.

לאחר חורבן הבית, אנשים כערכנו חסרים את טהרת מי החטאת. רק לעתיד לבוא יתקיים בנו הפסוק אותו ציטט הרופשיצער, "וזרקתי וגו'". אך אצל צדיקי אמת, גם תפוח אדמה (בגימטריא לב פעמים טוב) יכול לשמש כפרה אדֻמה... ולהפוך את עבודת המטבח לעבודת המקדש בטהרה.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION