פנים אל מול פנים

לפי המדרש אדם וחוה נבראו דבוקים בגבם, וצריכים להסתובב ולהפגש פנים בפנים. כיצד עושים זאת במערכות היחסים שלנו? מאמר ראשון בסדרה

לפרק הבא >>

מדרש חז"ל ידוע מתאר כי אדם הראשון היה "דו-פרצופין": הוא היה מורכב מזכר ונקבה שלמים שהיו דבוקים גב על גב, שנאמר "ויקרא את שמם אדם". אלקים לקח מאדם את הצלע ובנה אותו לאשה. אין הכוונה שהוא נטל צלע מצלעות החזה של האיש, אלא שהוא ניסר את אדם הדו-מיני והפריד את הצלע (במובן של צד) הנקבית מזו הזכרית.

לפי מדרש זה, כל סיפור בריאת האיש והאשה עניינו המעבר מחיבור של אחור באחור, בו בני הזוג דבוקים בגבם, למצב בו הם פונים זה אל זה ומתייחדים מחדש, הפעם פנים אל פנים.

לפי החסידות, כל סיפור בתורה ובמדרשים בא ללמד אותנו שיעור בעבודת ה'. אף כאן, הסיפור לפיו אדם וחוה נבראו דבוקים בגבם, ננסרו, וצריכים להסתובב זה אל זה, בא ללמד אותנו שיעור גדול במערכות יחסים: כיצד לעבור מיחסים מנוכרים בבחינת 'אחור באחור', ליחסים של מפגש והכרה בבחינת 'פנים בפנים'.

בדידות בנישואין

נשים לב, לפי הפירוש האומר ש"אדם" היה דו-פרצופין, המשפט "לא טוב היות האדם לבדו" לא נאמר על גבר בודד בגן עדן כפי שעולה מפשט הכתובים, אלא על איש ואשה גם יחד המחוברים זה לזה. כיצד אומר הקדוש-ברוך-הוא על שני אנשים "לא טוב היות האדם לבדו"?

כנראה שישנה מציאות של שני אנשים המחוברים זה לזה ובכל זאת בודדים. הם יכולים לחיות ביחד ואפילו להשתדל להיות קשובים זה לזה; אך כל צד אינו מצליח לראות את הפנים האמיתיות של בן זוגו, כלומר את הפנימיות שלו. אכן, לפי סיפור הבריאה בו אדם וחוה מתחילים את חייהם כשהם עומדים בגבם זה אל זו, נראה כי נטייתן הטבעית של מערכות יחסים היא להתנהל כך. על מנת לעבור ליחסי פנים בפנים אמיתיים נדרשת עבודה: ראשית כל 'הפלת תרדמה' על דפוס היחסים הזה – כלומר, הרפיה וריכוך שלו – ואז 'ניתוח הפרדה' זהיר העובר ממנו לדפוס יחסים מתוקן יותר.

המעבר מיחסי אחור באחור ליחסי פנים בפנים מתרחש במספר מישורים שונים. למעשה, עיון בכתבי החסידות חושף שבעה מישורים שונים כאלו – שבעה 'צירים' כביכול בהם יש להסתובב ולהפנות לבן הזוג את פנינו. בשבועות הקרובים נסקור מישורים אלו, כשאנו מקבילים אותם לשבע הספירות המייצגות את מידות הלב לפי הקבלה (לא חייבים להכיר את הספירות כדי להבין את עיקרי התוכן, אך ההיכרות מוסיפה ממדים נוספים).

חסד: מנתינה כלאחר יד לנתינה בתשומת לב

חסד עניינו אהבה ונתינה. אך גם נתינה יכולה להעשות מתוך התעלמות מפניו של בן הזוג.

כולנו מכירים את הביטוי "כלאחר יד", המתאר עשיית דבר מתוך חוסר אכפתיות. ביטוי זה מופיע בין השאר בהלכות שבת, בו מוסבר כי כדי להזיז דבר-מה האסור בטילטול בשבת יש להזיזו עם גב כף היד – "כלאחר [מלשון אחורי] היד". בהזזתו כך אנו מפגינים חוסר התעניינות בו, כיאות לחפץ של חולין בשבת.

אך מה המשמעות של התיחסות לבן הזוג שלנו "כלאחר יד"? הדבר משול להזזתו משדה הראיה שלנו באמצעות גב כף היד שלנו. אנו מתייחסים אליו, אך רק כדי 'להפטר' ממנו ולהמשיך בחיינו. נתינה כזו מתייחסת לבן הזוג, אך בעומק משדרת לו ניכור וחוסר עניין ופוגעת בו מאד.

התיקון לנתינה זו הוא נתינה מתחשבת, המתעניינת באמת בבן הזוג, קשובה לתוי פניו ולצרכים שהם מבטאים. נתינה זו אינה מנסה לרצותו באופן שטחי על מנת להשיג שקט, אלא לקלוע לרצון האמיתי שלו ולשמחו.

לפרק הבא >>

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION