לקראת מדינה יהודית - א

הגיע הזמן להציע מפת דרכים נכונה לתיקון מדינת ישראל, על פי תורת ישראל. חלק ראשון מתוך "מצע מקוצר" ליסודות המדינה היהודית, בהשראת פנימיות התורה.

 

חלק א | חלק ב | חלק ג | חלק ד

המלים "מדינה יהודית בארץ ישראל" פורטות על הנימים הכי עמוקים בכל נפש יהודי הומיה. דורות על דורות, מאז חורבן בית המקדש והיציאה לגלות, אנו מאמינים ומצפים, מתפללים וחולמים על קיבוץ גלויות וחזרה לחיי קוממיות בארצנו, "וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְתוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ"[1], עד השיא של גאולה שלמה, ביאת המשיח ובניין המקדש – ואין ספק ש"מדינה יהודית" היא מרכיב מהותי ומרכזי בתמונה הכוללת של גאולת עם ישראל.

מאידך, ברור לכל שהמדינה שהוקמה ב-ה' באייר תש"ח, כפי שהיא, עדיין רחוקה מאותו חלום-חזון שהלהיב את הלבבות קרוב לאלפיים שנה. לא קשה להבין מדוע הרבה יהודים שומרי תורה ומצוות אינם ששים להזדהות עם המדינה וסמליה – תוך "כאב בטן" על כך שהמדינה אינה מזוהה מספיק עם היהודים ועם היהדות – ויעידו על כך חגיגות יום העצמאות שסביבן ניטשת מחלוקת ארוכה ונוקבת בתוך הציבור הדתי.

אפשר להניח שחילוקי הדעות לא יסתיימו בקרוב, אבל אפשר וצריך להתעלות מעליהם ולשלב ידיים בנוגע לעיקר, והוא: איזו מדינה אנו רוצים, וכיצד אנו פועלים להגיע לכך. זו פעילות חיובית ובונה שאינה מתייחסת רק למה שהיה והווה, אלא בעיקר עם הפנים לעתיד, במגמה של תיקון והבראת המציאות. ככל שנשכיל לצייר את המדינה היהודית הרצויה, כזו שטוב ונעים לחשוב עליה, כך תתגבש הסכמה רחבה על החזון הזה – וקרוב לוודאי שכל יהודי באשר הוא יזדהה אתו – וכך תיווצר "מסה קריטית" של ציבור רחב הפועל להגשמת החזון.

הקדמה למצע

בבואנו להציע את תיקון המדינה, נשרטט מעין "מפת דרכים", מבנה נכון ותרשים זרימה[2]. ההשראה למבנה הבא מגיעה מתוך העולם של פנימיות התורה (הקבלה והחסידות), כשאנו נעזרים במודל היסודי ביותר – "עשר הספירות" המייצגות את הופעת הקב"ה בעולם ומשתקפות גם בנפש האדם וגם בתופעות רבות מספור בתורה ובעולם. מכל מקום, גם מי שאינו מכיר את עולם המושגים של עשר הספירות מוזמן להמשיך (ובהזדמנות קרובה ישלים את החסר ויתחיל לעסוק בפנימיות התורה...).

לפני שנציג את ה"מצע" שלנו לתיקון המדינה, חשוב להדגיש שאין לתפוס את התכנית הבאה כמשהו קשיח, כמו סדר פעולות מתמטי מחייב – אלא כהצעה ראשונית שבתוכה יש מקום להרבה גמישות. בפועל, עלינו להיות קשובים למה שעולה מהמציאות עצמה – כמו המושג הקבלי "אור חוזר" – ולראות מה וכיצד נכון לעשות כעת. שכן אנו עוסקים בדבר חי, וכמו שהנפש שלנו אינה עובדת בהכרח "לפי הספר", ולעולם לא תהיה מחשב מתוכנת, כך בנוגע לחיי הציבור יש צורך בהרבה "חוש" במציאות הזורמת והמשתנה כדי לפעול בתוכה ולהעלות אותה. כך גם בנוגע לסדר הדברים: המבנה מצביע בעיקר על הסדר התוכני של ה"בחינות" השונות ויחסן זו לזו, ואילו מבחינת הסדר הכרונולוגי של התיקון יש מקום להרבה שינויים והפתעות[3].

המניע הרוחני – הכתר

התיקון מתחיל ביסודות העמוקים, השורשים הנסתרים המזינים את כל שיעור הקומה הגלוי. במושגי הקבלה, מדובר בספירת הכתר, כמו הכתר המונח מעל הראש ומייצג את הרובד העל-מודע בנפש האדם. בתוך הכתר מובחנים בעיקר הכוחות הקמאיים של האמונה, התענוג והרצון.

בהקשר שלנו, כשם שהאמונה היא היסוד הכי עמוק באישיות של היחיד, כך גם תיקון הכלל מתחיל בכוחה של האמונה היהודית העתיקה, הפותחת באמונה בה' הבורא והמיטיב, ומסיימת באמונה בעתיד הטוב שנכון לנו, "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ"[4].

מכאן נמשך היסוד של התענוג, כאשר האמונה המופשטת נתפסת כחוויה ראשונית של עונג טהור ופשוט המחיה את הנפש.

מכוח התענוג, נולד הרצון, אותו כוח תקיף שבלעדיו לא היה נעשה דבר. לא רק אמונה מרחפת מעל גבולות הזמן, לא רק התענגות על הציור המובטח, אלא דחף פועל, לקום ולעשות, כאשר "אין דבר העומד בפני הרצון".

סמכות התורה – החכמה

אחרי היסודות התת-קרקעיים, מגיעים אל ההכרה הגלויה. בראשית הכוחות המודעים בנפש האדם נמצאת ספירת החכמה, "רֵאשִׁית חָכְמָה"[5]. החכמה עדיין איננה התפיסה השכלית עצמה, אלא כמו הברקה ראשונית, חוויה וודאית של ראיית אור האמת.

בהקשר של תיקון המדינה, החכמה פירושה להכיר בסמכות התורה, הנמצאת מעל כל סמכות אחרת, שכן התורה היא "תורת אמת", ואמת יש רק אחת. כמובן, התורה עצמה מעניקה סמכויות נרחבות להסכמות החברה וחוקי המדינה, "דינא דמלכותא דינא"[6], אבל תוך שמירה על "מצפן מוסרי" המצביע על היררכיה שבה עומד חוק התורה מעל החוק האנושי, כפי שמתבטא בהלכה האומרת שבכל מקום של סתירה בין מצוות התורה לפקודת המלך (אפילו מלך ישראל שהתמנה על-פי נביא), חוק התורה גובר[7].

לכאורה, אפשר להתייאש מראש, שהרי לצערנו הרבה יהודים היום אינם רואים בתורה את מקור הסמכות. אבל הכלל הגדול בתיקון הוא "אין דבר אבוד"[8]. כשם שאנו מאמינים בתורה, כך אנו מאמינים בעם ישראל, ובטוחים שבמוקדם או במאוחר יתגבר תהליך התשובה עד שרובו ככולו של העם יקבל עליו מאהבה את סמכות התורה. לשם כך, צריך להפריך את התדמית המאיימת של "מדינת הלכה" ולהראות איך "מדינת התורה" היא הדבר היפה והמתאים לנו ביותר.

בשלב הראשון, נדרש שלפחות אותם יהודים המכירים בתורה, יבטאו את ההכרה הזו בהצבת סולם ערכים נכון שבו התורה מהווה את הסמכות העליונה והמכריעה.

תודעת השלמות – הבינה

בנפש האדם, הבינה היא השלב שבו נקלט האור של החכמה ומקבל ממשות כהשגה שכלית מובנת ומוגדרת. בהקשר שלנו, נמקם בשלב הזה של ההכרה את התודעה של השלֵמות – שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ:

שלמות התורה פירושה שיש להתייחס לתורה כמכלול שבכל חלק ממנו יש קדושה, ושרק כשתופסים את התורה על כל חלקיה ורבדיה היא מוארת נכון, "תּוֹרַת הוי' תְּמִימָה [שלמה. ואז היא] מְשִׁיבַת נָפֶשׁ"[9].

שלמות העם מתבטאת בכך ש"כל ישראל ערבים זה בזה"[10], ולכל יהודי יש חלק הכרחי בתמונה השלמה. מכאן באה התייחסות הנכונה גם למוסד הגיור, במאור-פנים כלפי גרי-הצדק המצטרפים לעם היהודי, וזהירות מגיורים מזויפים המצטרפים לתהליך המסוכן של ההתבוללות הפוגעת קשות בשלמות העם.

שלמות הארץ היא ההכרה הפשוטה שכל הארץ ניתנה לעם ישראל כולו בידי הקב"ה בורא העולם. השייכות היסודית הזו היא עובדה קיימת גם כשהעם נמצא על אדמת נכר, וקל-וחומר כשהוא זוכה לחזור לארצו, להתיישב בה ולשחרר אותה מיד זרים, תוך השגחה אלוקית מופלאה (כמו למשל במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים, אותן מזכירים במהלך חודש אייר).

"אתה בחרתנו" – הדעת

לאחר החכמה והבינה, מגיעה ספירת הדעת (וכך נוצרים ראשי התבות הידועים חב"ד). הדעת אינה כוח שכלי טהור, אלא כוח נפשי המפעיל את ההכרה השכלית ומביא אותה לידי גילוי בכוחות הרגש. מושגים כמו הכרה ואחריות, בחירה והתמסרות – כל אלה שייכים במיוחד לספירת הדעת, ובספר הזוהר מוגדרת הדעת כ"מפתח" למדות הלב כולן.

בתיקון המדינה, בספירת הדעת אנו מתמקדים בהכרה בהיותנו עם נבחר, "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים"[11]. היום קיימת רתיעה מהמושג עם נבחר, המזוהה בטעות כתפיסה גזענית חשוכה. הרתיעה הזו מעצימה על רקע תורת הגזע המפלצתית, שנושאי דגלה הביאו עלינו את התקופה האפלה והמדממת ביותר בהיסטוריה של העם היהודי. אבל חייבים להבהיר שמדובר בהבדל בין אור לחושך, והאמת היא שבחירת ישראל מחייבת אותנו לאחריות רבה יותר, להיות טובים יותר, ונושאת בקרבה טובה וברכה לעולם כולו.

הבריחה מהייחוד היהודי, והנסיון לייצר שוויון מדומה בין כולם, דומה למי שבורח מעצמיותו ושוכח את שמו וזהותו. שכחת הזהות עלולה להתדרדר עוד יותר ולהגיע לטשטוש ההבחנה בין אוהב לאויב (דבר שלצערנו קורה לא אחת). התיקון, אם כן, צריך להיות מתוך הבנה נכונה ומעמיקה ב"סגולת ישראל", ומתוך חיבור למסורת ישראל שבה עוברת כחוט השני ההכרה ש"אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ"[12].

עד כאן הנחנו יסודות ראשונים לתיקון המדינה ברמה השכלית-הכרתית. לאחר ההכרה הנכונה, ניתן להגיע אל הרבדים המעשיים של התכנית, כמו שבנפש האדם נובעים הרגשות והמעשים מתוך הרובד השכלי.

לחלק הבא

חלק א | חלק ב | חלק ג | חלק ד



[1] מתוך ברכת "אהבת עולם".

[2] הדברים מופיעים בפרוטרוט בספר "תיקון המדינה", ומתוכו מובאים כאן רק קווי מתאר כלליים.

[3] כמו למשל בדברי הרמב"ם, הלכות מלכים יב, ב: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו".

[4] י"ג עיקרי האמונה, על פי הרמב"ם.

[5] תהלים קיא, י.

[6] רמב"ם הלכות גזלה ואבדה ה, יא.

[7] רמב"ם הלכות מלכים ג, ט.

[8] ראה בלוח "היום יום", י"ד אייר.

[9] תהלים יט, ח.

[10] סנהדרין כז, ב.

[11] שמות יט, ה.

[12] מנוסח התפילה והקידוש בחגים.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION