קרח וערכי הדמוקרטיה

מה עומד מאחורי רעיון השוויון של קרח, האם חשיבותו של כל פרט ופרט או שמה חוסר משמעות ליחידים? איך בכל זאת אפשר לכלול את קרח בקדושה? על שמאל ימין שמרנות דמוקרטיה ומה שביניהם

במפה הפוליטית של ישראל היום, נראה שהאידיאולוגיה של קרח ממש 'תפורה' על מפלגות השמאל. "כל העדה כולם קדושים... ומדוע תתנשאו על קהל ה'" – ערכי-היסוד הם החירות והשוויון, "ערכי הדמוקרטיה", והרעיון שיש מישהו 'נבחר' פסול מעיקרו. בכלל, אף אחד לא יכול להכתיב לשני מה לעשות, ולהצר את זכויות הפרט. סמכות והיררכיה, עשה ולא-תעשה, חיובים ומצוות – אלו מושגים מיושנים שצריך להפטר מהם. מה שקובע הוא רק דעת הקהל, שהרי "כולם קדושים" ולכל אחד, עם ה'סיפור' שלו, יש מעמד שוה לגמרי לחברו.

לעומת זאת, משה ואהרן נראים מתאימים לימין השמרני, המייחס חשיבות למעמדות והקובע נורמות התנהגות שהחורג מהם מוקע כחוטא.

והנה פלא, כבר בספר הזוהר הקדוש כתוב "מחלוקת קרח באהרן, שמאלא בימינא" – קרח מייצג את "השמאל" ואהרן את "הימין". אך האם יש קשר בין מושגי השמאל והימין בקבלה למושגים המקובלים בפוליטיקה היום? מתברר שיש קשר מסוים, אם כי לא זהות מוחלטת (כשם שהימין והשמאל בפוליטיקה בארץ אינם זהים עם הימין והשמאל בכל העולם).

חסד וגבורה – השפעה ושוויון

החלוקה המובהקת בין הימין והשמאל בקבלה היא בין ספירת החסד הממוקמת בצד ימין של מערכת הספירות ("קו ימין"), "וימינו תחבקני", ובין ספירת הגבורה הממוקמת בצד שמאל. "שמאל דוחה וימין מקרבת". מהות ספירת החסד היא השפעה ללא גבול, נתינה לכולם, מתוך אהבה 'נשפכת' ומחבקת הכל. לעומת זאת, הגבורה מותחת בקורת, ונוקטת במידת הדין (מתוך יראה החוששת מהשפעה למקום שאינו ראוי) – הכל נמדד ונבחן לפרטי פרטים.

רגע, לפי זה נראה שמידת החסד היא הדוגלת בשוויון ואחוה, שהרי היא משפיעה לכולם בשוה. איך זה מסתדר עם העובדה שקרח המדבר על שוויון נחשב דוקא 'שמאלי'?

אך מבט עומק חושף אמת אחרת: הרי עצם החלוקה בין משפיע למקבל היא חלוקת מעמדות שאינה שוויונית. כך מתארת הקבלה את כל בריאת העולם כתהליך מפורט של השפעה ("עולם חסד יבנה") – השפעה שבעצמה יוצרת מדרג והיררכיה, עולם מעל עולם ודרגה מעל דרגה. החסד האמיתי אוהב את כולם אך אינו משווה את כולם.

מי שמזוהה יותר מכל עם החסד והאהבה הוא אברהם אבינו: מצד אחד הוא משפיע לכולם, מקרין אור וברכה בעצם הימצאותו, אך מצד שני דוקא הוא נבחר מכל בני-האדם, ממנו צומח העם הנבחר שיקבל את התורה ואת ארץ הבחירה. אהרן הכהן ממשיך את אברהם – הוא מברך את כולם באהבה, אבל הוא גם נבחר כמעמד מיוחד (שימו לב לדמיון בשמות אברהם-אהרן, מה גם שאברהם מכונה "כהן").

לעומת זאת, מידת הדין והגבורה מעבירה את הכל תחת אותה בקורת מחמירה, כמו מדען המנתח את כל המציאות לפרטי-פרטים ומגיע למסקנה שבבסיס הכל נמצאים אותם חלקיקי-יסוד אלמנטריים – הכל שווה! זו הגישה של קרח שאינו מוכן לקבל הבדלי מעמדות, כולם שוים ואין מישהו שנושא אמת יותר מאחרים.

קרח חוזר

למשה רבינו לא היתה ברירה אלא 'להבליע' את קרח בתוך האדמה. השוויון המוגזם מאיים להרוס את הכל ולהחזיר את העולם לתוהו-ובוהו אחד גדול (חשבו מה היה קורה אם במקום כל החומרים בעולם היו רק אטומים זהים...), וכדי שנוכל ללכת על פני האדמה חייבים הדרגה וסמכות.

אבל קרח עתיד לעלות ולצמוח מתוך האדמה. התיקון השלם – כך מלמדים חכמי הקבלה – אינו מבטל את השמאל אלא כולל אותו בתמונה השלמה, "לאכללא שמאלא בימינא", ותיקונו של קרח רמוז בפסוק "צדיק כתמר יפרח" סופי-תיבות קרח.

כלומר, קרח מבשר אמת גדולה, אך היא צריכה להתגלות בצורה נכונה, מתוך הודאה לאמת שיש במשה. נקודת השוויון שיש בכל המציאות, בכל פרט ופרט, משקפת את הקב"ה בכבודו ובעצמו. נכון שנקודה זו 'חשוכה' ואיננה גלויה כעת – ולכן קרח הוא טיפוס כעסן ומריר – אבל עם הדורות היא הולכת ומתגלה, הולך ומאיר מה שיש בכל יהודי (ובכל אדם) בתוך-תוכו, "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'".

קרח ועדתו אומרים מבטן האדמה "משה אמת ותורתו אמת". האמת אינה "ימנית" ואינה "שמאלנית" – ולכן אל תחפשו אותה בפוליטיקה היום... – היא משלבת וכוללת את הימין והשמאל ב"קו האמצעי", ומגלה את האמת והיופי בערכי הדמוקרטיה ובערכי השמרנות גם יחד. 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION