להקדים רפואה למכה

מה הקשר בין לידה וצרעת? סמיכות הנושאים והפרשיות מלמדת אותנו את היסוד החשוב, 'להקדים תרופה למכה'. לנשום בחדוה

 

בחלק מהשנים פרשות תזריע ומצורע מחוברות (השבת בארץ ישראל, ובשבת הבאה בחו"ל). רובן של שתי הפרשות עוסק בנגע הצרעת – רְאִיָּתוֹ, הסגרתו, וטהרתו. על פניו לא מובן מדוע פרשת תזריע פותחת במספר פסוקים העוסקים בדיני יולדת וברית מילה. אמנם, כפי שנראה התורה מדגימה בזאת את הכלל "מקדים רפואה למכה" – כלומר, שהדרך לרפאות את הצרעת נלמדת באופן ישיר מהיולדת.

תולדות הרפואה בתורה

פרשותינו פותחות בפסוק "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים, כימי נדת דותה תטמא". וכותב רש"י על המלה "דותה": "לשון אחר: לשון מדוה וחולי, שאין אשה רואה דם שלא תחלה ראשה ואיבריה כבדין עליה". בדרך כלל מקובל לציין שהצרעת היא היא המחלה של התורה, שכן בעוד התורה מזכירה גם מחלות רבות אחרות, הרי שבחולי הצרעת היא עוסקת בפרטי פרטות תוך הרחבה באבחון המחלה, מהלך המחלה וריפויה. כמו כן, במקרה של צרעת, הכהן מלווה את החולה ממש כמו רופא. ובכל זאת, ריבוי החולי המלוה את מחזור הפריון הנשי כלשון הפסוק בפרשת בראשית, "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים", הוא הדוגמא הראשונה למחלה בתורה.

והנה, בתחילת פרשתינו נראה שהלידה עוברת בקלות – "אשה כי תזריע וילדה..." – בלי קשיי הריון ובלי עצבון. באמת אמרו חז"ל שלעתיד לבוא אשה "הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו", בלי צער ובלי אריכות הזמן. על פי פנימיות התורה, מה שמסייע לאשה לעבור את ההריון והלידה בקלות, עד לקיום היעוד העתידי של בטול צער זה לגמרי, בא ללמד אותנו דרך בריפוי ואף מניעת מחלת הצרעת, וממילא מסתתרת כאן הדרכה לגבי כל דרך הריפוי על פי התורה.

בקבלה מוסבר שהגורם הרוחני למחלת הצרעת הוא נתק בין ספירות החכמה והבינה – או במונחים של הנפש: פירוד בין כח הבטול וכח השמחה. החיבור בין החכמה והבינה תלוי בספירת הכתר ועל כן, מבחינה רוחנית, חיזוק הכתר מחזיר את החכמה והבינה לפעול ביחד ומבטל את השרש הרוחני של הצרעת (ורמז נאה לכל הנ"ל: צרעת עולה כתר חכמה בינה) כיוון שכאמור הצרעת היא הבנין אב למחלות על פי התורה, הרי שבכחה של עצה זו להועיל לריפוי כל המחלות. ובכן, כיצד מחזקים את הכתר? כל אחת ממערכות הגוף מקבילה לספירה מסוימת (ועל כך בהרחבה בפעם אחרת) והכתר היא המקבילה למערכת הנשימה.

נשימות חדוה

חיזוק מערכת הנשימה נעשה בעזרת תרגול "נשימות חדוה", הקשורות כפי שנראה לתקון הצער המלווה את הלידה, ונסביר. מחזור הנשימה כולל ארבעה שלבים: שאיפה (הכנסת האויר לגוף) בלימה (החזקת האויר בתוך הגוף) נשיפה (הוצאת האויר) ומנוחה (בלי אויר בגוף). כשמתאימים את מחזור הנשימה לקצב של חדוה: 8 חלקים לשאיפה, 4 חלקים לבלימה, 6 חלקים לנשיפה ו-5 חלקים למנוחה, מתקבלות נשימות חדוה. הרעיון הוא שויסות הנשימה לפי קצב זה מחזק את ספירת הכתר – הספירה שבין השאר מאפשר לנו לפעול בצורה על-מודעת או ממילאית. נשימה בקצב חדוה מסייע לנו לפתח מצב הנקרא מודעות טבעית – מצב תודעתי המשלב ומאזן בצורה הנכונה ביותר את הנטיות ההפוכות בנפשינו מצד אחד לחיות חיי רוח אלקיים ומצד שני לתקן את המציאות החומרית העכורה של העולם הזה. 

תזריע-מצורע: הקדמת הרפואה למכה

כבר שנים רבות ידוע שבכח הנשימה להקל מאד על סבל גופני, ובמיוחד זה הקשור עם הלידה. נשימות חדוה מבוססות על התאור שנתנו המילדות לנשים העבריות במצרים, "כי חיות הנה" שכן התואר "חיה" – שמשמעותו, מי שיולדת בצורה ממילאית ומהירה, בלי סבל – ערכו שווה למלה חדוה [רק שה-י בחיה מוחלפת באותיות המילוי שלה (יוד) ד ו-ו]. אך חשוב מכך לציין ש"חיה" הוא שמה הראשון של חוה, האשה הראשונה. שמה זה רומז לכך שלפני שהתפתתה על ידי הנחש לאכול מעץ הדעת, היתה האשה חופשיה מצער ואריכות ההריון והלידה. הנשימה בקצב חיה-חדוה מחזיר את הגוף למצב ממילאי הקודם לעץ הדעת (כפי שהכתר הוא שרש הדעת) ומאפשר לו לזרום בצורה טבעית מתוקנת.

נסיים ברובד פנימי נוסף המסביר כיצד נשימות חדוה פועלות לתקן את הצרעת. כידוע, חז"ל דרשו שצרעת נוטריקון "מוציא שם רע", ומחלה זו באה על פגם לשון הרע. גם חטאה של חוה היה בדיבור – בכך שנכנסה לדיבור עם הנחש, בזמן שנכון תמיד להתעלם מפיתויי הקליפות. בתקון הנשימה, אנו חוזרים למצב של חדוה – חדות ה' היא מעוזכם – התכנסות מתקנת פנימה לחדול מפטפוט אסור ולהתענג על קשר עצמי עם הקב"ה. נמצאנו למדים שתקון הנשימה הוא יסוד גדול בכל תהליך ריפוי. 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION