קְדימה בזמן

הַחַיִּים מראים לנו שהזמן אינו סימטרי: אפשר לנוע קדימה, אי אפשר לנוע אחורה. השאלה מדוע נותרה אחת מהפינות המסתוריות ביותר בהבנת הטבע. מה נוכל ללמוד מהפתרונות השונים אותם מציעים המדענים לתופעה זו?

חץ הזמן

אם הייתם רואים סרט ובו מים צלולים בכוס שאט אט הופכים להיות קובית קרח, או שברי זכוכית על הרצפה קרבים זה לזה ומתאחים עד שיהפכו לכוס, הייתם בלי משים יודעים שהסרט אותו אתם רואים מוקרן הפוך, מהסוף להתחלה. מדוע? מאחורי האבחנה הכל כך מובנת מאליה הזאת – האבחנה שלנו בין עבר ועתיד – מסתתרת אחת התעלומות הגדולות בפיזיקה המודרנית. בלשון המדעית העובדה שנראה שלזמן יש כיוון אחד בלבד נקראת "חץ הזמן". ומה שנכון לגבי ממד הזמן, אינו נכון לגבי ממדי המרחב. כל גוף יכול לנוע לאורך כל אחד משלשת ממדי המרחב בחופשיות בשני הכיוונים, כי על תנועה במרחב אין הגבלה – אדם יכול ללכת קדימה ואחורה, למעלה ולמטה או ימינה ושמאל כאוות נפשו, בלי הגבלה מצד הטבע, אבל כאמור, בממד הזמן כל התנועה המוכרת לנו הנה רק קדימה, ובמלים אחרות, הזמן אינו סימטרי (הוא אסימטרי). ככל שהמדע חוקר נראה שהגבלת התנועה בזמן (רק קדימה ולא אחורה) קיימת רק עבור גופים גדולים יחסית הנעים באיטיות יחסית למהירות האור. נראה שברובד הקוואנטי, חלקיקים חופשיים לנוע קדימה ואחורה בזמן באופן שווה.

שלשה הסברים לאי סימטריה בזמן

ככל שהפיזיקה מתפתחת ניתנים הסברים מורכבים יותר ויותר לכך שלזמן יש חץ מהפרספקטיבה שלנו. ההסבר הראשון שניתן כבר לפני כמאה שנים קושר את חץ הזמן עם חוק האנטרופיה, החוק השני של התרמודינמיקה. לפני כשישים שנה התגלה שיתכן שדוקא ישנן תופעות קוונטיות מסוימות המגבילות גם הן את התנועה של חלקיקים בזמן לכיוון אחד בלבד. למרות היותן תופעות נדירות יחסית, בכל זאת ישנה חשיבות לעובדה שגם בגדלים קוונטיים נשברת הסימטריות של הזמן. לפני כשלשים שנה הופיעה תיאוריה חדשה ולפיה חץ הזמן הנו תוצאה של עליה בתופעה הנקראת שזירה קוונטית (quantum entanglement). בגליון הזה ובגליונות הבאים ניתן הסבר קצר לכל אחת מהתיאוריות הללו, ונבחן לאיזו תופעה תורנית הן מקבילות.

על אנטרופיה וסדר

מתוך שלשת ההסברים לחץ הזמן, ההסבר המוכר ביותר מחיי היום יום הוא עלית האנטרופיה. אנטרופיה הנה מדד של כמות ה"אי-סדר", הבלאגן אם נרצה, בעולם. ממילא ככל שהסדר יורד האנטרופיה עולה. זו הסיבה לקביעת הראשונים ש"כל הווה נפסד" – כלומר, שכל דבר במציאות הולכת ונפסדת מציאותו. אם נסתכל על חיי האדם, הרי שבשנות חייו הראשונות הסדר גובר על אי-הסדר והגוף הולך ונבנה, אך עם הגיעו לסביבות שנתו ה-24, מסתיימת בנית הגוף ומשם ואילך מתחילה נסיגה עד לאחר 120 כשהגוף כלה לגמרי. למעשה ככל שהאנטרופיה בגוף עולה, הסדר הפנימי יורד ולכן המערכות הולכות ומתנוונות, הולכות וכלות. אם כן, אל תאמר "זקנה", אמור מעתה "בלאגן".

ירידת הדורות ומעלתה

המקבילה הרוחנית של ריבוי האנטרופיה וירידת הסדר בטבע הנה מה שחז"ל כינו ירידת הדורות: "אם ראשונים כמלאכים, אנו כבני אדם; ואם ראשונים כבני אדם, אנו כחמורים". למרות שירידת הדורות נתפסת כענין שלילי הרי שדוקא על ידה מתגלה תופעה חשובה של "שווה ומשווה קטן וגדול". כשם שהאנטרופיה דוחפת את המציאות למצב נמוך יותר ויותר מבחינת סדר ואנרגיה, כך ירידת הדורות הולכת ומשווה בין הגדולים והקטנים – הפער, במיוחד בדעתו של ענק הרוח, בינו ובין היהודי הפשוט הולך ונעלם, שכן האנטרופיה עולה והדורות קטנים. ירידת הדורות אינה מדד אובייקטיבי בהכרח של ערכו של הדור. מוסבר בחסידות שמי שמסתכל על הדורות הראשונים ומשער שהם היו רק בני אדם, וממילא שוים אליו, שכן הוא ודאי גם בן אדם – הרי שאדם כזה למעשה ערכו היחסי כחמור. לעומת זאת, מי שמסתכל על הראשונים כאילו היו מלאכים, הרי שאיש כזה השיג את מעלת האדם.

החסידות מנצלת את ירידת הדורות

דוגמא פרקטית אנו מוצאים בכך שהבעל שם טוב הקדוש היה מקרב במיוחד את היהודים הפשוטים, דוקא בגלל שתפס שבדורות האחרונים שלנו, לאחר כל כך הרבה "ירידת הדורות", הגדול שבדור והקטן שבדור למעשה קרובים מאד זה לזה – שוים בקומתם. כמובן, אין זה אומר שהגדול רואה את עצמו כפשוט וירוד, אלא הפוך: הוא מזהה שגם ליהודי הנמוך והשפל ביותר ישנו פוטנציאל אדיר להעפיל אפילו לרמת הגדול שבגדולים בדורו. אם בדורות ראשונים הפער בין הקטן לגדול היה רב מדי, הרי שבדורותינו הקירבה היחסית אומרת דרשני ומלמדת אותנו שעלינו לנצל אותה ושגם היהודי הפשוט ביותר יכול לגדול להיות כגדול שבגדולים.

פועל יוצא זה של ירידת הדורות תפסו חז"ל במימרא "הזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". מדוע? משום שהתורה נמשלה למים, והמים תכונתם ללכת ממקום גבוה למקום נמוך, ועל כן התורה מחזרת אחרי בני עניים, מי שהם בבחינת הקטנים והשפלים של הדור.

בריאת העולם באש מים ורוח

בספר יצירה מוסבר שהעולם נברא באש במים וברוח. כפי שנראה בהמשך הסדרה, כל אחד מהיסודות הנ"ל מייצג את אחד הפתרונות שהצגנו לבעית חץ הזמן. השייכות של חץ הזמן לבריאת העולם מובנת שכן סביר להניח שמרגע הבריאה התחילה התנועה החד-כיוונית בזמן ועל כן משהו בבריאה גרם להעדפת הכיוון המתקדם בזמן. מבין שלשת היסודות שבהם נברא העולם, המים הם המקבילים לחץ הזמן כתוצאה מאנטרופיה, כפי שהסברנו ביחס לירידת הדורות. מבחינה פיזיקלית ההסבר הוא שרגע לפני הבריאה (המפץ הגדול בלשון המדענים), היה המצב של סימטריה וסדר מושלמים, אשר מאז הולכים ופוחתים. לפי תאור זה, הבריאה הנה שבירת סימטריה, שבירה של סדר, שכן ברור שדבר סימטרי יותר מסודר מאשר דבר שאינו סימטרי. בפעמים הבאות נכנס לעובי הקורה של שני ההסברים האחרים לחץ הזמן.

לחלק ב

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION