גילוי דעת על מאורעות השעה

הרב יצחק גינזבורג

 

בע"ה, א אייר תשע"ד

עקב השאלות הרבות אודות ההתייחסות למאורעות הסוערים שגברו בתקופה האחרונה, בראש ובראשונה העימות בין כוחות הבטחון למתיישבים ביצהר והשתלטות כוחות הבטחון על ישיבת "עוד יוסף חי", אני מגלה את דעתי גם בפומבי, בנוסף לפניה הישירה שכבר ערכתי אל הנוגעים בדבר:

א.

ראשית, אני מיצר על כל עימות בין יהודים ליהודים – בין החיילים והמתיישבים – "כולנו בני איש אחד נחנו". אך יש לומר ברורות: האשם במצב הוא הממסד, המתנהג בכוחנות ובדורסנות כלפי היהודים ובסלחנות והכלה יתירות כלפי אויבי ישראל. מחד מונעים מיהודים לבנות את ביתם בארץ ישראל (וגם בהקשר זה, נוקטים מדיניות של אכיפה סלקטיבית דוקא כלפי מי שמביע את מחאתו כלפי הממסד), ומאידך מעלימים עין מבנִיה בהקפים גדולים הרבה יותר של אויבינו. מחד לא מטפלים ביד קשה במאות אירועי טרור (זריקות אבנים, בקבוקי תבערה ועד לאירועי ירי) המתחוללים מדי שבוע, ואף משחררים טרוריסטים מורשעים בעבור לא-כלום, ומאידך מגדירים כ'טרור' ו'פשעי שנאה' פעולות מחאה פעוטות (עד למעצר קטינים על כתובות גרפיטי וכיו"ב). במצב ענינים כזה, יש להפנות קודם כל אצבע מאשימה אל האחראים האמיתיים להתדרדרות ולדרוש מהם להיטיב את דרכיהם בענינים אלה. אין להתעלם מהפעולות החיוביות שעושים כוחות הבטחון להגנת יושבי ארץ ישראל והראויות לכל שבח, אך גם אין לטייח את הבקורת הנוקבת על העוולות שהם אחראים להן (ומכתב ברוח זו שלחתי השבוע לשר הבטחון, משה יעלון).

ב.

כאשר השלטון נוהג בצורה מעוותת ומשובשת, תפקידם של הרבנים ואנשי הצבור לומר זאת בקול צלול וברור. העובדה שיש בכחו של השלטון לנקוט בצעדים דורסניים אינה עושה אותו צודק. כל נביאי ישראל צעקו על הממסד – מלכי ישראל ומלכי יהודה – כאשר זה סטה מדרך התורה, אף ששלמו על כך מחירים אישיים כבדים. בדומה לכך, על הרבנים ואנשי הצבור למלא את תפקידם כמצפן מוסרי ותורני המבקר בתוקף את השלטון, ואף תובע מכל חייל, שוטר או עובד מדינה אחר לקחת אחריות אישית ולסרב למלא פקודות והוראות הנוגדות את מוסר התורה. ככל שרבני ישראל ימלאו את תפקידם כמציבים חוט שדרה מוסרי המרומם את החברה (בדרישה אישית מכל אחד, ולא רק בהבעות מחאות עקרות) כך הם יקחו אחריות על מאבק בוגר ומתוקן על דמות החברה והמדינה ויחסכו את הפעולות הלא-מבוקרות של צעירי הצאן (ומכתב ברוח זו שלחתי השבוע לעשרות רבות של רבנים ואישי ציבור).

ג.

קיים נוער ישר ואכפתי, המוחה על עוולות ונאבק בכח ובתוקף, ומגיע גם למעשים שאיש אינו מעוניין בהם לכתחילה. אל הנוער הזה אני פונה בנסיון להסביר כי לפנינו מאבק כולל שהינו בראש ובראשונה תודעתי, על צביונה ודמותה של מדינה יהודית כפי שאנו רוצים לראות אותה. במאבק תודעתי זה תכריע דוברות בהירה ומתוקנת הפונה אל לבם של אחינו בני ישראל – באהבה רבה, בבקורת נוקבת, ובעיקר בהצבת חזון בהיר ומשמח של מדינה יהודית. מאבק זה מוטל דווקא על כתפי הדור הצעיר, המשוחרר מהשעבוד המנטלי לממסד בצביונו הנוכחי, מסוגל לחשיבה ביקורתית בונה ומבין כי עלינו לכוון את חיינו הציבוריים בארץ ישראל על פי התורה. אני מאמין ומלמד כי דרך המלך היא להתרומם מעל העימות הכוחני אליו חותר השלטון, ולרכז את המאמץ והרוח המהפכנית בפעילות מאומצת של דוברות והתאגדות לקראת שינוי אמיתי בחיי הצבור בארץ. דברים ברוח זו אני נושא בפני תלמידי מזה שנים, כולל גם בתקופה האחרונה (וצר לי על כך שהיו מי ששבשו ואף הפכו את המסרים הללו).

"את והב בסופה" ובעזרת ה' כל המשברים שעוברים על הצבור בארץ ישראל היום יהיו בבחינת "הגיעו בנים עד משבר" וה' יתן כח ללידה בריאה של מציאות חדשה ומשמחת בה נחיה בארצנו, עם ישראל כולו כ"משפחה אחת באהבה", מתוך קיום הברית עם ה' אלקינו על פי מצוות תורתנו הקדושה.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION