מכתב לראש השנה -תשע"ז

בליל ראש השנה מביאים לשולחן "סימנים" טובים לשנה החדשה, כמו תפוח בדבש. בדרך זו, נברך את השנה החדשה בסימנים טובים הרמוזים בשם השנה ומספרה.

 

פותחים בברכה: כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לכל בני ובנות ישראל.

השנה החדשה הבאה עלינו לטובה ולברכה היא שנת ה'תשע"ז – חמשת אלפים שבע מאות שבעים ושבע שנים לבריאת העולם. 

עז למלכו

מקובל לפתוח את ראשי התבות תש תהא שנת... ומכאן כמה רמזים יפים לשנה שלנו, תשע"ז. הרמז הראשון, הפשוט ביותר: תשעז תהא שנת עֹז. עֹז הוא יותר מכח וגבורה. עֹז הוא תוקף פנימי שיכול להתגבר על כל הקשיים, החיצוניים והפנימיים, לכן סדר היום של היהודי פותח בציווי "הוי עז כנמר... לעשות רצון אביך שבשמים" (בתחלת טור "אורח חיים").

העֹז הוא תכונה המאפיינת את עם ישראל בכלל, "ישראל עזים שבאומות", אך הוא שייך במיוחד למלך-המנהיג, כמו שנאמר בהפטרת ראש השנה "וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ" – למנהיג האמתי יש עֹז מלכותי. העֹז הנכון בא יחד עם הצדק והמשפט, "וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב". תכונות אלו מופיעות בשלמות אצל מלך המשיח מבית דוד שאנו מצפים לביאתו במהרה, "וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ".

לפי הקבלה, ספירת המלכות מתקשרת במיוחד למספר שבע (כמו למשל שבת המלכה, היום השביעי), ולכן שנת תשע"ז, 777, רומזת באופן מובהק למלכות, "ויתן עז למלכו".

עם זו

האותיות עז הן גם ראשי תבות של כמה ביטויים חשובים. ראשית, הביטוי "עם זו", המופיע שלש פעמים בתנ"ך, כולם ביחס לעם ישראל: א. "עַם זוּ קָנִיתָ". ב. "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ" (שניהם מתוך "שירת הים"). ג. "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (מנבואת ישעיהו).

אלו שלשה צדדים משלימים בקשר המיוחד של "עם זו", עם ישראל, לקדוש-ברוך-הוא. הקניין הוא שייכות ראשונית ועצמית, ה' עשה אותנו ובכך קנה אותנו, "עם זו קנית" – "אנו עבדיך ואתה אדוננו". הקשר הראשוני מתחזק ומופיע כמשהו מושג ומובן, "עם זו גאלת" – מגאולת מצרים ועד הגאולה האמתית והשלמה. לבסוף, הקשר הופך להכרה ברורה ומוחשית, ואז אנו חשים את שליחותנו המיוחדת בעולם, "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (במושגי הקבלה, שלשת הפסוקים מקבילים לספירות "חכמה, בינה, דעת", המתאימות לרובד השכלי בנפש האדם).

ביטוי תנכ"י נוסף בראשי התבות עז הוא "על זאת". בפסוק "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא" מפרשים חז"ל שתפלת החסיד היא למצוא אשה, כפי שנאמר "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב". מי שמחפש באמת את בן זוגו, לא מחפש הנאה עצמית אלא מחפש באמת את הזולת, ימצא בעזרת ה' את זיווגו המתאים. האיש ימצא את האשה והאשה תמצא את האיש, ויחד יבנו בית שתשרה בו השכינה.

חיות ושמחה

רמז נוסף לשנה הבאה הוא לפי הגימטריא: 777 (תשע"ז) = חיות (424) ועוד שמחה (353). עולם היהדות שלנו חייב לעמוד על שני היסודות הללו, "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה! עבדו את ה' בחיות וחיוניות!

שני המושגים, חיות ושמחה, הולכים יחד, אך לכל אחד מהם דגש מיוחד בתוך המרחב הגדול של עבודת השם. החיות מתבטאת במיוחד בתפילה. כך הסביר הבעל-שם-טוב את העובדה שנוהגים להתנועע תוך כדי התפילה: האדם הוא כמו נר בוער, "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם", ושלהבת הנר בוערת תוך כדי ריקוד וקפיצה. כל דבר חי מתנועע, ותפילה אמתית באה מתוך חיות ותנועה, תנועת הנשמה אל ה' המתבטאת גם בתנועת הגוף המשתתף בתפילת הנשמה.

את השמחה אנו פוגשים בקיום המצוות ובלימוד התורה. כל מצוה, גם מעשה הנראה קטן, צריכה להתקיים מתוך "שמחה של מצוה". לא צריך להיות חכם גדול כדי להגיע לשמחה של מצוה. גם היהודי הפשוט ביותר, המקיים מצוות מתוך "קבלת עול" תמימה – יכול להתמלא שמחה עצומה כשהוא מניח תפילין או נוטל לולב. שמחה מיוחדת יש בלימוד התורה, "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב": כל דבר-תורה הנקלט בשכלנו מהווה "מזון אלוקי" לנשמה וממלא אותנו שמחה. זוהי שמחת החכם-המבין, ובלבד שיהיה חכם אמתי שאינו מתנפח בגאוה אלא חש ענוה ובטול כלפי ה', "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה". חתימת החגים בחודש תשרי היא בשמחת תורה – שמחה ללא גבול המאחדת את כל עם ישראל סביב התורה.

כדי לעורר את החיות שבנו, נתבונן בכך שהקב"ה מחדש את הבריאה בכל יום ובכל רגע. כך ניתן לחוש כאילו נולדנו ברגע זה ממש, ואנו מתמלאים חיים כמעיין הנובע. לאחר התובנה הזו, נמשיך להתבונן בהשגחת ה' המלוה אותנו בכל צעד. כאשר אנו קולטים ומרגישים משהו מתוך ההשגחה הפרטית המופלאה, על העולם כולו, על עם ישראל בכלל ועלינו בפרט – אנו מתמלאים ברגש שמחה.

לתקן עולם

בתפילות ראש השנה מזכירים לא רק את העתיד המובטח לעם ישראל אלא את תיקון העולם כולו: "וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים", "מְלוֹךְ עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ... וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ", "לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי". תיקון האנושות מבוסס על שבע מצוות בני נח, מתוך הכרה במקורן האלוקי בתורת משה רבינו – רמז נוסף לשנה הזו, תשע"ז, 777.

בנוסף, ספירת השנים בלוח העברי מתחילה מבריאת העולם והאדם (שהיתה בראש השנה). אבל ניתן לספור גם את התקופה שקדמה לבריאת העולם, כמו שאומרים חז"ל "אלפיים שנה קדמה תורה לעולם" – התורה קיימת בתור חכמה טהורה שבה משתעשע ה' עוד לפני בריאת העולם הממשי, בתקופה שיש לה משמעות תואמת לאלפיים שנה בעולמנו. אם נספור את השנים מהשלב הטרומי הזה, תוספת 2000 שנה, הרי השנה הבאה, תשע"ז, היא שנת 7777. שבע כפול ומכופל.

אין דבר המבטא את העתיד הנכסף יותר משלום. כסמל השלום משתמשים כיום בדמות יונה שבפיה עלה זית, כפי שהתבשר נח, אבי האנושות, על סיום המבול. בפשטות, עלה הזית הירוק והרענן תמיד (שאינו נושר בשלכת), מבטא גם את החיים הטובים והבריאים בעתיד. ולפי הקבלה, "עלה זית" רומז למשיח, המביא את בשורת השלום לכולם (ורמז נאה בדבר: עלה זית בגימטריא שלום עולם). והנה "עלה זית" הוא עוד ראשי תבות תנכ"י ל-עז של שנת תשע"ז. אכן, שלום אמת אינו בא מתוך חולשה ורפיסות, אלא דוקא מתוך עז, "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".

תיקון האנושות כולה הוא המשימה של עם ישראל, ויבוא מתוך הכרת האומות בתפקידם המרכזי של ישראל בעולם. הקשר המתוקן בין עם ישראל לאומות העולם הוא דרך המלכות (בדומה ל"מדינה" כיום), המהווה מכנה-משותף בין כולם. כאשר תתכונן מלכות ישראל המתוקנת, עליה דברנו בפסוק "וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ", תגיע לשלמות ההשפעה הנכונה על האומות, ומלכות ישראל תבטא את מלכות ה' על העולם כולו.

נחתום שוב בברכת שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה לחיים טובים ולשלום.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION