על ספירת האומר

בין בהמה לאדם, בין עומר לאומר, ספירת העומר מגלה לנו נדבך נוסף בסוד האלף-בית היהודי. על החילוף בין ע' החיצונית ל-א' הפנימית בעבודת ימי הספירה

זו לא טעות דפוס. כמובן שנכון לומר "ספירת העומר", אבל החילוף של עי"ן ואל"ף ממש מתבקש כאן, שהרי מצות ספירת העמר – שאנו נמצאים בעיצומה – כתובה בתורה בפרשת אמר. זו תופעה מרתקת בלשון הקודש, של קשר מהותי בין שתי מלים בהן מתחלפת האות אל"ף באות עי"ן. בגליון הקודם למדנו על הקשר בין אור ועור, העור החיצוני מחפה על אור פנימי, "כתנות עור-אור". העיקרון הזה מתקיים בהרבה דוגמאות אחרות, בהן העי"ן היא ההופעה החיצונית והאל"ף היא הפנימיות. דוגמא נוספת: העין הגשמית שלנו רואה את המראה החיצוני ואילו הפנימיות היא האין האלוקי.

מבהמה לאדם

ספירת העומר קושרת בין שתי קצוות, ככתוב בפרשתנו: ביום שני של פסח, "ממחרת השבת", מביאים למקדש את מנחת העומר מראשית קציר השעורים. לאחר מכן סופרים שבע שבתות, 49 ימים, עד יום החמישים, הוא חג השבועות, ואז מביאים למקדש את מנחת "שתי הלחם" העשויה חטה. המשמעות הפנימית של הדבר היא שבספירת העומר יש מעבר מ"מאכל בהמה" – השעורים מהם מובאת מנחת העומר – ל"מאכל אדם" - שתי הלחם המובאים בשבועות. כלומר, יש בנו משהו בהמי, הרובד הנמוך בו אנו מתדמים לבעלי-חיים, "הנפש הבהמית". ביציאת מצרים אנו מתחילים את תיקון האישיות ברובד הראשוני הזה, ולכן אנו מביאים קרבן ממאכל בהמה, כי אנו עצמנו כבהמות. ואז באה ספירת העומר, יום אחר יום, בה אנו מבררים את הצד הבהמי, מתקנים את מדות הנפש, עד שאנו ראויים להיות אדם.

באדם יש משמעות עיקרית לאות אל"ף. בעצם המלה א-דם – הדם מייצג את החיות הבהמית, "הדם הוא הנפש", והאל"ף היא הנשמה האלוקית, אלף-פלא אלוקי, המתחברת לדם הבהמי. שלמות הופעת האדם קשורה לגאולה, והרמז: אדם = גאולה, ואילו דם = גולה, שוב ההבדל באל"ף. ועוד, המושג פלא (אותיות אלף) מייחד את האדם, שכן האדם הוא היצור היחיד שמתפלא. אם גמל יראה גמל מעופף לידו הוא לא יתפלא, אבל אדם שיראה זאת יתפלא. הפליאה היא משהו יסודי בנפש שלנו, ואפשר לומר שהיא עצם הקשר שלנו אל הבורא, שכן אנו חשים את הפלא מאחורי הבריאה, לעומת הבהמה שראשה למטה והיא מביטה על הבריאה כמות שהיא.

מנחת העמר הופכת למנחת האֹמר – שכן האמירה, הדיבור, היא המייחדת את האדם מכל בעלי החיים. האמירה היא גם המאמר האלוקי שבו ברא הקב"ה את העולם, כאשר אמר הוא גם ראשי תבות אור מים רקיע – תהליך הבריאה.

שלשה פלאים-אלפי"ן

בחכמת הקבלה של האר"י הקדוש, יש כוונות מפורטות ועמוקות למצות ספירת העומר, ואחת הנקודות העיקריות היא הכוונה של "מילוי אלפי"ן". מה זה אומר? הסודות הגדולים ביותר גנוזים בשם ה' המפורש, י-ה-ו-ה, אותו ניתן לכתוב במילוי האותיות בכמה צורות, כיון שמילוי האות ה יכול להיות הא, הה או הי, ומילוי האות ו יכול להיות וו, ואו או ויו. כתיבת שם הוי' במילוי אלפי"ן היא כזו: יוד, הא, ואו, הא (אותיות הא ואו במילוי אל"ף), וחשבון הגימטריא הכולל הוא 45 (מה), כמו המלה אדם. לכן כוונה זו תופסת מקום חשוב בספירת העומר, המעלה אותנו מדרגת בהמה לדרגת אדם.

"מילוי אלפי"ן", אם כן, מגלה את האות אל"ף בשלשה מקומות בתוך שם הוי': פעם ראשונה, באות ה"א הראשונה, פעם שניה באות וא"ו, ופעם שלישית באות ה"א האחרונה. כעת באים גדולי החסידות ומגלים משמעות פנימית למה שכתוב בקבלה בשמות וחשבונות. כל אחת משלשת האלפי"ן רומז לפלא מיוחד הנגלה אלינו:

האל"ף הראשונה, בתוך הה"א הראשונה בשם הוי', רומזת לפלא כיצד הקב"ה שהוא לגמרי בלי גבול, בורא את העולם בגבול, ולמעשה העולם מתאחד עם ה', "בלי גבול בגבול". לזה צריך התבוננות רחבה ועמוקה, בינה יתרה שתתגלה במיוחד בימות המשיח.

האל"ף השניה, בתוך האות וא"ו בשם הוי', רומזת לפלא של חיבור האחדות והריבוי. בעולמנו יש המון תופעות שונות, ואף סותרות, כהתפשטות מדות הנפש השונות (אליהן רומזת האות וא"ו, שש קצוות), ואילו הקב"ה הוא אחד שאין כאחדותו, ובכל זאת אחדותו נמשכת בתוך עולם הריבוי.

האל"ף השלישית, באות ה"א אחרונה בשם הוי', רומזת לפלא של חיבור ההעלם והגילוי. עצמות ה' הינה נעלמת בתכלית, ואילו בריאת העולם היא גילוי (החל מגילוי האור הכי עליון) – אך למרות ה'דילוג' העצום מההעלם לגילוי, עדיין יש ביניהם חיבור מופלא (דבר הנוגע לספירת המלכות המיוצגת באות ה"א אחרונה). האדם מוזמן להתפלא ולהעמיק בספירת העומר בשלשת הפלאים הללו ולטעום מפלא הבריאה הנושא את ההפכים.

---

לפי התוועדות א' אייר תשע"ג

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION