תפסיק להיות עני!

 

חז"ל אמרו כי "אין עני אלא בדעת", אך מהעוני בדעת משתלשלת גם עניות כפשוטה. שני העניים, העני בדעת והעני ברכוש, מוזכרים בפסוק "מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגֹזלו". עני אותיות עין – העניות מתחילה מנקודת המבט על המציאות (הנובעת מהדעת-המודעות הפנימית) ותיקון שני העניים תלוי בתיקון שתי העינים:

כשהיה אדמו"ר הריי"צ בן ארבע הסביר לו אביו, אדמו"ר הרש"ב, כי האדם נברא עם שתי עינים כדי שבעין ימין, המקרבת והאוהבת, יסתכל "על יהודי ועל הסידור", ובעין שמאל, המסתייגת והמצמצמת, יסתכל "על סוכריה ועל צעצוע". על עניני קדושה ועל יהודים אחרים יש להסתכל ב'עינים גדולות' – לראות את המעלות והמדרגות הרוחניות שטרם השגתי ולהשתוקק להוסיף ולעלות בקודש תמיד. על עניני עולם הזה צריך להסתכל במבט הפוך – לראות מי שנמצא מתחתי ומתוך כך להיות "עשיר השמח בחלקו". מי שהופך את הסדר, מרוצה מעצמו בעניני רוחניות וחומד עוד ועוד עניני גשמיות, נהפך ל"עני בדעת", כי מי שאינו תאב לגדול נשאר קטן ודל, וגם עני בגשמיות, שהרי "אין אדם מת וחצי תאותו בידו" והוא תמיד מרגיש אביון וחסר.

את ההבנה הזו ניתן וצריך להפנים מהגיל הצעיר ביותר. אך יש פירוש נוסף ועמוק יותר, המתאים לגילאים בוגרים, בהם האדם עסוק בתדמיתו העצמית וביחסיו עם הסובבים אותו: האדם נברא עם שתי עינים כדי שיוכל להסתכל על הזולת בעין ימין, בעין טובה ומקרבת המגדילה את מעלותיו, ולהסתכל על עצמו בעין שמאל, עין בקורתית המכירה בחסרונות, גורמת לענוה ודוחפת לשיפור.

גם כאן, כל הצרות מתחילות כשהופכים את הסדר: כשמסתכלים על הזולת בעין שמאל, "עין רעה" שמתמקדת בחסרונות שלו, לא מסוגלים להתחבר איתו והופכים ל"עני בדעת". דעת היא לשון חיבור, כמו "והאדם ידע את חוה אשתו", ואין עני ומסכן ממי שלא מסוגל להתחבר באמת לזולת ונשאר בבדידותו (תוך שהוא מלא בדמיונות כיצד כל אחד "חזק ממנו" ומבקש לנצלו ולהזיק לו). וכן, כשאדם מסתכל על עצמו בעין ימין, במקום לקחת אחריות, לתקן ולהתקדם הוא עסוק בהתפנקות, בהרגשת מסכנות ובתחושה שהעולם גוזל ממנו את מה שהיה ראוי לו לפי ערכו.

הסגולה להפסיק להיות עני, בכל המובנים, היא תיקון המבט: ההסתכלות על הזולת בעין ימין מאפשרת להתקרב אליו, ללמוד ממנו ולהתחבר אליו – להיות עשיר בדעת, הלומד מכל אדם, המוקף חברים אהובים וזוכה לשיתופי פעולה תומכים ופוריים. ההסתכלות על עצמי בעין שמאל, בבקורת נוקבת, מאפשרת לא רק להסתפק במועט, אלא להפוך לעשיר כפשוטו – הקב"ה רק מחכה שנצא מתחושת ה'מגיע לי' ונפסיק לייחס לעצמנו את ההישגים ("כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה"), ומיד כשנזכור שממנו הכל והוא הנותן לנו כח לעשות חיל הוא ישפיע לנו שפע רב עד בלי די.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION