הרבי הרש"ב | ללמוד, להתפלל ולעבוד את ה'

רבי שלום דוב בער שניאורסאהן מליובאוויטש, האדמו”ר הרביעי בשושלת חב”ד, נולד להוריו, רבי שמואל שניאורסאהן — הרבי מהר”ש — והרבנית רבקה, ב־כ׳ מרחשון תרכ”א. בברית המילה שלו נתן לו סבו, אדמו”ר הצמח צדק, את הכינוי רש”ב. לאחר פטירת אביו קבל עליו את הנשיאות באופן חלקי, ולאחר 11 שנים באופן מלא. תחילה בליובאוויטש ובאחרית ימיו ברוסטוב. הקים את ישיבת ׳תומכי תמימים׳ בליובאוויטש וכן את ישיבת ׳תורת אמת׳, תחילה בחברון ואח”כ בירושלים. הסתלק ביום ב׳ ניסן פר"ת ונטמן בבית העלמין ברוסטוב. את מקומו מילא בנו יחידו הרבי הריי”צ. בין ספריו הידועים: המשך תער”ב, המשך תרס”ו, קונטרס העבודה, קונטרס ׳ומעין׳ וקונטרס ׳עץ החיים׳.

 

לתלמידי תומכי תמימים היו קשיים להיכנס ליחידות. כאשר היתה שאלה קטנה, היו מחפשים הזדמנות להפנותה לאדמו"ר זי"ע, אך את היחידות לא היה ניתן להקדים. זאת כיון שהוא אמר פעם ש"יש להיכנס ליחידות בזמן שנקבע, כיון שלפני יחידות אני נותן צדקה ומבקש ברכה מהקב"ה שהשי"ת יצליח את עצתי".

אחי [מספר ר' שניאור זלמן דוכמאן], ברוך ז"ל, למד בשצעדרין שלושה זמנים (שם היתה מחלקה של ישיבת תומכי תמימים). כשהוא בא לראש השנה תרע"ג [לליובאווטש], בחנו אותו בנגלה וחסידות וידע הכל טוב. אעפ"כ הורו לו לנסוע לעוד זמן לשצעדרין. הוא נכנס לאדמו"ר זי"ע, וכנראה התאונן שלא הכניסהו לישיבה בליובאוויטש. אמר לו הרבי: "יש לעשות מה שהורו המשגיחים".

זה היה אחרי סוכות. לי"ט כסלו תרע"ג נסע אבי בערע מענדל ז"ל לליובאוויטש.  בסוף היחידות אמר אבי, שהלב שלו חלש. אמר לו האדמו"ר זי"ע: "גם בניך חלשים. לכן שלחתי אותם לשצעדרין, הגשמיות שם טובה יותר".

כאשר היה צריך אחי ברוך ז"ל לנסוע, הוא המתין לאדמו"ר זי"ע [כאמור, קשה היה להכנס אל הרבי, לכן המתין לו שיצא מחדרו] ואמר: אני נוסע לשצעדרין. ענה לו הרבי: "שם עליך ללמוד, להתפלל ולעבוד את ה'" (היינו – 'עבודת ה'' היא בכלל מדריגה שלישית ונוספת).

(לשמע אוזן מערכת אדמו"ר הרש"ב, אות י"ג וכ"ג)

 

לאורך הסיפור ניכר היחס המיוחד שבין הרבי הרש"ב, מיסד ישיבת תומכי תמימים, ובין ה"תמימים" תלמידי הישיבה. הוא מייחס משקל רב לשיחות איתם ולא קובע את זמנן כלאחר יד, אף אם משמעות הדבר שהפגישות ביניהם יתמעטו. התלמידים אמנם סומכים על דברי הרבי גם ללא הכנות, אבל הוא אינו מוכן לוותר על צדקה ותפילה מיוחדת לפני כל מתן עצה. באותו האופן, הרבי 'מרחיק' כביכול את אחד מתלמידיו, מתוך רצון לשמור על בריאותו הרופפת, ולאחר מכן דואג שגם אבי התלמיד ידע זאת. גם כאשר מגיע רגע הפרדה, שולח הרבי עם ר' ברוך הוראה-ברכה מיוחדת: "עליך ללמוד, להתפלל, ולעבוד את ה'". מהי עבודת ה', כדרגה נפרדת מלימוד ותפילה?

ניתן לומר שזוהי עבודה עם הזולת, או עבודת המידות (שגם היא כעבודה עם "הזולת שבפנים", ועיקרה נועד לחיבור אמיתי ונכון עם יהודים אחרים). לפירוש זה, ניתן להקביל את שלושת חלקי הברכה לשלושת עמודי העולם שבמסכת אבות: 'ללמוד' כנגד עמוד התורה, 'להתפלל' כנגד עמוד העבודה, עבודה שבלב, ו'לעבוד את ה'' מוסב על עמוד גמילות החסדים וההטבה לזולת.

אך יש דרך יותר עמוקה לפרש את הנ"ל. על לימוד התורה נאמר "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע". נמצא ש"עליך ללמוד" היינו ביראת שמים [כאשר לימוד התורה הוא ביראת שמים אזי הלימוד הוא אליבא דנפשיה – על מנת לעשות].

בקונטרס העבודה מסביר הרבי הרש"ב שעיקר מגמת עבודת התפלה ("להתפלל") היא להגיע לאהבת השי"ת, כמאמר הזהר, "לית פולחנא [עבודת התפלה] כפולחנא דרחימותא". לפי זה, אפשר לומר שהדבר השלישי, "ולעבוד את ה'" רומז לתשובה עילאה שהיא מתוך שמחה דווקא (על התקרבותו להשי"ת) – "עבדו את הוי' בשמחה [באו לפניו ברננה]". היינו שאף על פי שבדרך כלל היחס בין תורה לתפלה הוא ע"ד זכר ונקבה (תפארת ומלכות) כאן הוא הפוך – תורה בחינת יראה (ידוע הרמז שתורה שוה "יראת [הוי']"), תפלה בחינת אהבה (היראה היא בחינת נוק', "אשה יראת הוי'", ואילו האהבה היא בחינת זכר, "זכר חסדו"). השמחה היא באמא המקיפה על שתי המדות של אהבה (בן) ויראה (בת), כידוע הווארט, "ויחד [לשון חדוה] את לבבינו לאהבה וליראה את שמך".

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION