ממלכת כהנים

יעוד עם ישראל הוא להיות "ממלכת כהנים" - כהני האנושות כולה, מלאי אהבה ומסירות נפש לקדושה. בתחלה מתן תורה גורם להבדלה ואף שנאה בין ישראל לאומות, אך בסופו של דבר הופכת השנאה, שנובעת מאכפתיות, לאנרגיה המניעה הפצת תורה לכל האנושות באהבה רבה.

לפני מתן תורה נמסר לנו יעודנו, התכלית של מתן תורה – "והייתם לי סגֻלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". כשם שבעם ישראל הכהנים הם שלוחי ה' אלינו ושלוחינו אליו, בתורה ובעבודה, כך עם ישראל הם הכהנים עבור האנושות כולה, נשלחים אליה מה' ומייצגים אותה לפניו.

למרבית הפלא, דווקא אחרי הגדרת התפקיד הזו וקבלתו על ידי ישראל, ניתנת התורה בהר סיני – "הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו". סירוב האומות לקבל את התורה והתעקשותן להשאר שקועים בקליפותיהן גורר שנאה מצדנו כלפיהן והבדלת ישראל מהאומות גוררת את שנאתן האנטישמית כלפינו. במצב של שנאה הדדית, כיצד נוכל להיות עבור האומות כהנים, שהם אנשי-חסד המברכים באהבה, ולהשפיע להן את אור ה'?

מסתבר שכדי להשפיע לאומות, ולא להיות מושפעים מהן, עלינו לבנות קודם כל יחס נפשי נכון של שנאת הרע. בדומה לספירת המלכות, העומדת על סף עולם האצילות כדי להשפיע לעולמות התחתונים המעורבים טוב ורע וזקוקה לשמירה ממצב של "רגליה יֹרדות מות", כך "ממלכת כהנים" הפונה להשפיע לשאר האומות השקועות בקליפות צריכה הבדלה ושמירה מהרע שלהן – זהו תפקידה של חומת-השנאה. ועדיין עומדת השאלה – איך אחרי שנבנתה חומה של שנאה תתכן השפעה לאומות? הרי השפעה טובה וקבלת ההשפעה תלויות באהבה!

חומש ויקרא, שחכמינו תקנו לסיימו תמיד לפני שבועות, נקרא "תורת כהנים" – הוא לא רק הוראות התורה ביחס לכהנים העובדים במקדש, אלא הדרכה כיצד נהפוך כולנו ל"ממלכת כהנים". כשם שבמקדש בנה שלמה שני עמודים, יכין ובעז, כך עומד חומש ויקרא על שני עמודים: מצות "ואהבת לרעך כמוך" היא ה"יכין" – ההכנה לכל מצוה היא אהבת ישראל והכרה במעלתם כמקבלי המצוות. מצות "ונקדשתי בתוך בני ישראל" היא ה"בעז" – הנכונות למסירות נפש מחדירה עוז ותעצומות בכל עבודת ה'. כמובן, הנכונות למות על קידוש ה' כוללת בחובה שנאה עצומה לגוי הרשע ולרע שהוא מנסה לכפות עלינו, כך ששני עמודי תורת כהנים הם בעצם אהבת ישראל ושנאת הרע שבאומות.

אכן, שנאה אינה זרות וניכור – שנאת הרע היא אנרגיה נפשית שמשקלה אצל האדם שווה לאהבת הטוב, כפי שמוסבר בתניא הפסוק "אֹהבי הוי' שנאו רע". אחרי בניית ההבדלה הנכונה וקיום "שמאל דוחה" כלפי הרע שבאומות, נהפכת האנרגיה של השנאה לכח אדיר של "ימין מקרבת" – העוצמה האדירה של מצות "ונקדשתי", המגיעה עד כדי מות על קידוש ה', הופכת למוטיבציה למצוה תמידית של קידוש ה' לעיני כל העמים וקירובם לעבודתו, כשהם מצדם מלאים אהבה והערצה לעם ישראל. אז מצות "ואהבת לרעך כמוך" מתפשטת לאהבת כל הבריות, ומתעצמת בכפלי-כפלים במצות אהבת הגרים המתקרבים ל"ממלכת כהנים".

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION