תרגיש מיותר!

 להרגיש מיותר זה הכי-הכי. בעולם שלנו חושבים שלמי שלא שם את עצמו במרכז יש בעיה, אבל האמת היא שמי ש"משים את עצמו כשיריים" יכול לפעול בלי-גבול.

 

חז"ל אומרים כי למעלות הגדולות ביותר זוכה מי ש"משים עצמו כשיריים". מה פירוש? יש מי שאצלו הכללים המובילים בחיים הם "אם אין אני לי מי לי" ו"חייך קודמין" (בפרשנותם המרחיבה והאנוכיית ביותר) – הוא דואג קודם כל לעצמו, יחד עם משפחתו הקרובה, ורק אחרי שהוא מדושן בכל-טוב אם נשאר משהו הוא מוכן לתת אותו לזולתו. פחות אנוכי הוא מי שחולק את כל אשר לו עם זולתו ומקיים "ואהבת לרעך כמוך". אך מי שמשים עצמו כשיריים מקדים את הדאגה לזולת, מקדיש לצדקה את הטוב והמשובח ביותר, והוא עצמו תמיד אחרון בתור – מפיק מהשאריות שנותרו את ההכרחי לקיומו. בצורה עמוקה עוד יותר, מי שמשים עצמו כשיריים לא רק מסתפק בשיריים – הוא חש שהוא עצמו שיריים, סרח-עודף מיותר בעולם.

בעולם היום, עולם הסובב סביב המודעות העצמית וההתפתחות האישית, צורת החשיבה וההתנהלות הזו נתפסת כבעיה נפשית שדורשת טיפול – כ'מתכון' להפיכת האדם ללא-יוצלח, נרפה ומיואש. אך תורת-אמת מעלה אותה על נס ומייחסת אותה לאבותינו ולמנהיגינו הגדולים ביותר – מאברהם אבינו, דרך משה רבינו ועד דוד המלך. אנשים שמעבר להיותם מופת לצדקות, חיו מתוך תודעת שליחות מהפכנית, פעלו ללא לאות והגיעו להשגים הגדולים ביותר. כיצד?

אדם שעסוק בעצמו, ובעיקר בתדמיתו-האישית, הוא מוגבל באופן מהותי: במקרה הטוב, הוא יזהה את יכולותיו האישיות ואת תפקידו – ויפעל בתוך מסגרת כוחותיו המוגבלים, התפקיד בו הוצב והתדמית שהתעצבה לו בסביבה בו הוא חי. במקרה הפחות-טוב, והמצוי יותר, הוא ימצא בחיכוך מתמיד בינו לבין עצמו במתח בין דאגתו לעצמו ול'שלו' אל מול תפקידו; בחיכוך מול סביבתו כדי להגן על תפקידו ועל מקומו בחברה מפני איומים של 'השגת גבול'; ובאכזבה ועצבות מכך שאינו עומד בציפיותיו מעצמו.

לעומתו, מי שמשים את עצמו כשיריים, מי שמרגיש מיותר, משתחרר מכל החיכוכים. את פעולותיו הוא מייחס ליוצר-כל ("תן לו משלו שאתה ושלך שלו") – וממי שהכל שלו אפשר לקבל כוחות בלתי-מוגבלים. כשהוא מוותר על מציאותו שלו, הוא מסוגל לפעול ללא כל חיכוך – אין לו תפקיד, אז אף אחד לא מתחרה בו; הוא לא 'מסתכל על עצמו מבחוץ' בכל פעולותיו, עם צורך להצדיק את תדמיתו בעיני עצמו (ובעיני אחרים); הוא לא מודד כל הזמן את 'שלי' מול 'שלו'; והוא לא עסוק בתסכולים ואכזבות – אלא נמצא תמיד עם הפנים קדימה. מי שאין לו תפקיד ותחום פעילות מוגדר הופך לכל-בו'יניק – הוא אומר "הנני" לכל משימה ושליחות, נותן דעתו לתיקון-עולם בכל המצטרך, לא בוחל במשימה הפשוטה וה'מלוכלכת' ביותר (שהרי אין מה שאינו לפי כבודו) וגם לא נרתע מהרתמות למהפכות הגדולות ביותר (שהרי אינו חושש מאכזבות ואין גבול לכוחות שיתן לו ה', אם יחפץ בכך).

אז תרגיש מיותר – יש בשבילך בלי-סוף עבודה!

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION