לדעת לשחרר

צריך להתכונן לכל דיבור או מעשה, כדי שהוא יצא כמו שצריך; צריך לדבר ולעשות מכל הלב, להכנס לתוך הענין; אבל בסופו של דבר צריך גם לדעת לשחרר - לתת לפעולה להמשיך הלאה בלעדינו ולהרבות טוב עוד ועוד.

אחד מיסודות החסידות הוא הדגש על מה שסובב את עצם לימוד התורה, קיום המצוות ועבודת התפלה – לפני, תוך כדי וגם אחרי. תוך כדי קיום המצוה, החסיד גורס שלא די בגוף הדבור או המעשה – צריך להחדיר לתוכו נשמה פנימית, התעוררות, חשק והתלהבות. לשם כך נדרשת עבודת הכנה לפני התפלה והמצוה, שמתקנת את האדם ומכינה את הדבור והמעשה שיהיו כדבעי. לא פחות מכך, נדרשת מהאדם עבודה נכונה גם לאחר המעשה – בשלב בו מתגלות התוצאות המאירות שלו, אך עלולה גם להתגנב הגאוה ללב.

"עמוד התפלה" של הבעל שם טוב מתבסס על סודות תבת נח, כאשר המצוות-לשעתן של התבה מתפרשות לדורות כמצוות נצחיות העוסקות בתבות התורה והתפלה. שם ניתן למצוא את כל שלשלת השלבים: ב"עשה לך תבת עצי גפר" מתבטאת עבודת הכנה ותיקון של התבה, כך שתהיה ראויה לתפקידה (כאשר אצל נח עצמו עבודת ההכנה לשנה של שהות מצילת-נפשות בתבה לקחה 120 שנה!). "בא אל התבה" הוא הציווי להכנס אל תבת-הדבור באופן מלא, עם כל כחות הנפש, עם השכל והרגש, עם החשק וההתלהבות, ואפילו עם כל העולם הסובב את האדם (כפי שנח הביא את העולם כולו אל התבה שבנה). אך במובן מסוים החידוש העיקרי הוא הציווי "צא מן התבה" – בסופו של דבר על האדם לצאת מתוך העולם הפנימי בו שקע, מתוך ההתבוננות והדבור העמוקים, ולחזור לעבודה של תיקון עולם והשפעה על המציאות.

בעומק, היציאה מהתבה לא מיועדת רק עבור האדם עצמו, שצריך לדעת להמשיך לפעולה הבאה. יש לה תפקיד משמעותי לא פחות ביחס לתבה עצמה: לדבור או מעשה טוב יש להתייחס כנצחיים – כל מצוה או פעולה טובה עומדת בפני עצמה, ממשיכה להתקיים ולפעול גם לאחר שהאדם סיים לעסוק בה. לשם כך, על האדם לדעת לשחרר את הדברים – להכיר שמעשיו ודבוריו אינם שלו ומכוחו, הם מתנה אלוקית ש'גדולה ממנו', ועליהם להשתחרר ולצאת לדרך עצמאית ופעילה. "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים את פעולתם" – לא די בכך שהדברים הם "מן הלב", כדי להכנס לזולת ולפעול הם צריכים לצאת מן הלב ולקבל קיום עצמאי.

לעקרון הזה דוגמאות רבות בחיי האדם, כאשר הדוגמא המובהקת ביותר היא גידול ילדים או חינוך תלמידים: בשלבים הראשונים נדרשת מעורבות מלאה, עשיה ותיקון על כל צעד ושעל של חינוך, עוד לפני שניתן לבנות מערכת-פנימית ביחס עם המחונך. רק אחר כך ניתן לבוא ולהכנס לעולמו הפנימי – להשפיע השפעה טובה וחיונית שתתקבל בפנימיותו. אך בסופו של דבר, בזמן הנכון, חייבים גם לצאת מהמעורבות המלאה – לדעת לשחרר את הנער שגדל לדרכו שלו, לחיים עצמאיים של פעילות ברוכה ומועילה.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION