שכל, רגש וחויה

הגילוי האלקי השלם הוא בעולם האצילות. בעולמות התחתונים אליהם אנו שייכים, בריאה-יצירה-עשיה, מודגשת החלוקה הכללית למושכל-מורגש-מוטבע. כאשר השכל, הרגש וחוית-המציאות שונה בכל עולם - ומהם נגזרת עבודת ה' המיוחדת בכל אחד מהעולמות.

 

 

בדרך כלל, ההתבוננות ב"צלם אלהים", הופעת ה' "כמראה אדם", היא ההתבוננות בעץ החיים של הספירות בעולם האצילות. היתרון של ההתבוננות הזו הוא הפירוט והשלמות של הכוחות האלקיים שקיימים באצילות, אך החסרון הוא שהשלמות העליונה הזו פחות נוכחת בזירת הקיום שלנו – העולמות התחתונים. חשוב לנו לשאת עינים אל הופעת ה', או אפילו אל הצדיק השלם בו מופיעים כל הכוחות, אך עלינו גם להכיר את מקומנו, בו משתקפת דמות פחות שלמה ומפורטת.

בכלל, העולמות התחתונים בריאה-יצירה-עשיה מקבילים לשלשה רבדים כלליים של הספירות, שלש קומות התייחסות – מושכל (חכמה-בינה-דעת, השכל)-מורגש (חסד-גבורה-תפארת, הרגש)-מוטבע (נצח-הוד-יסוד-מלכות, כחות המעשה, התפקוד וההרגלים המציאותיים). בפרט, שלש הקומות הללו מתקיימות בכל אחד מהעולמות – בכל עולם יש שכל, רגש וחוית-מציאות יחודית לאותו עולם (שהיא הטבע שלו, הקיום הפשוט בתוכו). אפיון של שלשת הרבדים בכל עולם נותן לנו מבט חדש על מכלול האישיות, תפיסת-המציאות ועבודת ה' של נשמה השייכת לאותו עולם – דבר החשוב לכל אחד מאתנו, היהודים החיים בעולמות התחתונים וצריכים למצוא את הטוב שבהם ולעבוד את ה' מתוכם:

בעולם הבריאה, עולם השכל, המושכל הוא הידיעה ברמה הגבוהה והמופשטת ביותר שלה – ידיעת השלילה. הנסיון להכיר את ה' דרך שלילת כל מה שמוכר לנו במציאות הוא פסגת השכל האנושי. התבוננות כזו מעוררת במורגש התעוררות אהבה עד כלות הנפש – מלאכי עולם הבריאה, השרפים, כלים ונשרפים בהתבוננותם באלקות, וכמותם גם הנשמות. זהו רגש עז, אך הוא 'מובלע' ומכוסה כולו בהתבוננות השכלית. התשתית של ידיעת השלילה ושל כלות הנפש לאלקות היא מוטבע שחווה "עולמות בהתחדשות" – מציאות שהרגע התהוותה יש מאין, והיא עדיין היולית, גמישה ונזילה.

בעולם היצירה, עולם הרגש, המושכל הוא התבוננות באלקות על דרך החיוב, כפי שהיא מופיעה במציאות – התבוננות בגדולת ה' במציאות. התבוננות כזו מעוררת במורגש אהבה ויראה הממלאות את הנפש באופן מוחשי (כאשר 'יש מי שאוהב' ו'יש מי שירא'). במוטבע, תמונת העולם של איש-היצירה חווה את כללי המציאות, את סיווג המינים הביולוגיים ואת חוקי הטבע (שמייצרים תמונה של שלמות, 'צורות' מובהקות בתוך המציאות) – כל פרט (כולל הוא עצמו) נתפס בעיניו כחלק מהכלל, ולא כעומד בפני עצמו.

בעולם העשיה, העולם הנפרד והמוחשי שלנו, המושכל הוא השכל האנושי-המדעי המוכר לנו – השכל החוקר את המציאות הגלויה, מתוך תפיסת "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ומנסה להסיק ממנה מסקנות. המורגש של העולם הזה איננו רגש מרומם, אלא רגש טבעי וראוי – בגדרי ה"דרך ארץ" – של יחסי אנוש תקינים, אהבה טבעית בתוך המשפחה ובין החברים (כמו גם רתיעה טבעית ממה שמסכן את שלומו של האדם). המוטבע של עולם העשיה הוא תפיסת עולם מציאותית-פרטנית – תפיסה של 'זה מה יש', כאשר כל פרט חווה את עצמו באופן נפרד.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION