מצניעות לפרסום

שני הקוים של ימין ושמאל מתבטאים בנפש בפתיחות וצניעות. הסדר המתוקן הוא להתחיל בצניעות, שמאפשרת לבנות עבודה אמתית, עבודה "לשמה", ואז לעבור לפתיחות ולפרסום של הימין - לגלות את האמת בעולם כולו.

הנשמות מתחלקות לשני סוגים – מקו ימין ומקו שמאל. נשמות-הימין מתאפיינות באהבת ה', בפתיחות, בחופש, בבטחון בה', בהתנהגות גלויה ומוחצנת וגם בקורטוב עזות וחוצפה דקדושה. נשמות-השמאל מתאפיינות ביראת ה', בסגירות, בזהירות ונטיה-לאיסור, במופנמות ובצניעות.

סימן הקדושה הוא התכללות, לכן כל סוג נשמה מכיל בתוכו משהו מתכונות הסוג השני. לדוגמה, למרות שבית הלל שמימין נוטים להקל ובית שמאי שמשמאל נוטים להחמיר – ישנם מקרים בהם בית הלל מחמירים ובית שמאי מקלים. ובכל זאת, קווי האופי הנוספים נשזרים אל תוך האופי הראשוני הבסיסי של האדם – אופי אותו חשוב שיכיר וידע כיצד נכון לעבוד עמו.

מעבר להתכללות, למרות שאדם נברא עם טבע-ראשון מסוים, פעמים רבות נדרש ממנו לעבור לטבע-שני. אין המדובר רק ב"אתכפיא", בשינוי נטיות בעיתיות וכיו"ב, אלא דווקא ב'אימות' הטבע הראשון – בבחינת היכולת להמשיך לקיים אותו בפנימיות גם כשאופי העבודה במציאות משתנה לחלוטין (והרמז: דווקא טבע שני בגימטריא אמת).

בהקשרים רבים דווקא צד שמאל מקדים את צד ימין: בבריאת העולם קודם שם אלקים (מדת הדין) לשם הוי' (מדת הרחמים); "שמאלו תחת ראשי" קודמת ל"וימינו תחבקני"; יראת ה' היא הבסיס הראשוני, הקודם לאהבתו; בית שמאי קודמים לבית הלל; ובכלל, במהלך הדורות יש מעבר בעבודת ה' מקו של יראה, כיווץ והסתרה לקו של אהבה, שמחה וגילוי.

לכן, מעבר לאופיין המשתנה של נשמות פרטיות, ישנו מהלך כללי שמתחיל מטבע-ראשון של "הצנע לכת" ומסיים בטבע-שני של "אתהלכה ברחבה": עבודת ה' באמת, לא בשביל התבלטות חיצונית לעיני הזולת וגם לא בשביל טפיחה-עצמית על השכם, מתפתחת באופן המיטבי בצניעות – שפלות האדם בעיני עצמו והסתרת עבודתו ופעולותיו הטובות מעיני הזולת מאפשרות לו לעבוד באמת ולכבוד ה' בלבד. כך מורנו הבעל שם טוב החל את דרכו כצדיק נסתר, ועוד קודם לכן, בגלגולו הקודם, הוא הצטיין בהסתרת מעשיו הטובים אפילו מאליהו הנביא. אמנם, אחרי בנית יסוד העבודה כדבעי, נדרשת מהאדם תנועה הפוכה – עליו לצאת מההסתר אל הגילוי, להפיץ תורה ולקרב את לב הבריות לאביהן שבשמים. גם אז, טבעו הראשון קיים בתוכו – לצד הגילוי לעיני כל הוא נשאר נסתר במהותו הפנימית, לצד העבודה החשופה לרבים הוא נשאר שפל, צנוע ומכוון "בלתי להוי' לבדו".

הדברים נכונים באופן בולט בנוגע למלכות: המלך מתאפיין מעודו בשפלות פנימית, שצריכה להמשיך להתקיים גם כשעליו לפעול בריש גלי, להתנשא על העם ולקיים בעצמו "ויגבה לבו בדרכי הוי'". גם כשאנו רוצים לקדם את עניני מלכות ישראל, עלינו לפעול ולפרסם בכל הערוצים האפשריים, אך לשמור על צניעות אישית – לוודא בעצמנו ולהקרין לזולתנו שהאינטרס האישי שלנו 'מסולק' ולנגד עינינו עומדת אך ורק טובת הכלל (עם כל הפרטים הכלולים בו).

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION