המהפכה הרביעית

ארבע מהפכות יש בהיסטוריה של לימוד התורה: מהפכת כתיבת התורה שבעל פה, מהפכת לימוד תורה בשכר, מהפכת לימוד התורה לנשים והמהפכה הרביעית בדורנו - לימוד תורה לאומות העולם. לכל אחת מהמהפכות סיבה חיצונית-הכרחית עליה נאמר "עת לעשות לה' הפרו תורתך", אך בפנימיות היא משקפת עליה בקדש. המהפכה הרביעית בעצם משרטטת סולם בו יכולה וצריכה לעלות האנושות כולה - מבני-אדם ובני-נח עד למדרגת ישראל. התבוננות מחודשת על ארבע המהפכות

 

בהתוועדות חגיגית בציונו של דוד המלך, בכ"ד טבת תשע"ה, זרק הרב גינזבורג 'פצצה' – כדי להביא לתיקון העולם הגיע הזמן להפיץ גם לגוים את אור התורה במלואו.

זו 'מהפכה', המובנת ומוצדקת על רקע של שלש מהפכות קודמות במשך הדורות בלימוד התורה, שהתחוללו בנימוק "עת לעשות לה' הפרו תורתך"! לכן, מהפכת ההפצה לגוים היא בעצם המהפכה הרביעית – ביטוי שהפך ל'מותג' של המהפכה.

בזמנו נמסרה סדרת שיעורים על ארבע המהפכות – סיבותיהן, משמעותן הפנימית, השלכותיהן על התורה ועל עם ישראל, הסדר הפנימי שלהן ועוד (ובע"ה עיקרי הדברים יופיעו כספר), ומאז חוזר הנושא מדי פעם בהדגשות חדשות. לרגל שבע שנים למהפכה נחזור בקיצור על ארבע המהפכות ונתמצת את החידוש שהתווסף השבוע:

ארבע המהפכות

המהפכה הראשונה היא 'עתיקה' – כתיבת התורה שבעל פה. במשך דורות היה אסור לכתוב דברי תורה שבעל פה, והיא נמסרה בנאמנות בבית המדרש מרב לתלמיד, "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב". המהפך העיקרי נעשה בידי רבי יהודה הנשיא, שחתם את המשנה בנוסח סופי ומוגמר שנכתב בספר. הדבר היה הכרח מפני שהתורה החלה להשתכח ומרכז התורה בארץ ישראל עמד לפני פיזור וקושי, ולכן "עת לעשות לה' [שלא תשתכח התורה] הפרו תורתך [הפרו את איסור כתיבת התורה]". בעומק, לא מדובר רק בהכרח בדיעבד, אלא בשלב חיובי של 'התפתחות' התורה, התורה שבעל פה הגיעה לשלב מוגמר של בשלוּת, ממנו הולך וצומח 'ארון הספרים היהודי'.

גם המהפכה השניה היא עובדה מוגמרת, אף שהיא עולה שוב ושוב בסערה – לימוד תורה בשכר. בימי התנאים והאמוראים, ככלל, התורה לא שימשה מקור פרנסה, "אל תעשם קרדום לחתוך בהם"! הרמב"ם החמיר מאד בדבר והגדיר את פרנסת החכמים מהציבור כחילול השם. אך רוב גדולי ישראל הכריעו אחרת: לומדי התורה ומלמדיה יכולים, ולפעמים צריכים, לקבל תמיכה מאחרים (בתנאים מסוימים). בראש המתירים עומד מרן הבית-יוסף, רבי יוסף קארו, שהשיב על דברי הרמב"ם והכריע בטיעון "עת לעשות לה' הפרו תורתך"! לשימור התורה הכרחי שיהיו לומדים המשוחררים מטרדות הפרנסה. גם כאן, לא מדובר רק ב'ירידת הדורות' אלא בעליה פנימית, נתינת אמון בכוונת הלומדים "לשמה" וראית לומדי התורה ותומכיה כגוף אחד.

המהפכה השלישית נמצאת עדיין בעיצומה – לימוד התורה לנשים. חובת תלמוד תורה, כמצוה עצמאית, היא לגברים ולא לנשים. חז"ל אף קבעו ש"כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות". יש הרבה יוצאים מן הכלל – נשים מברכות ברכת התורה, הן צריכות לדעת הלכה למעשה ויראת ה' וגם היו נשים למדניות בכל הדורות – אך עובדה היא שככלל בנות ישראל לא זכו ללימוד תורני מסודר. גם תנאי החיים בעבר לא אפשרו להן לעסוק הרבה בלימוד – הבעל למד תורה והאשה סייעה לו. כל זה היה חייב להשתנות במציאות הדינמית בדורות האחרונים, "עת לעשות לה'"! לא יתכן שבת תעסוק בלימודי חול ברמה גבוהה ורק בתורה לא תיגע... ואם רוצים שימשיכו להבנות בתים יהודיים נאמנים, עם חינוך לתורה ולמצוות, חובה לשנות את חינוך הבנות. במהפכה הזו בולטים במיוחד החפץ חיים, שהיה הפוסק הגדול שהכריע בעד הקמת בית יעקב, והרבי מליובאוויטש, שהסביר כי מדובר כאן בעליה פנימית של מעמד האשה, "עלית המלכות" לקראת הגאולה.

אך החידוש העיקרי העומד לפתחנו הוא המהפכה הרביעית – לימוד תורה לגויים. בהלכה יש הסתייגות רבה מלימוד תורה לגויים: "גוי שעסק בתורה חייב מיתה", "אין מוסרין דברי תורה לנכרי". גם את דברי תורה השייכים לגוי, שבע מצוות בני נח, כמעט ולא הפיצו. אבל הדבר אמור להשתנות! היעוד המשיחי הוא "תיקון עולם", עבודת ה' "שכם אחד" של כל האומות כשישראל ודאי במרכז. לכן עורר הרבי מליובאוויטש על ההכרח בהפצת שבע מצוות בני נח. אכן, כדי שדתות השקר תחלופנה וכולם יכירו בדת האמת לא ניתן להסתפק בלימוד המצומצם של שבע המצוות – חייבים לחשוף לעיני כל את האמת והיפי של תורתנו בשלמותה. יתר על כן, "לא גלו ישראל ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים" והגאולה מתעכבת עד שכל נשמות הגרים בפוטנציאל תתקרבנה לעם ישראל (לצד מיליוני נשמות שאבדו בשמדות ובהתבוללות ועלינו להשיבן). לכן, המהפכה הרביעית כוללת גיור כהלכה למי שמתאים וחפץ באמת להצטרף אלינו ולקבל עול תורה ומצוות. לאור כל זאת, בימינו, לקראת ביאת המשיח, הגיע הזמן לחשוף  את המגמה האוניברסלית של התורה ולפנות לכתחילה לאומות העולם, בדרך ל"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

סולם של עליה

לכל אחת מהמהפכות יש שרשים קדומים, וכשמתבוננים אפשר לזהות שאין כאן רק מהפך שמתחולל ברגע אחד (רבולוציה) אלא ישנו תהליך מדורג ורב-שלבי (אבולוציה). זיהוי התהליך חשוב לא רק להצדקת המהפכה, אלא בעיקר כדי לתת סולם שיאפשר לחולל שינוי אמתי ופנימי. בשיעור שנמסר השבוע – כשבועיים אחרי 'יום הולדת שבע' למהפכה הרביעית – דוגמה יפהפיה לתהליך הזה:

הופעת עם ישראל מתוך אומות העולם היא תהליך-עליה באנושות, לאחר נפילת אדם הראשון בחטא עץ הדעת. מתוך האנושות שנפלה נברר נח, ואחריו יצרו שלשת האבות בירור אחר בירור עד ללידת עם ישראל. אברהם אבינו, היהודי הראשון (עוד לפני יצירת עם ישראל), מוגדר גם כ"אב המון גוים", ומכאן מובן שסולם העליה בו צעד עם ישראל מיועד בסופו של דבר גם לאנושות כולה.

ובתמצית: לאדם הראשון נתנו שש מצוות בלבד, המצוות שעניינן תיקון החברה האנושית. לנח נוספה מצות "אבר מן החי" – דין כשרות שמתחיל לחרוג מהטבע. אברהם אבינו מלמד את האנושות כולה כי בנוסף למצוות יש לנהוג בדרך של "צדקה ומשפט" וגם מפיץ לכל את האמונה ב"הוי' אחד" (על רקע השיתוף, שמותר לבני נח). יצחק אבינו מוסיף את מושג ה"עבודה שבלב", ומלמד לכל בני העולם "עבדו את הוי'" ("ביראה" וגם "בשמחה"). יעקב אבינו, שעסק בתורה באהלי שם ועבר (הגוים!) מספק השראה למהפכה הרביעית – לימוד התורה לאומות העולם. מי שעולה בסולם בן חמש השליבות הללו (שכנגד נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה) נמצא רק כפסע מגיור שלם וכניסה לכלל ישראל.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION