התראה
  • Please enter your DISQUS subdomain in order to use the 'DISQUS Comments for Joomla!' plugin. If you don't have a DISQUS account, register for one here

רבי נתן מנעמירוב – אמת לאמִתו

הערכים המוחלטים של אמת ודיוק יורדים לעולם הזה ויוצרים ספקטרום מגוון של אמת ושקר, דיוק ומופשטות. רבי נתן, שואל את רבו שאלה פשוטה שניתן ללמוד ממנה רבות על מערכת המושגים הזו.

  • הדפסה

רבי נתן שטערנהארץ מנעמירוב נולד בט"ו בשבט התק"ם לאביו ר' נפתלי הירץ, סוחר אמיד מהעיר נעמירוב. בגיל שלוש עשרה נישא לבתו של ר' דוד צבי אוירבך, רבה של שרהורוד. לאחר נישואיו התקרב לחסידות, תחילה התקשר לרבי לוי יצחק מברדיטשוב, שקרבו מאוד. בשנת תקס"ב, שמע רבי נתן על צדיק שעבר להתגורר בברסלב הסמוכה, רבי נחמן שמו. כאשר נסע אליו ופגש בו, נדהם לראות כי זהו האברך שראה בחלומו ומאז דבק ברבי נחמן, היה לתלמידו המובהק וכתב את כל דברי התורה ששמע מפיו. לאחר פטירת רבי נחמן בשנת תקע"א, החל רבי נתן להנהיג את חסידי ברסלב, לא כרבי אלא כחסיד המלמד מתורת רבו. בבוקר עשרה בטבת תר"ה, שחל ביום שישי, קראו לפני רבי נתן את הסיפורים הראשונים מתוך "סיפורי מעשיות" לרבי נחמן. הסיפור השני מסתיים במילים "ושבו לביתם", כששמע מילים אלה, הנהן רבי נתן בראשו, כאומר "הגיעה שעתי ללכת הביתה." באותו יום, סמוך לכניסת השבת, נסתלק הצדיק.

רבי נתן כותב בספרו ימי מוהרנ"ת [סימן ח]: בחֹרף תקס"ה צוה עלי [רבי נחמן] לנסוע לחותני לקהלת-קדש מאהלוב לבקש מאתו שיתן לי איזה רבנות באיזה עיר וכו', וברוך ה' שנצלתי מזה.

בספר שיח שרפי קֹדש של ברסלב, מופיע הסיפור בשלימותו: כששלח רבנו את מוהרנ"ת לחותנו שיתן לו איזה משרת רבנות באיזו עיר שתחת פקוחו [כמסופר לעיל] התנצל מוהרנ"ת לפני רבנו, שמפחד לקחת על עצמו עֹל הרבנות, מחמת שיש בזה אחריות גדולה מאֹד. אמר לו רבנו: "נו מי אם כן צריך להיות רב, לא זה שמפחד?!..." ["ווער דען זאל זיין רב, נישט דער וואס האט מורא?!..."], ושאלו מוהרנ"ת: "האם קבלת הרבנות הוא האמת והנכון?", ענה לו רבנו: "כן, זהו האמת!", ושאלו שוב מוהרנ"ת: "האם הוא האמת לאמִתה?". ענה לו רבנו בניחותא: "אם אתה רוצה את האמת לאמִתה, אל תהיה רב!" ["אז דו ווילסט דעם אמת'ן אמת – זאלסטו קיין רב נישט זיין!"], ונִצל מזה מוהרנ"ת.

את המשך הסיפור כולנו מכירים, רבי נתן אכן דבק ב"אמת לאמִתה" ונשאר לשמש את רבו רבי נחמן, כשהוא מניח בכך את היסוד לכל כתבי ברסלב המצויים בידינו. אך מהי החלוקה שמחלק רבי נחמן בין שני סוגים של אמת? האם דבר שאינו האמת לאמִתה יכול להיות אמת, ולא פשוט שקר?

תימוכין לכך נוכל למצוא בדברי הרמב"ם בהלכות קדוש החֹדש, בנוגע לשתי השיטות בחישוב עיבור וקביעת החֹדש – תקופה דשמואל ותקופה דרב אדא. הרמב"ם כותב כי חשבונו של רב אדא הוא "האמת יתר מן הראשון [היינו מחשבונו של שמואל]", ועל כן פוסקים כמותו בסוד העיבור וקביעת החדש, אך גם תקופת שמואל היא אמת, וכמותה פוסקים בחישוב תקופות וממילא לענין ברכת החמה. דברי הרמב"ם כי אפשר להשתמש במונח "אמת" גם בנוגע למשהו שאיננו מדויק, וכי ניתן לדרג בתוך האמת בין "אמת" ל"אמת יתר", הם חידוש גדול שיש להעמיק בו.

 

החסידות מרחיבה ומוסיפה לכך מדרגת אמת קלושה עוד יותר – "שפת אמת". מתחת ל"שפת אמת", העומדת על הגבול, קיים שקר, אך אם בתוך האמת יש חלוקה בין "אמת" ל"אמת יתר" ("אמת לאמתו"), ניתן גם בתוך השקר לחלק בין שקר דק לבין שקר גס.

את חמש המדרגות הללו – אמת לאמתו, אמת, שפת אמת, שקר דק, שקר גס – ניתן להקביל לחמש המדרגות בפרק א בתניא, כשהצדיק הגמור הוא האמת לאמתו, צדיק שאינו גמור – אמת [ועל שתי מדרגות אלו דיבר רבי נחמן עם רבי נתן תלמידו], בינוני – שפת אמת, רשע שאינו גמור – שקר דק, רשע גמור – שקר גס.

כאשר דן הרבי בענין קדוש החֹדש [שיחת אח"פ תשי"ג], הוא מבאר כי שתי מדרגות האמת קיימות בעולמות שונים, וכי דוקא שיטת שמואל שנראית פחות מדויקת בעולם שלנו היא השיטה האמתית יותר בעולם רוחני. מדברי הרבי עולה יסוד חשוב, שהינו בנין אב להתבוננות בנושאים נוספים, כי מה שנתפס בעולם שלנו כ'בערך' בלבד, כעיגול וקירוב של מספרים, דווקא הוא המציאות הנכונה וה'מדויקת' בעולם העליון יותר, ואילו מה שנתפס בעיננו כ'מדויק' יותר הוא רק 'בערך' ביחס למציאות האמתית בעולם העליון. אפשר היה לחשוב שהעולמות העליונים הם סבוכים ומורכבים, עולמות 'שכליים', ועולמנו התחתון והגשמי הוא הפשוט ביותר, אך האמת היא הפוכה – המציאות הרוחנית, המופשטת, היא יחסית פשוטה וברורה, וככל שיורדים לעולמות התחתונים, עד לעולם הזה הגשמי, הכל מתפרט ומסתבך, נעשה לא מדויק ולא חתוך.

באופן אחר נוכל להמיר את מושגי האמת והשקר במושגים אחרים – בערך ובדיוק. כפי שבארנו, מדידת המציאות בעולמות שונים מגלה על יחסי גומלין מורכבים בין ה'בערך' לבין ה'בדיוק', שמחליפים מקום כאשר נקודת המבט משתנית, ומה שנתפס בעולם הזה כמדויק הוא נכון רק בערך אותו עולם [כשיטת רב אדא], ומה שנכון רק בערך מצדנו [כשיטת שמואל] הוא נכון בדיוק בעולם העליון.

דוקא במדרגה התחתונה, ב'מלכות' ש"רגליה יורדות מות", נדרשת הפניה לתחום ה'בערך', תחומי הרשות המורכבים, שאינם פשוטים וחתוכים כמו הסוגיות ההלכתיות המופשטות יותר. בירידה ל"אף עשיתיו" – לסוגיות אקטואליות ופוליטיות – מִטשטשים התחומים הברורים של ההלכה התיאורטית (כולל הלכה למעשה שמתעסקת בסוגיות פרט 'פשוטות', של מי שיכול לבודד את עצמו מהעולם החיצוני) ונפער פער-לכאורה בין התורה לבין המציאות, עליו צריכה לגשר פסיקת ההלכה המייחדת את הדיוק השמימי עם הבערך המעשי. יש לומר כי הסטיה הזו, של העולם התחתון מהדיוק של העולם העליון, היא גם הגורמת לכך שסוגיות המלכות, דיני מלחמות וכו', אינן חביבות כל כך על תלמידי חכמים האוהבים לעסוק בדברים ברורים ומדויקים.

דוגמה ל'בערך' של העמדת מלך ניתן למצוא ב"מעשה מבעל תפלה" של רבו של רבי נתן – רבי נחמן מברסלב – המתאר כיצד כל קבוצה בחרה לעצמה מלך מתוך ידיעה שאין זה המלך האמתי, אלא רק מלך 'בערך' המגלם בעצמו, בחיצוניות, רק אחת מתכונות המלך השלמות. כך גם בחיי הפרט, ב'העמדת מלך' של "חתן דומה למלך והכלה נקראת מלכה" –  הרבי מדגיש פעמים רבות כי לאנשים יש ציור 'מדויק' כיצד צריך להראות בן זוגם, עם מכלול שלם ומדויק של תכונות ומדות טובות, אך יש לדעת כי אף שציור זה יכול להיות נכון בעולם עליון (עולם המחשבה), הרי בעולמנו התחתון אין שלמות וניתן למצוא מישהו שמתאים רק 'בערך' לציור המדויק שקיים בראש.

  • הדפסה