הרבנית מנוחה רחל| אם הישוב היהודי

הרבנית הצדקת מנוחה רחל סלונים מלמדת אותנו על השתוקקות לארץ ישראל וחיזוק הישוב היהודי

b

הרבנית מנוחה רחל סלונים נולדה בי"ט בכסלו תקנ"ט, ביום בו השתחרר סבה, האדמו"ר הזקן, מבית הסוהר. בצאתו התבשר שנולדה בת לבנו אדמו"ר האמצעי, והוא העניק לה את השם מנוחה רחל: רחל על שם בתו שנפטרה בצעירותה, ומנוחה "כי מעתה מנוחה תהיה לנו". לאחר נישואיה לר' יעקב כולי סלונים התגוררה עמו בעיירה ליובאוויטש. בשנת תקע"ה שלח אביה קבוצת חסידים כדי לחזק את היישוב היהודי בחברון, ולייסד שם קהילה חב"דית. לשם כך יזם הרבי את קניית בית הכנסת הקטן שליד בית הכנסת אברהם אבינו, וחלקות נוספות במקום. בשנת תר"ה עלו הרבנית ומשפחתה לחברון, וביתם מוכר כיום כ'בית שניאורסון'. הרבנית הפכה במהרה לדמות מרכזית מאוד בקהילה. היא נודעה בחכמתה ובמעשיה הטובים, התפללה לרפואת חולים ונשים שהתקשו בלידתן והתעניינה במצבם. בכל י"ט כסלו חילקה 'לקח' וכל ערב שבת טבלה במקווה. הרבנית התפרסמה בין יהודי העיר ואף בין הגויים כפועלת ישועות, וגם צדיקים גדולים ביקשו את ברכתה. בלילה האחרון לחייה אור לכ"ב שבט תרמ"ח, ביקשה מנינתה בת ה12 שלא תישן אצלה כהרגלה, אלא רק המשרתת זיסל. באמצע הלילה העירה הרבנית את זיסל וביקשה שתרתיח מים כדי שתוכל להתרחץ ולהחליף בגדים. לאחר מכן ביקשה לקרוא לכל בני המשפחה ושפתותיה היו ממלמלות פרקי תפילה ללא הפסק. כאשר ר' אפרים הלבן [מרבני חברון] רצה לצאת בכדי לקרוא למניין שיהיה נוכח בשעת יציאת הנשמה, רמזה לו שלא יספיק ואמרה: 'אבותיי נמצאים אתי כאן'. כעבור זמן מועט נפטרה הצדקת ונטמנה בבית העלמין של חברון.

מאז היותה ילדה קטנה, השתוקקה הרבנית מנוחה רחל לעלות לארץ ישראל. היא גרה ברוסיה, אך שִמעה של הארץ הטובה הגיע אליה, "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה מרשית השנה ועד אחרית שנה", הארץ של עם ישראל, ומאז ששמעה זאת השתוקקה מאד לעלות לארץ ישראל. לפעמים, אם מאד משתוקקים למשהו ולא מקבלים אותו, אפשר להיות חולה מכך. מנוחה רחל הצעירה אהבה את ארץ ישראל, והשתוקקה אליה כל כך, עד שנעשתה חולה אנושה. כששכבה כמעט בלי הכרה, בא אביה אדמו"ר האמצעי ולחש באוזנה שהוא מבטיח לה שעוד תזכה, בגדלותה, לעלות לארץ ישראל. נשמתה שמעה את הבטחת אביה, צדיק גדול המבטיח ברוח הקדש, ומכך קבלה כח בנפשה והחלה להתאושש עד שהבריאה. אך אפילו שהבריאה, היתה כל חייה רגישה מאוד והצטננה מהר.
אחרי פטירת אביה, בחיי הרבי הצמח צדק, בן דודה, הגיע זמנה לעלות לארץ. הרבנית באה לבקש ברכת פרידה, וספרה לרבי כי הדבר היחיד שמפריע לה הוא שגופה חלוש והיא עלולה להצטנן בדרך הקשה (הרבנית ומשפחתה יצאו לדרך בשיאו של החורף). הרבי שמע, וברך אותה כי מהיום והלאה, כאשר ירד גשם, היא תלך בין הטפות. הרבי ברך אותה גם בבריאות ואריכות ימים, ואכן היא האריכה ימים מאד, ומעולם לא נרטבה בגשם.

לא לשווא כינו בחברון את הרבנית מנוחה רחל "האמא" ו"הסבתא" של קהילת החסידים. הצדקת, שהשתוקקה כל כך לעלות לארץ ישראל, לא הסתפקה בהימצאות בארץ הקודש והוסיפה לדאוג ולחזק את בני הישוב היהודי של חברון. מעשי החסד שלה היו לשם דבר, וסיפורי מופת רבים מתהלכים עליה, בהם הצילה את יהודי חברון מן השלטונות הערביים וכנופיות הבדואים. יהודים רבים באו לחברון, מהארץ ומחוצה לה, בכדי לקבל את ברכתה ממש כרבי חסידי. אפילו הצדיק רבי יחזקאל משינווא, בעל ה'דברי יחזקאל', נסע במיוחד לחברון במהלך ביקורו בארץ כדי להתברך מפיה.

נוסף על צדקותה וייחוסה, נודעה הרבנית מנוחה רחל כאשה חכמה מאוד. מענין לראות כי גם רבקה אמנו, שהיכלה בגן עדן שייך לספירת החכמה, קשורה באופן עמוק מאוד לארץ ישראל: בגיל צעיר מאוד, כאשר בא אליעזר לקחת אותה ככלה ליצחק, אמרה בלא היסוס: אלך! בנכונות הזו, מלבד ההכרה הפנימית בזווג האמיתי שלה, היה לה גם חוש בכך שארץ ישראל היא מקומו של יצחק, ולפיכך גם מקומה. החכמה, אהבת ארץ ישראל וההכרה בבן הזוג, הן תכונות הקשורות זו בזו גם אצל הרבנית מנוחה רחל, אם כי באופן שונה ואולי אף הפוך. כשהייתה כבר מבוגרת, הציעו לה לשאת בזיווג שני את הרבי הצמח צדק. הרבנית ענתה בשלילה, באמרה כי היא איננה מוכנה לעזוב את ארץ ישראל, והרבי לא יעזוב את חסידיו שבחו"ל.

מאדמו"ר הצמח צדק ידועה האמרה: "מאך דא ארץ ישראל [עשה כאן ארץ ישראל]". ארץ ישראל אינה רק מקום גשמי, וצדיקים יכולים לחוש בה גם בהיותם בחו"ל. למרות זאת (וכך התבטא גם הרבי מליובאווטש), ודאי שכאשר יבוא המשיח לא יהיה איש שיסתפק בכך. כולם יארזו את חפציהם ויעלו לארץ ממש. הרבנית מנוחה רחל הקשורה לישיבת הארץ בכל נפשה, מבטאת בכך את השאיפה לגאולה שלמה ואת ההבנה, כי זו תלויה באופן משמעותי בכך שהיהודים יחיו בארץ כפי שצריך לחיות. רוב עמלה של הרבנית הושקע בבניין הקהילה החסידית בארץ שתממש את החזון המשיחי שלה, ואפילו אירועי יום הולדתה של הרבנית, י"ט בכסלו תקנ"ט, התחוללו בעקבות כספי התרומות שנאספו למען קהילת יהודי ארץ ישראל.

בלידתה, השלימה הרבנית מנוחה רחל תהליך של הכנעה-הבדלה-המתקה באירועי י"ט כסלו: פטירת הרב המגיד היא כמובן הכנעה. אף שיש ביום הפטירה עליה גדולה לנשמת הצדיק, והוא אף מוריש לתלמידיו את פרי עבודתו הרוחנית, התחושה הכללית ביום זה היא של שתיקה נכנעת לגזירת שמים. שחרור אדמו"ר הזקן הוא תנועה של היבדלות מן הייסורים והקליפות, לקראת פריצת דרך חדשה בחסידות. לידת הרבנית היא כמובן המתקה, ששיאה בחתירתה המשיחית לחיי חסידות בארץ ישראל.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION