אדמו"ר האמצעי| סיפור נאה כזה...

שני סיפורים על אדמו"ר האמצעי משרטטים קו אופי מרכזי באישיותו  - הקללות הן ברכות, סיפורי התורה הם סודות התורה, והעומק שבתורה נראה כפשט גמור

רבי דוב בער שניאורי, אדמו”ר האמצעי, הוא הרבי השני בשושלת חב”ד ובנו ממשיך דרכו של אדמו”ר הזקן בעל התניא. רבי דובער נולד בט' כסלו תקל”ד בעקבות ברכתו של המגיד ממעזריטש, ונקרא על שמו. עוד בחיי אביו, בשנים תק”ן־תקנ”א, שימש כמדריך רוחני לצעירי האברכים בכיתות הלימוד ('החדרים') שייסד אביו, ולאחר פטירת אביו בשנת תקע”ג מילא את מקומו בנשיאות חסידות חב”ד. באותה שנה קבע דירתו בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. ייסד בפלך חרסון עשרות מושבות ליהודים, וכן את יישוב חסידי חב”ד בחברון בו התישבה גם בתו, הרבנית מנוחה רחל. בשנת תקפ”ז נאסר, כאביו אדמו”ר הזקן, בעקבות הלשנת המתנגדים, וחג גאולתו מן המאסר חל ב־י׳ בכסלו. אדמו”ר האמצעי נודע באריכות ובעמקות דרושי החסידות שלו, עד כדי שחתנו, אדמו”ר הצמח צדק, התבטא עליו: ”אם היו חותכים לחותני אצבע, לא היה פורץ דם, כי אם חסידות”. אדמו”ר האמצעי נפטר תוך כתיבת מאמר חסידות ב־ט' כסלו תקפ"ח, יום הולדתו, ובכך התקיים בו בגלוי הפסוק ”את מספר ימיך אמלא”. אדמו”ר האמצעי נהג נשיאות במשך 15 שנה ומנוחתו כבוד בעיר ניעז׳ין שבאוקראינה.

פעם שלח אדמו"ר הזקן את בנו אדמו"ר האמצעי בשליחות מסוימת בענייני הכלל (כך מקובל בחב"ד כי הרבי המכהן שולח את ממשיכו בשליחויות ציבוריות ושתדלנות, והנוהג החל כבר בתקופתו של האדמו"ר הזקן). בזמן בו שהה בדרכים הגיע פורים, ובפורים שומעים מגלת אסתר, והוא נכנס לבית כנסת לשמוע את המגלה.
ישנו מנהג שאחר הקריאה הציבור אוסף קצת כסף בשביל הבעל קורא בתור 'מגילה געלט', דמי מגילה. הקורא מהנה את הצבור בלי לקבל שכר, וכדי לקרוא את המגלה צריך להתכונן ולטרוח, אז אחרי קריאת המגלה בא כל אחד ונותן לו 'מגילה געלט' כשכר טרחה. בא אדמו"ר האמצעי, שהיה אז אברך, ושם בכובע שלו חמשה רובל כסף. כל מה שנאסף מכל בני הקהילה לא הגיע אפילו לרובל אחד, ואדמו"ר האמצעי נתן לו חמשה רובל. הבעל קורא, שהיה יהודי טוב וצנוע, אמר לו: רבי, זה יותר מדי, לא נותנים כל כך הרבה. אך הרבי האמצעי התעקש: 'ניין, ניין [לא, לא], כזה סיפור נפלא ויפה לא שמעתי מעולם'.

לא מסופר בן כמה היה רבי דובער באותה עת, אך ככל הנראה הספיק כבר לשמוע את המגילה יותר מעשרים או שלושים פעמים. מדוע הוא טוען כי מעולם לא שמע סיפור כזה?

החסידים ששמעו את הסיפור הסבירו, כי אדמו"ר האמצעי באמת לא שמע את סיפור המגילה! זאת מפני שבכל השנים, שהה רבי דובער בפורים במחיצת אביו הקדוש. כשצדיק כאדמו"ר הזקן קורא וצדיק כבנו שומע, כל המגילה מלאה בסודות התורה, מבלי להותיר מקום לסיפור הארצי והיפה, מלא הפיתולים והתהפוכות.

סיפור מפורסם יותר, זהה לחלוטין בצורתו אך הפוך ממנו בתוכנו, התרחש שנים מספר קודם לכן. כשהיה רבי דובער נער בן שתים עשרה, בשבת פרשת כי תבוא, שמע את קריאת התוכחה שבפרשה והתעלף מרוב צער. כששאלו אותו מדוע התעלף, ענה כי זו הפעם הראשונה ששמע את הפרשה מפי בעל קורא שאיננו אביו. כשאבא קורא, הסביר, נשמעות ברכות בלבד...

שני הסיפורים משרטטים קו אופי מרכזי באישיותו של אדמו"ר האמצעי: בזכות אביו, גדל רבי דובער והתעצב בעולם שמיימי ונסתר. הקללות הן ברכות, הסיפורים הם סודות התורה, והעומק שבתורה נראה כפשט גמור. כאשר הוא נתקל לראשונה במה שעבורנו הוא מציאות החיים, הדבר מהווה עבורו הפתעה גדולה – לעיתים קשה ומייסרת כמו בקריאת התוכחה, ולעיתים מפתיעה ומרעננת כבקריאת המגילה. כעין זה מסופר על אחד מגדולי האחרונים, שכאשר נעשה רב עיר ופסק על כשרות עוף שהובא לפניו, פלט בהתפעלות: דער הייליגער קורקבן [הקורקבן הקדוש]! הייתה זו הפעם הראשונה בה ראה קורקבן אמיתי, כמו זה המוזכר בספרי ההלכה הקדושים...

במאמר מוסגר נעיר, כי ישנם צדיקים בעלי אופי שונה לגמרי. כזה היה אדמו"ר הצמח צדק, חתנו ויורשו של אדמו"ר האמצעי. על השוני ביניהם יעיד הסיפור הבא:בנסיעתו הראשונה של הצמח צדק עם העגלה והעגלון ששימשו את חמיו, עצר למנוחה בפונדק דרכים. כנהוג, נתן הרבי מטבע לעגלון בכדי שיקנה לעצמו כוסית יין שרף, והעגלון קנה כוסית וחזר בלי להחזיר את העודף. כשהצמח צדק שאל על כך, הגיב העגלון הגוי: גם אתה רבי?! הרי הרבי שנסעתי אתו כל השנים, אף פעם לא בקש עודף! הצמח צדק היה מעורה בהוויות העולם, ואף השתמש בחוש הזה כדי לפסוק הלכה במקרים מורכבים. אדמו"ר האמצעי לעומתו, היה מופשט מעניני העולם, והמפגש אתו היה חידוש עבורו.

משני הסיפורים בהם פתחנו, שהתרחשו בהשגחה פרטית בתקופות שונות בחיי האדמו"ר האמצעי, ניתן ללמוד רבות על חינוך ילדים: במידת האפשר, על ילד קטן להישאר באטמוספירה מוגנת בלא לפגוש רע ממשי. אולם מגיע הרגע, סביב גיל מצוות, בו על כל ילד להתבגר ולהבין כי יש רע בעולם. יש סבל וצער, יש חטא ועונש, וכך הוא עד ביאת גואל צדק. בפרט הדברים אמורים כלפי ילד כזה, העתיד ביום מן הימים להיות לרבי ומנהיג. למעשה, גם פטירתו של הרבי האמצעי קשורה בסיפור כזה: בהיותו בדרך, בעיירה נייעז'ין, באה אשה אל החדר בו התאכסן וצעקה: רבי! הצילני! את בני היחיד לקחו לצבא! מרוב עגמת נפש חלה הצדיק, ונפטר כמה ימים לאחר מכן.

למציאות הרע יש להיחשף כמתבגר, המכין את עצמו לחיים. אך לאחר התוכחה, מגיע תור המגילה: מבוגר היוצא לשליחות, לתוך המציאות ופיתוליה, צריך לחוש בעיקר את מסירות הנפש של אסתר ומרדכי. דווקא אז יש לשמוע ולהמחיש את סיפורם, ואת ההשגחה הפרטית המופלאה המלווה אותם על כל צעד ושעל. רבי דובער, שהיה עסוק באותה עת בגזרות ובביטולן, הופתע לגלות פתאום כי מגילת אסתר עוסקת בדיוק בכך. סיפור נאה כזה, המופיע בזמן הנכון, שווה בהחלט חמישה רובלים.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION