האר"י הקדוש| מחול לצדיקים

זוג סיפורים מופלאים על גדולתו וענוותנותו של האר"י הקדוש לכבוד יום ההילולא שחל בה' אב

רבי יצחק לוריא אשכנזי (האלקי רבינו יצחק) נולד בירושלים בשנת רצ"ד לאביו רבי שלמה ממשפחת לוריא המפורסמת, ולאמו, בת למשפחת פראנסיס מירושלים. בצעירותו נפטר אביו, והוא עבר יחד עם אמו למצרים לבית דודו. במצרים למד אצל רבי בצלאל אשכנזי, בעל השיטה מקובצת, ואצל הרדב"ז. בתקופת שהותו במצרים התעמק רבות בספר הזֹהר הקדוש, זכה לגילוי אליהו הנביא וגילה שיטה חדשה ועמוקה בקבלה. בהוראת אליהו הנביא עלה לצפת בסוף ימיו ובמשך שנה וחצי לימד את שיטתו לרבי חיים ויטאל, שהעלה את הדברים על כתב. ספרו המפורסם ביותר שכולל את עיקרי שיטתו הוא 'עץ חיים'. האריז"ל נפטר בגיל 38 ונטמן בצפת. זכה האריז"ל ותורתו התקבלה על כל חלקי עם ישראל שהוגים בה עד היום הזה.

בצפת, עירו של האר"י הקדוש, היה המרא דאתרא מרן הבית יוסף, 'המחבר'. חוץ מגדולתו בנגלה, היה גם גדול בקבלה שקדמה לאר"י וידיד נפש שלו.כדי להמחיש את היחסים ביניהם, נזכיר שאלה בדיני ממונות שהאר"י שאל את מורינו הבית יוסףוהוא ענה לו תשובה ארוכה שנדפסה בשו"ת אבקת רוכל: "שאלה למהר"ר יצחק אשכנזי, המקובל האלהי... מתוך שדבריך ערבים עלי אמרתי לישא וליתן בדבריך". כמובן, היו ביניהם מחלוקות. האר"י פסק לפי הקבלה, והבית יוסף לא פסק כך אם הבין שזה לא כגמרא וכראשונים. אחד הדברים בהם הקל הבית יוסף, והאר"י החמיר לפי קבלה, היה הניקורבאחורי הבהמה נמצא גיד הנשה, שהוא איסור חמור, אבל יש אפשרות להוציאו על ידי פעולת ניקוראחריות המנקר אפילו יותר קשה מהשחיטה ושאר מלאכות ההכשרה, מפני שהדבר הכי קשה הוא פעולת הניקור. הבית יוסף פוסק לפי ההלכהשאם יש מנקר מומחה שעושה הפעולה לפי ההלכהמותר לאכול את הבהמההאריז"ל לפי הקבלה סבר, וכך נהג לעצמו ולרוצים ללכת בדרכו (אך לא פסק כנגד הבית יוסף), שפשוט לא אוכלים אחורי הבהמה ולא סומכים אפילו על הניקור המהודר ביותר.  פעם אחת האר"י הוזמן לסעודת מצוה אצל הבית יוסף, והבית יוסף אמר לאר"י: אני יודע שאתה לא סומך על ניקור, אבל כאן אני עצמי ניקרתי ואני מבטיח לך שאין חשש: הוצאתי את כל הגידים מהבהמה. האריז"ל בקש קצת בשר מהאחוריים, הניח את ידו והוציא גיד מהבשר... מה זה פעל על הבית יוסף? הוא חזר בו? גם בשמים לא חוזרים בגלל שיש משהו לא בדרך הטבע, והבית יוסף אמר שלכבוד האריז"ל ה' ברא גיד חדש בתוך הבהמהזה לא היה שם, אני נקרתי בעצמי וראיתי,אבל לכבוד האר"י ה' ברא גיד יש מאין. 

סיפור דומה מסופר בחב"ד אודות הרבי הרש"ב, שבכל שנה נהג לחדש חומרא לכבוד חג הפסח. שנה אחת החליט הרבי להמנע לחלוטין משימוש בסוכר בחג הפסח, מחשש לחמץ כל שהוא שיסתתר בתוך קוביות הסוכר. אחד מגדולי החסידים, יהודי ירא שמים, היה יצרן סוכר. כששמע על החשש החדש של הרבי מיהר והביא אליו סוכר משלו, תוך שהוא מעיד כי השגיח אישית על כל תהליך היצור כדי למנוע כניסת חמץ. הרבי בקש קובית סוכר אחת, שבר אותה לשניים בידיו, ואל השולחן נפל גרגר חיטה... לא נמסרה לנו תגובת החסיד, אך כנראה הוריד את ראשו והלך. רק הבית יוסף היה תקיף מספיק בדעתו, לומר שיש כאן מעשה ניסים. אך גם אם לא הודה לו הבית יוסף, אין ספק שבאותו מעמד הובהר היטב החשש הקבלי, ואכן בקהילות רבות נפסקה ההלכה על פיו.

 ניצחון הלכתי כזה, שלמעלה מהטבע, הוא השלמה מעניינת לסיפור הידוע בגמרא אודות רבי אליעזר וחכמים: שם, נעזר רבי אליעזר בסיוע שמיימי להוכחת דעתו, אך החולקים עליו קבעו כי לא בשמים היא התורה, להיות מוכרעת על פי הנס. הוויכוח העז הסתיים בהכרזה אלוקית: "נצחוני בני". התחתונים ניצחו את העליונים, שהמתינו מאז לשעת כושר כזו של האר"י הקדוש.

***

פעם רקדו בבית המדרש האר"י הקדוש, האלשיך הקדוש והבית יוסףבאיזו מסיבההיו שם עוד צדיקים מפורסמיםוגם אחד שעדיין נחבא אל הכלים ורק אחר כך נודע כצדיק גדול ונורא, רבי אלעזר אזכרי, בעל ספר 'חרדים'. הוא היה שמש בית הכנסת, ואף אחד לא הכיר בגדולתו. הצדיקים רקדו יחד, בשמחה גדולה, ופתאום נכנס מישהו בעל הדרת פנים והחל לרקוד עם השמש. אחר כך הוא הלך, ואז האר"י הלך לרקוד עם השמש וכולם תמהו,שהרי זה יהודי פשוט. כאן רוקדים צדיקים, ונאה ויאה שהצדיקים ירקדו עם הצדיקים, ומה זו הרקידה עם השמש? אחד הצדיקים שאל את האר"י על כך, ונענה:  אם רשב"י רוקד איתו, אני לא ארקוד איתו?!

במבט ראשון, הסיפור הזה הוא עוד אחד משבחי האר"י: צדיקים נסתרים, גילויים עליונים, מחולות וריקודים – ועל כולם מנצח האר"י בראייתו החודרת. אולם בראייה חסידית פנימית, יותר מכל  יש כאן סיפור של אהבת ישראל. אצל הבעל שם טוב, האוהב הגדול, רווחים סיפורי הנסתרים לצד סיפורי יהודים פשוטים, וגם האר"י הקדוש ידע להתפעם מגילוי האור האלוקי ביהודי הנראה חסר חשיבות. בעומקה, התפעמות כזו היא גילוי של אהבה לכל היהודים הפשוטים ולא רק לצדיקים שבהם. בעצם, כל יהודי פשוט הוא למעשה צדיק נסתר. כל כך נסתר, שהוא בעצמו איננו יודע על כך...

הזיקה לנסתר שבכל יהודי נובעת מתורת הנסתר שהאר"י לימד, והיכולת להבחין בה באה מתוך אהבת ישראל שלו. מרכיב נוסף בתרכובת הוא הענווה, התחושה כי קיימת שפה משותפת בין גדולי הצדיקים לקטני התלמידים. גם בזה מהווה האר"י שורש ויסוד לתורת הבעל שם טוב, שהיא טעימה מתורת משיח. בלוח 'היום יום' מובא פתגם, המספר כי המשיח יקדיש מזמנו ללמד תורה את היהודים הפשוטים ביותר. לאו דווקא כאלה שיתגלו כחכמים או צדיקים מופלגים, אלא בעיקר יהודים שאיש אינו מבין את המיוחד שבהם. זו הענווה של המשיח, ענווה מתוך אהבה.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION