רבי נחמן מקוסוב | שויתי ה'

רבי נחמן מקוסוב נולד בשנת תע"ו לאביו רבי יהושע. אחיו רבי יעקב היה אבי רבי אהרן הגדול מקרלין. רבי נחמן היה תלמיד הבעל שם טוב, מראשוני מפיצי החסידות וראשון החסידים בבוקובינה. היה מראשי הקלויז בברודי יחד עם רבי נחמן מהורדונקא ובתחילה היה ממתנגדיו של הבעל שם טוב. בהמשך נסע למז'יבוז', שם התקרב לבעל שם טוב ונעשה תלמידו. לאחר התקרבותו עקר ללודמיר, שם הקים בית מדרש והפיץ את מנהגי החסידות. מלודמיר עבר לקוסובה (קוסוב) שעל שמה נקרא, אך בסוף ימיו שהה במעזריטש ושם נפטר ונטמן, ביום ז' אב התק"א. חידושי תורתו מובאים בספרים שונים בשם אדמו"רים בני דורו, וסיפורים אודותיו מופיעים בשבחי הבעש"ט.

הרב מו"ה נחמן קוסובער שהיה מחכמי הקלויז בבראד, היה מתנגד להבעש"ט (הבעש"ט היה מנשמת דוד המלך ע"ה, והרב מוהר"ן מנשמת שאול המלך ע"ה. בגלל כן היה עוין את דוד כל הימים). פעם אף אמר הבעל שם טוב: הרב מוהר"ן רודף אחרי להמיתני (כידוע שיש כוונה בנפילת אפים להרוג השונא), אבל לא ישיגני בעזרת השם יתברך.
פעם אחת נגשו התלמידים לרבם מורנו הרב נחמן הנ"ל, ואמרו אליו: מה זה שכל העולם נוסעים להרב הבעש"ט ומפליאים מאוד בשבחו, מדוע לא תבואו לתהות על קנקנו ונדע האמת עם מי? למה יהיה זה לנו למוקש? ונתן מקום לדבריהם, ונסע לק"ק מעזבוז להרב הבעש"ט. וקיבל אותו [הבעש"ט] בכבוד גדול, והלכו שניהם לחדר והוציאו כל איש מעליהם, לבד איש אחד שהטמין את עצמו במקום סתר.
ויאמר הרב מוהר"ן אל הבעש"ט: ישראל, האמת הוא שאתה אומר שיודע אתה מחשבות בני אדם? אמר לו: הן! אמר לו: תדע מה מחשבתי כעת? ויען הרב הבעל שם טוב: הלא ידוע כי המחשבה אינה נחה ומשוטטת בדברים רבים, פושט צורה ולובש צורה. אם תצמצם מחשבתך בדבר אחד, אז אדע. ויעש הרב מוהר"ן כן, ויאמר הבעש"ט: שם הוי"ה במחשבתך. ויאמר הרב מוהר"ן: זאת תוכל להבין מעצמך, כי הלא מחשבה זו צריך אני לחשוב תמיד, כמו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד, וממילא כאשר אני מניח כל המחשבות ומצמצם מחשבתי בדבר אחד, מוכרח להיות שם הוי"ה לנגד עיני. ויאמר הבעש"ט: הלא יש כמה שמות קדושים, ותוכל לכוון באיזה שתרצה. אז הודה הרב מוהר"ן שכדבריו כן הוא, ואחר זה דברו בסודות התורה (שבחי הבעש"ט, צ"ט).

בשונה מהזוג הראשון בו מושרשים שני הצדיקים – דוד ושאול – כאן מסתיימת הרדיפה המרה בקבלת מרות. "שאול", הוא רבי נחמן מהורודנקא, הופך לתלמידו של "דוד", הוא הבעל שם טוב. שוב ושוב הם חוזרים במהלך ההיסטוריה (כשאמירה דומה נמסרה גם על מחלוקת רבי ברוך ממעז'בוז' ואדמו"ר הזקן), ושוב ושוב לא מצליח שאול להשיג את דוד. רבי נחמן מקוסוב מתגלה כאן כאיש אמת נדיר, כשהוא שומע לעצת תלמידיו שלו ונפגש עם הבעל שם טוב ביחידות.

אותה שיחה ראשונה מובאת בספר 'מקור מים חיים', כמקור לאמרה שהשמיע רבי נחמן מקוסוב (מובא בתולדות יעקב יוסף, חיי שרה): "שמעתי מהרבני מוהר"ן [רבי נחמן מקוסוב], שלא יתקשה לדעת [= שלא יכריח את עצמו] שיהיה השם מצוייר לפניו דוקא, גם [כ]שאינו עולה מעצמו, דזה מקרי שלוקח בת מלך בשביה. רק שיהיה השם יתברך במחשבתו תמיד, פעם פסוק זה ויעמיק בו, ופסוק אחר, עד שיעבור השם הוי"ה מצוייר מעצמו לפניו ומסתמא קיבל כך מרבותיו ודפח"ח". אם רבי נחמן אכן למד זאת מאותה פגישה, נראה כי הוא  אינו מסתפק באפשרות לצייר שמות נוספים לפני האדם. באמרו: "רק שיהיה ה' יתברך במחשבתו", הוא חושף את הכוונה הפנימית שבדברי הבעל שם טוב: 'שויתי ה'' מתייחס להרגשת הנוכחות של ה' עצמו, בניגוד לפרשנות המקובלים המתייחסת לציור אותיות שם הויה. על פי דרך החסידות, הניסיון לכפות על עצמי ציור של שם כלשהו, יהא איזה שיהא, הוא בעצם כפייה של שם זה להופיע בפני. רק כאשר הציור המוחשי בא כביטוי לקשר פנימי, כששלהבת הדבקות עולה מאליה אל מול פני האדם, אז ניתן לשוות את ה' על ידי השם (עם זאת מסופר על הרבי המהר"ש, כי כאשר הגיע למקומות בהם נראו מראות לא רצויים, הרכיב משקפים אטומים עליהן כתובות מבפנים אותיות שם הוי' ב"ה. אצל צדיק כמוהו, החיצוניות שבאותיות הכתובות במשקפים תאמה לגמרי את הפנימיות שבלב. בכל רגע היה הצדיק במודעות של "שויתי הוי' לנגדי תמיד", על פי דרך החסידות וחווה את נוכחות ה' בכל רגע ורגע).

מהי אם כן הדרך להגיע לדבקות טבעית ולא מאולצת? הפתרון שמציע רבי נחמן מקוסוב הוא העמקה בתורה. על ידה יהיה ה' יתברך במחשבתו תמיד, וגם שמותיו יעברו ממילא לנגד עיניו. אולם זהו לא הפתרון היחיד. התורה היא דרך מרכזית לדבקות וכולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא, אך למעשה, ככל שמבינים כי "לית אתר פנוי מיניה", מסוגלים להעמיק לא רק בפסוקי התורה אלא גם בכל פרט במציאות. טביעות אצבע אלוקיות מתגלות בכל נברא ובכל תופעה, החל מהתבוננות פשוטה של "מי ברא אלה" וכלה בצלילה אל רזי התורה הרמוזים בהם.

אולם לא רק בטבע, אלא גם באדם ובקורות אותו יש להתבונן: מהפסוק "מבשרי אחזה א-לוה", למדו המקובלים את הקבלת הספירות לגוף האדם, ותורת החסידות העמיקה את ההקבלה אל כוחות הנפש הפנימיים שבלב הבשר. כאשר מביטים בדרכי ה' מנקודת מבט כזו, הופכות פעולותיו של ה' יתברך לדיבורים ומסרים של נפש חיה. ההשגחה הפרטית, אותה האריך לבאר הבעל שם טוב, מכוונת את המתרחש בכדי לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, ודרכה משוחח ה' עם הנענים לקריאתו. הצלחה או כישלון, חיוך שמימי או הזעפת פנים, כולם חלק משיח האהבה של הדוד והרעיה וככאלה הם משמחים תמיד. זו 'מדת ההשתוות' כפי שקורא לה הבעל שם טוב, בה הן ולאו שווים לטובה. לא במפתיע, הפסוק המסמל עבודה זו הוא: "שויתי (הן ולאו, מפני ש)ה' לנגדי תמיד".

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION