רבי פנחס מקוריץ| ויעמוד פנחס ויפלל

רבי פנחס שפירא מקוריץ נולד בשנת תפ"ו לאביו רבי אברהם אבא, מתלמידי הבעל שם טוב. גדל והתחנך בשקלוב, וכבן למשפחת ליטאית העמיק בתלמוד ובפוסקים (בצעירותו רשם לעצמו חידושים ופלפולים, שנדפסו מאוחר יותר בספר גבעת פנחס). בהגיעו לפרקו נישא לטריינא, בת אחיינו של הקרבן נתנאל. בעקבות עלילה שהעלילו על אביו בשקלוב, עקרה משפחתו למירופול שבווהלין, שם הפך אביו ה'מתנגד' לתלמידו של הבעל שם טוב. הבן, רבי פנחס, הלך בעקבות אביו אך נותר ייחודי בהשקפותיו ובדרכו החסידית. רבים מגדולי החסידות בדור השני והשלישי הגיעו לבית מדרשו, בהם כאלו שעוד הספיקו לפגוש את הבעל שם טוב. מתלמידיו המפורסמים היו רבי רפאל מברשיד, רבי בנימין זאב מבלטא ורבי יעקב שמשון משיפיטובקה. שני נכדיו היו בעלי  'דפוס סלאוויטא' הידוע. רבי פנחס ישב בעיר קוריץ, ולאחריה בעיר אוסטרהא. בשנת תקנ"א עזב רבי פנחס את אוסטרהא על מנת ללכת לארץ ישראל, אולם בדרכו התעכב בעיר שיפיטובקה, בה חלה ונפטר בי' באלול באותה השנה.

פעם בקר רבי פנחס חולה אנוש, שהרופאים התייאשו מחייו. לאחר שבקר אותו רבי פנחס קם ללכת, ואז פנה אליו ואמר: זה לא דרך ארץ שאתה לא מלוה אותי, הרי אני הרבי כאן! היהודי היה רתוק למטה, בלי יכולת לזוז, ורבי פנחס אומר לו שלא יפה שהוא לא מלוה אותו?! אך באותו רגע קם החולה, בריא לחלוטין, ולוה אותו.

מדתו העיקרית של רבי פנחס מקוריץ היא מידת האמת. ביסודה, נוטה האמת להקפדה ושלילה של כל דבר שריח שקר נודף ממנו. ברבי פנחס היתה נטיה זו חזקה מאוד, עד ש"קשה היה לו מאוד לבקר חולים, מפני השקר שבאנחות והגניחות שלהם". כשהחולה נאנח על הכאב, הוא כמעט מתאונן על ה' שגרם לו רע. אולם תחושה זו, שכביכול נגרם לך רע, היא התגלמות העולם הזה, שכולו שקר וכזב בנפרדות שלו מהטוב האמיתי. מה אם כן גורם לצדיק להתגבר על הרתיעה, לבקר את החולה ולרפא אותו?

חז"ל מספרים כי בטרם בריאת האדם, קטרגה האמת ואמרה: אל יברא, שכולו שקרים. לנגדה עמד החסד וטען: יברא, שהוא גומל חסדים! האמת שייכת אמנם לקו האמצע, אך כאשר היא נוטה לכיוון הגבורה היא עלולה לשרוף את העולם. כאשר צדיק מזהה בתוכו אמת כזו, עליו לעמול ולהטות אותה בכיוון ההפוך, אל החסד המצדד בבריאה. ביקור חולים הוא חלק מרכזי במצוות גמילות חסדים, וכאשר רבי פנחס מתגבר על גבורתו וגומל חסד, הוא בורא-מבריא את החולה האנוש. מעניין שהצדיק פועל את הישועה דווקא דרך ליווי האורח של החולה, גם הוא פעולה של גמילות חסד. בחסד שלו נותן רבי פנחס כח לחולה לגמול חסד אתו עצמו, ודווקא כך מתבטל לגמרי השקר שבמחלה.

פעם אחת שלח ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב את אחד מתלמידי הבעש"ט, תלמיד מאד חשוב, ר' לייב מוכיח מפולנאה, לישוב באיזור קוריץ. רבי לייב היה מוכיח בחסד, תרתי משמע, ואחר הסתלקותו ישב על כסאו בעל התולדות. באותה תקופה היו מגידים שהסתובבו ודרשו, וגם עוררו והוכיחו על עבירות הקהילה. אף שהבעש"ט לא החזיק מסגנון התוכחה הקשה וממש התנגד לכך, גם בין תלמידיו היו כאלו שזה היה המקצוע שלהם. כמובן הוכיחו ברכות ולא בקשיחות, וגם כשהזכירו עוונות בא העניין מרוח אחרת בקרבם, וממילא פעל פעולה אחרת בקרב המוכחים.
רבי יחיאל מיכל ביקש ממנו ללכת לאותו מקום, כי כנראה יצא שם רע על דברים לא טובים שהתרחשו שם. הוא שלח את ר' לייב מוכיח כדי להוכיח את הציבור, שיחזרו בתשובה. כשרבי פנחס מקוריץ שמע על כך, שלח לו מסר שבאזור שלי לא מוכיחים בכלל, גם אתה ידידי האהוב ר' לייב. אני מטיל וטו, וכאן לא מוכיחים, לא חסידים ולא מתנגדים. אם אתה רוצה להוכיח מישהו – תוכיח את הקב"ה למה הוא לא מביא משיח, אבל לא את האנשים! רבי לייב חזר לרבי מיכל מזלוטשוב ומסר את דברי רבי פנחס, ורבי יחיאל מיכל מזלוטשוב הגיב: אני מאד תמה, הרי כל התפילות של כל עם ישראל, לפני שאני עולה לשמים, הכל עובר דרכי, ולמה את התפלות של ידידנו ר' פנחס לא קבלתי אף פעם? ר' לייב מוכיח חזר לרבי פנחס וסיפר לו על התמיהה הזו, ורבי פנחס ענה לו: דע לך שמי שמתפלל במסירות נפש אמיתית על עם ישראל, התפילה עולה ישירות לעצמותו יתברך, בלי שום ממוצע בדרך.
חזר רבי לייב שוב וספר זאת לר' מיכל, שהכיר אמנם את רבי פנחס זמן רב, אבל לא עד כדי כך. הוא רצה איזה סימן מן השמים אם זה באמת נכון, ומה עושים כשרוצים לשאול משהו? פותחים ספר קדש (כפי שיש נוהגים היום באגרות קדש). הלך רבי מיכל לארון הספרים, הוציא ספר ובא לידו ילקוט שמעוני. פתח רבי מיכל, ושם את האצבע על מאמר חז"ל: "ויעמוד פינחס ויפלל – מכאן שעשה פלילות עם הקב"ה". הושיט את היד והוציא עוד ספר, גמרא, והאצבע נפלה בדיוק על אותו מאמר חז"ל.

את הדין שהופנה תחילה כלפי השקר שבמציאות, רבי פנחס הופך אל השמים וטוען: אם יש להוכיח, המוכח הוא ה' ולא החוטא. כשרבי יחיאל מיכל שומע זאת, הוא מביע תמיהה על תפילתו של רבי פנחס: כל התפילות כולן עוברות דרכי, אומר הרבי מזלוטשוב, ורק שלך לא? על התמיהה הגלויה עונה תשובתו של רבי פנחס ישירות, ויחד עם החיזוק שהיא מקבלת מהמדרש היא משיבה גם לזו הנסתרת: כיצד אפשר לבקר את הבורא, כדי להגן על נבראים שפלים?

המדרש שנפתח בפני רבי יחיאל מיכל, הופך את התפילה לפלילות, דין תורה. גם פינחס בן אלעזר, הקנאי הגדול, הוכיח את ה' על המגפה שהטיל בעם: "על אלה יהרגו כ"ד אלף מישראל?!" בלשון רבי נחמן, זו "תפילה בבחינת דין" שמצריכה כח גדול ויכולת לעמוד בלוע הטומאה ממש (ליקוטי מוהר"ן תניינא ח). אך כשם שבדין התורה אומר הקדוש ברוך הוא "ניצחוני בני", כך בתפילה מסתכן הצדיק לעמוד בדין עם קונו – וזוכה.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION